להתמודד עם פרופ’ דניאל פרידמן

“בלי ראיות” מוכתר מאמרו המזכה של שר המשפטים לשעבר, פרופסור דניאל פרידמן, ב”ידיעות אחרונות” ביום שישי האחרון. אפשר לראות במאמר שהפרופסור, שמשפט פלילי אינו תחום מומחיותו, קרא את פסק הדין. איך הצליח להתעלם מכל הראיות שנמצאות בו? זו האובססייה הרגילה שלו, רצון לגמול למי שמינה אותו? זה לא באמת משנה. מה שחשוב הוא להתמודד עם הטענות, שמסתבר ששיכנעו רבים וטובים.

אז הנה ה”בלי ראיות” של פרופסור פרידמן:

פרופסור פרידמן נתלה בעיקר בעובדה שלא נמצאו ראיות ליציאת כספים מחשבונותיו של דכנר. מכאן הוא לומד ש:

“התשלומים לא היו ולא נבראו”.

פרופסור פרידמן ממשיך וטוען את הטענה הפלאית הבאה:

“העובדה שבחשבונות הבנק אין זכר לתשלום ליוסי איננה בגדר “היעדר ראיה” שניתן לקבל במקומה עדות חלופית. זוהי ראיה פוזיטיבית שהתשלום לא נעשה – משל הדבר כאילו פלוני טוען שהקים מבנה על מגרש מסוים ובית המשפט מבקר במקום ורואה שהמגרש ריק. במקרה כזה לא יועילו עדים שיספרו שהשתתפו בהקמת המבנה…זוהי הוכחה פוזיטיבית חותכת שתשלום כזה לא היה”.

אם זה כל כך חותך ומוצק, למה עורכי דינו של אולמרט, בעת המשפט אמרו שהם אינם מתווכחים עם הטענה שאחיו של אהוד אולמרט, יוסי, קיבל מאות אלפי שקלים משמואל דכנר, אלא רק עם הטענה שאולמרט ידע מזה (הם העלו את הטענה הזאת רק בסיכומים בכתב)? אולי מכיוון שעו”ד בלכר ידע שהראיות לקבלת הכסף הן מאוד חזקות והעובדה שאין תיעוד בנקאי ניתנת להסבר בשלל דרכים?

קודם הראיות:

א. העברת הכסף ממוריס טלנסקי ליוסי אולמרט לבקשת אהוד:

הצוות האמריקני – ישראלי (מטעם יאח”ה הייתה החוקרת איריס ברק) שחקר את יוסי אולמרט, עושה עבודת חקירות שצריכה להילמד בבתי ספר לחקירות. מדהים. הם נתנו לאיש הגאוותן הזה לדבר את עצמו למוות. שואלים אותו המון שאלות פתוחות, מתנהגים אליו בהמון נימוס ורק בעמוד 137 לתמלול החקירה, מן הסתם, אחרי כמה שעות, הם שואלים אותו ככה סתם בדרך אגב, אם הוא מכיר את מוריס טלנסקי. יוסי אולמרט עונה שלא. החוקרים הראו לו תיעוד בנקאי ששלושה חודשים אחרי שהוא עזב את הארץ, טלנסקי, שלא מכיר אותו בכלל, העביר לחשבונו בבנק המזרחי ברעננה 30 אלף דולר, שכיסו את יתרת החובה. יוסי אולמרט המום. הוא בטח לא ביקש את זה מטלנסקי. במשפט נפרשו ראיות שהראו שאהוד אולמרט (למרות הכחשתו) הוא זה שביקש מטלנסקי להעביר את הכסף לאחיו. ראשית, טלנסקי אמר את זה במשפט (בחקירה, אגב, טען שלא זוכר). טלנסקי אמר – אהוד ביקש ממני כי אחיו במצב חמור. שנית, יום לפני ההעברה הבנקאית, טלנסקי ואולמרט היו אמורים להיפגש. הם לא נפגשו, אבל יש ראיות ששוחחו בטלפון וכן ששולה זקן שוחחה עם אולמרט ומיד לאחר מכן עם טלנסקי. השיחות הללו איששו את טענת טלנסקי שאולמרט ביקש ממנו בטלפון ולאחר מכן, שולה העבירה לו את מספר החשבון בבנק המזרחי. פרופסור פרידמן לא התייחס לפרשה זו כלל. העובדה שיש עוד בעל הון שאולמרט ביקש ממנו להעביר כסף לאחיו, אינה ראייה בעיניו.

ב. עדות אברהם נתן:

נתן היה עד לא מזמן יו”ר “קשת” בערוץ 2. הוא נחשב ליד ימינו של מוזי ורטהיים מקוקה קולה ושימש בעבר נציב שירות המדינה ועוד שלל תפקידים מכובדים. עדותו במשפט קנתה לו את טינת השופט, שהעדיף את עדותו במשטרה. במשטרה אמר נתן שהוא זוכר שבא יום אחד לדכנר (הוא עבד מטעמו בפרוייקט תמורת סך כולל של 345 אלף דולר, מה שלא הפריע לו לכנות את דכנר במשפט בשורה של ביטויים מעליבים, כולל הטענה שלא הבין בכלל בתכנון ובנייה) וראה את יוסי אולמרט יוצא ממנו עם צ’ק. כמה שעות אחרי החקירה התקשרה חוקרת המשטרה אל נתן לנסות לתארך את הזמן עליו הוא מדבר. נתן אמר בטלפון שמדובר בערך כשנה לפני שיוסי אולמרט עזב את הארץ. החוקרה כתבה מזכר על השיחה הטלפונית. העדות הזאת אישרה לחלוטין את עדות דכנר. דכנר טען כי נתן שני צ’קים ראשונים ליוסי אולמרט במשרדו ואת השאר בקפה “אפרופו” בכיכר הבימה. מה פרידמן כותב על זה?

“בעיניי ספק אם מזכר כזה (המזכר שכתבה החוקרת על השיחה הטלפונית בה נתן תיארך את סיטואציית מתן הצ’ק – ר.ד.) מפיג את הספקות ואי הבהירות לגבי האירוע ומועדו. מה גם שבכלל קשה לצפות שעד יזכור מועד מדויק לאחר שנים כה רבות”.

באמת? עד לא אמור לזכור התרחשות חריגה כזאת שבע שנים לאחר התרחשותה? מה זאת אומרת פרופסור פרידמן שבעיניך, המזכר של החוקרת “לא מפיג את הספקות”? איזה ספקות? אברהם נתן, שרוצה כל כך לגונן על אולמרט, המציא את האירוע? חלם אותו?

ג. עדות שולה זקן:

דכנר העיד כי אחרי שאולמרט ביקש ממנו לעזור הוא יצא מלשכתו ופגש את שולה. דכנר סיפר לשולה מה אולמרט ביקש ממנו ושולה התרתחה. שיבקש ממך לעזור קודם לכיסוי החובות שלו, היא אמרה, לפי עדות דכנר. שואלים את שולה על זה בחקירה. היא לא שוללת ולא מאשרת. “יכול להיות”, היא חוזרת ואומרת. “סביר”, יכול להיות גם שלא. במשפט שאלו אותה מתי השתמשה בתשובות “יכול להיות” בחקירה.

זקן, אז עדיין בתוך כבלי הנאמנות לאולמרט, הסבירה שכאשר רצתה לשלול משהו שללה אותו בוודאות וכשאמרה בעדותה “יכול להיות” אז ודאי שזה קרה. פרופסור פרידמן לא התייחס משום מה לעדות זקן.

ד. עדות יוסי אולמרט:

זו הראייה החזקה ביותר לכך שהכסף עבר גם עבר. הנה מה שפרידמן כותב:

“תחילה הכחיש וזכר רק קבלת תשלום כלשהו בשנת 1996, אך לאחר חקירה ממושכת הודיעו לו שיש עד, אברהם נתן, בנושא. הדבר גרם ליוסי לסגת מהכחשתו, בצורה מהוססת, ולהשמיע גרסה שאיננה תואמת בדיוק את זו של עד המדינה. הוא דיבר בחוסר ביטחון על 6 צ’קים דחויים. הוא לא בטוח בסכומים”.

ענק הפרופסור. איזה יופי לכתוב שיוסי אולמרט אישר “בצורה מהוססת”. צירפתי בסוף הפוסט הזה קטעים מחקירתו המופלאה של יוסי אולמרט, שמשתרעת על 316 עמודים. רק בעמוד 180 התחילו לשאול אותו על דכנר, בשלב הזה הוא כבר, כנראה, משוכנע שלחוקרים יש גיבוי לכל שאלה, ראיה לכל דבר. בהתחלה יוסי אכן הכחיש וטען שקיבל מדכנר (יוסי יודע בחקירה שדכנר משמש כעד מדינה נגד אחיו. הוא הודה בכך בעצמו) רק תרומה לקמפיין ב – 96 אחרי שאהוד הפנה אותו אליו. מה פורץ אצלו את הסכר? שהחוקרים אמרו לו שאברהם נתן אומר שקיבלת מדכנר כספים בהקשר לחובותיך. האם זה לחץ נוראי שכתוצאה ממנו יוסי אולמרט קורס? אט אט יוסי ‘נזכר’. הוא דיבר גם על פגישה בקפה אפרופו בהבימה. אף אחד לא נתן לו את הפרט הזה, שחופף במדויק את עדות דכנר. הוא דיבר גם על כמה צ’קים דחויים ואמר שהם היו “בסכום משמעותי”, הוא לא זוכר אם 50 או 80 אלף שקל כל אחד. ולגבי ה”מהוססת”, הנה משפטי ההודאה הראשונים שלו, בתרגום שלי לעברית (כאמור הגרסה בשפת המקור מצורפת. בעבר פרסמנו כתבה גדולה ב”מקור” בנושא(

אני חושב שייתכן שהיו צ’קים שניתנו לי על ידי מר דכנר, כן. אני מנסה להיזכר עכשיו. אני לא יכול לזכור את הסכומים ודברים כאלה. אני זוכר, כן. היה כסף שניתן לי על ידי מר דכנר, כן.

שאלה: כמה זמן לפני שעזבת את ישראל?

יוסי אולמרט: אני לא זוכר, אני לא זוכר. עזבתי את ישראל באוגוסט 2004 ואני מאמין שזה חייב היה לקרות לפני כן, הרבה לפני כן. שנה, שנתיים, אני לא יודע.

שאלה – האם אתה זוכר כמה צ’קים?

יוסי אולמרט: לא, אבל כן, היו צ’קים ממר דכנר. אני רוצה לבסס את זה. בטוח שהיו צ’קים ממר דכנר. אני זוכר את זה עכשיו.

ובכן, פרופסור פרידמן, זו “צורה מהוססת” בשבילך? בשבילי זו הודאה מלאה, כנה, של מישהו שהיה לו אינטרס לשקר בשביל אהוד וניסה ככל יכולתו לגונן עליו. לאחר מכן, במשך עשרות עמודים יוסי המשיך להיזכר בפרטים של אותם צ’קים ומעולם לא חזר להסס לגבי מסירת הצ’קים.

ה. עדות דכנר –

נכון, זהו עד מדינה שקרן וזייפן ונוכל. השופט רוזן קובע שהוא לא משתית את ההרשעה עליו, אבל שבהחלט עדותו עזרה להוריד את האבק מהפסיפס הכללי של ההרשעה. במילים אחרות, כשיוסי אולמרט מספר את הסיפור ויש שפע של חיזוקים מסביב, אז צריך גם לזכור שזה סופר על ידי דכנר. השופט רוזן האמין לו במקרה הזה, שאולמרט ביקש ממנו להעביר את הכסף.

אז איפה התיעוד הבנקאי ליציאת הכסף? כאמור, זה לא נושא שנדון באריכות במשפט בכלל כי עורכי דינו של אולמרט ויתרו על זה. עכשיו זה הקלף המרכזי של אנשי אולמרט בדיון הציבורי. מכיוון שזה לא נדון במשפט (אולמרט ויתר!) לא הובאו ראיות למה אין תיעוד בנקאי. אני מנחש שאם היה נדון, יוני תדמור ושאר צוות הולילנד היה נכנס לעומק הסוגיה ומנסה להסביר מה קרה. הנה השערה שלי, מהיכרות עם התיק ובהחלט ייתכן שאין לה שום יסוד. ההשערה היא שאולי דכנר גלגל ליוסי אולמרט צ’קים שקיבל ממקורות אחרים. דכנר ורבין פעלו כמו חלפנים מיומנים. כל החקירה מוכיחה את זה. הם קיבלו צ’קים, פרטו, העבירו, גלגלו. דכנר מסר ליוסי אולמרט את הכסף בשתי הזדמנויות. עובדה שלא מסר את הכול בפגישה הראשונה. מן הסתם, הייתה לכך סיבה. ייתכן שהסיבה שהוא גלגל צ’קים ממקור אחר.

חזרה למטאפורה המסעירה של פרידמן על הבניין שלא נבנה. יש לי דימוי יותר מתאים. נניח שיש סיטואציה של תקיפה – שורה של עדים העידו שאדם מסוים תקף אדם אחר. התוקף עצמו הודה שתקף, אבל את קורבן התקיפה לא מוצאים. אולי עזב את הארץ, אולי מלקק את פצעיו באיזה מקום ולא רוצה להתלונן. האם במקרה כזה היו מרשיעים את התוקף?

פרופסור פרידמן ושאר אנשי אולמרט תקפו קשות את הכרעת הדין על כך שעשתה שימוש בשל ישר. רוזן קבע כי לא הגיוני בעיניו שדכנר לא עדכן את אהוד אולמרט בכך שנתן חצי מיליון שקלים לאחיו. אנשי אולמרט אמרו – אולי לא הגיוני, אבל אין לך ראיות ובהיעדר ראיות, אין הרשעה. אני בטוח שהם יודעים שזה שטויות. המשפט הפלילי גורס שיש לזכות אדם כשיש “ספק סביר”. לא כל “ספק” הוא “ספק סביר”. כל משפטן יודע את זה. אם נשמעה ירייה מחדר ובחדר נמצא אדם עם אקדח ביד ולידו אדם שני מת, אז השכל הישר אומר שהאיש עם האקדח הרג את האדם השני. ייתכן שלא. ייתכן שהאדם התאבד והבחור השני לקח את האקדח מידו, אבל כדאי לאיש עם האקדח לספק הסבר סביר אחר לסיטואציה. אחרת יבלה את המשך חייו בכלא. זה בדיוק העניין של ראיות נסיבתיות. האם יש הסבר מתחרה הגיוני, סביר לפעולה? השופט סבור שלא והאמת, גם אני חושב שאין שום סיכוי. השופט מראה איך במערכת היחסים של דכנר ואולמרט, הסיכוי לכך שייתן חצי מיליון שקלים ליוסי אולמרט ולא יעדכן את אהוד, שואף לאפס ואני מסכים במיליון אחוזים. מה שהשופט עשה, עושים כל יום עשרות שופטים בכל הארץ. רמי כספי ואלי זהר מכירים היטב עשרות פסקי דין, שהורשעו אנשים ברצח על שימוש בשכל ישר וראיות נסיבתיות.

פרופסור פרידמן, למשל, מתעלם בנוחות אלגנטית משלל ראיות נוספות לטיב היחסים בין אולמרט לדכנר לאורך השנים. הסיפור של יוסי אולמרט לא צמח בחלל ריק. מדובר ביחסים עקומים, שהתבססו על ‘קח ותן’ לאורך שנים ארוכות. פסה”ד מביא שורה של ראיות מצמררות לפעולותיו של אהוד אולמרט לטובת שמואל דכנר והאינטרסים של פרוייקט הולילנד ולאחר מכן של חוות “הזרע”, שני הפרוייקטים שדכנר טיפל בהם.

א. אולמרט עוזר לדכנר להקטין את היטל ההשבחה שצריך לשלם הפרוייקט מ – 35-38 מיליון דולר ל – 20 מיליון דולר. הוא הזיז את מי שטיפל בנושא, המשנה למנכ”ל העירייה, איתן מאיר, שהביע עמדה קשוחה בנושא ודאג שזה יועבר לאודי ניסן (כן, ראש אגף תקציבים לשעבר). היטל ההשבחה נקבע על 20 מיליון דולר. אולמרט אפילו ערך טקס חריג מאוד לכבוד התשלום של היטל ההשבבחה בלשכתו.

ב. אולמרט הגיע בעצמו לדבר בפני הועדה המחוזית ולהביע תמיכה בפניה בפרוייקט הולילנד. פעם יחידה בכהונה שלו שהוא עשה את זה.

ג. דכנר העביר מכתב שהוא ביקש שאולמרט יחתום עליו לטובת הפרוייקט. המכתב אכן נחתם על ידי מהנדס העירייה, אורי בן אשר.

ד. כשאולמרט מתמנה לשר התמ”ת, שאחראי על מנהל מקרקעי ישראל, אחת הפגישות הראשונות שהוא עושה זה עם דכנר, שמעוניין עכשיו בקידום הקרקעות של חברת “הזרע” לבנייה. לאחר מכן, מתארגנת פגישה בה נוכחים דכנר, מנכ”ל המנהל, יעקב אפרתי, שאמור להחליט בעניין ואולמרט. לפגישה הלא מקובלת גם לא יוצא סיכום כתוב, שוב בניגוד למקובל בלשכת אולמרט.

ה. בעניין אותן קרקעות של חוות “הזרע” התארגנה פגישה מקצועית מאוחרת יותר בנוכחות גורמים רבים. סיכום הישיבה הועבר לדכנר, ששיפץ אותה מטעם השר. הסיכום הזה מופץ בין הגורמים המחייבים. מדהים. גורם אינטרסנט שיפץ את הסיכום של הפגישה הדנה בעניינו.

ו. לאחר מכן, דכנר ביקש להגיש ערר על החלטת הועדה בעניין הפרויקט שלו. אולמרט דאג לגייס עבורו את הנציג שיגיש ערר והערר הוגש.

פסה”ד גם הביא שורה של ראיות לכספים הרבים שהעביר דכנר לאורך השנים לאולמרט. חלק מהפעולות הללו כבר התיישנו, אבל נמצאו ראיות טובות לכך שדכנר העביר מאות אלפי שקלים ויותר לכיסוי גרעונות בחירות, כביכול, של אולמרט. הוא גייס אנשים שיתרמו פיקטיבית לאולמרט, כשהוא בעצם נותן את הכסף ומחזיר לאותם תורמים פיקטיביים את מה שתרמו.

לבסוף, פרידמן לא התייחס להרשעה של אולמרט בקבלת 60 אלף שקלים דרך שולה זקן. הוא כותב שהמאמר אינו מתייחס להרשעה זו “שגם היא איננה יכולה לעמוד”. בעיניי, אגב, ההרשעה הזאת אכן יותר בעייתית מבחינת הראיות מאשר ההרשעה בסיפור יוסי אולמרט, אבל כאן נכנסת לתמונה העדות החדשה של שולה זקן. ברור שבערעור הפרקליטות תבקש להעיד את שולה בלבוש החדש שלה וברור שהעדות הזאת מחזקת עוד יותר את ההרשעה בשני הסעיפים. עכשיו היא כבר זוכרת במפורש שדכנר אמר לה שאולמרט ביקש ממנו לעזור ליוסי. היא נזכרה שהיא זו שתיאמה את הפגישה בין יוסי לדכנר וגם העבירה בעצמה את שישים אלף השקלים לאולמרט, שרלוונטיים בכלל לסיפור קרקעות חוות “הזרע”. פרידמן כותב “באווירה הכללית שנוצרה, זכתה הרשעת אדם חף מפשע למחיאות כפיים סוערות בציבור ובתקשורת”. וזה היה שר המשפטים שלנו.

מתוך האתר של רביב דרוקר:

http://drucker10.net/?p=2146