איזה פיוט הכי אהוב עליך? • אמנים ואישי ציבור מספרים
התפילות בימים הנוראים אינן קדושות, מן הסתם, מכל תפילה אחרת אותה מפנים אנו אל אבינו שבשמים. אין נוסח, תחינה, או בקשה שאינם רצויים לפניו יתברך, ואין בנמצא יהודי שישפוך את צקון לחשו וה’ לא יאזין – “עוד הם מדברים, ואני אשמע” או כמו שהיה אומר ראש ישיבת מיר רבי חיים שמואלביץ זצ”ל: ‘לתפילה כח משלה’.
ובכל זאת, לתפילות הימים הנוראים, לטקסטים של הפיוטים, למנגינות המיוחדות, יש מקום מיוחד בלב.
עיניו של כל יהודי מצטעפות בנוסטלגיה כשהוא מתבקש להיזכר בתפילות בית אבא, בשליח ציבור של הישיבה, בתפילת הנעילה הראשונה שלו בעולם היהדות, במתיקות של הניגונים.
לא נדיר לשמוע משפטים כמו “הונתנה תוקף של רבי שלום, עושה לי את הכיפור”, “המילים של ‘לך אלי’ פותחות אצלי את היום הקדוש”. איש לא מוכן לוותר על תפילות אלו; אף אחד לא מוכן לעבור את הימים הנוראים בלי המנגינות; קשה עד בלתי אפשרי להרגיש את ‘עיצומו של יום’ בלי קריאת התפילות הללו.
לקראת הימים הנוראים פנינו אל שורה של אמנים, ואישי ציבור בבקשה לשמוע על הפיוט, התפילה, או הטקסט האהוב עליהם במיוחד.
הנה תשובותיהם היפות, שקיבלו גם שונות מרתקת, לצד הבחירות.
הרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי לת”א יפו: ‘ונתנה תוקף’
הפיוט שמאוד מרשים אותי הוא ‘ונתנה תוקף’ של רבי אמנון ממגנצא.
אין עוד פיוט שממחיש בצורה כל-כך חיה את אירועי יום הדין כמו הפיוט הזה.
כאשר אתה יודע מי כתב את הטקסט שלו, ואתה יודע שהוא כתב אותו בשיא הייסורים, בעצמה אדירה של מסירות נפש על קידוש ה’, מקבלים המילים משמעות אחרת. רבי אמנון הקריב את חייו, לאחר שכרתו את אבריו, מפני שלא רצה לקבל על עצמו המרת הדת.
הוא מתאר את יום הדין באופן שמטביע חותם על כל הימים הנוראים. גם המלאכים ‘חיל ורעדה יאחזון’, וגם הם ‘יאמרו הנה יום הדין’.
אם המלאכים יש להם סיבה להימצא ב’חיל ורעדה’, אנחנו יצורי אנוש שכל כך הרבה חטאנו עוינו ופשענו, ואנו ניצבים לפני כס הדין כשה’ חותך קיצבה לכולנו וחותם על גזר הדין – מה נאמר? את עוצמתו של הפיוט הזה מרגיש גם הציבור הרחב.
אני כילד לא התפללתי. לא ונתנה תוקף, ולא שמע ישראל. לא ידעתי צורת אות.
ומכל מקום אני כן זוכר אירועים מהימים ההם – אירועים אותם לא הבנתי, ולכן גם כנראה התקשיתי להזדהות ולהתרגש אתם.
אני זוכר שכאשר חזרו היהודים מהעבודה ביערות אל מחנות המוות, היו נוהגים להתעכב בחורשה בימים אלה. הם היו מציבים ארבעה משקיפים בארבע רוחות השמים, כדי לבדוק שאין איש גסטאפו בשטח, ולאחר שאלו אישרו כי אין נאצי, שלף אחד מהחבורה שופר, שהיה קשור ללוח ליבו תחת בגד הפסים שלו, מברך בשקט את שתי הברכות ותוקע את 30 הקולות.
היהודים ידעו לפי חשבונם כי היום ראש השנה. לי כילד לא היה מושג, ולא הבנתי מהו פשר העיכוב.
חבר הכנסת יעקב מרגי: ‘לך אלי תשוקתי’
הפיוט האהוב עלי הוא ‘לך אלי תשוקתי’, הפיוט הנאמר בפתחו של יום הכיפורים.
גם כשאתה לא מרוכז בתפילה, אתה מרגיש שאתה מדבר עם בורא עולם. כאשר אתה שם לב למילים המשתפכות שלו, אינך יכול שלא להתחבר אליו. אתה מדבר בגוף ראשון עם הקב”ה, פורט בפניו את כל החולשות שלך, את הדברים שידועים לנו…
במה עווינו במשך השנה, מה הן החולשות שלנו כבני אדם. המילים הללו טוענות אותנו לקראת השנה הבאה.
כל שנה ימים נוראים הם ‘משהו חדש’. קשה להצביע על שנה מיוחדת, ובכל זאת שנת 1974, תשל”ד, חרותה בזיכרוני היטב.
באותה שנה, ערב ראש השנה, מעורב היה אבא ז”ל בתאונת דרכים קטלנית, בה נהרגו שני דודי.
היה זה ראש השנה הקשה בחיי. אבא ז”ל, שהיה גבאי בית הכנסת, ואני כבנו התהלכתי ב’גאוות יחידה’, משול הייתי אותה שנה ליתום, כשאבא נאבק על חייו בבית החולים, כשמשם הוא פותח את השבעה על דודתי שנהרגה.
בכל שנה עולה בי הזיכרון ומציף אותי מחדש, ועם זאת לימים עצמם המגיעים בשילוב עם התוכן של הפיוטים יש השפעה עזה.
הבשר נצמת, ולבך, גם אם יהיה של אבן – יתמוסס.
איש התקשורת ידידיה מאיר: ‘היה עם פיפיות’
כשמדובר על פיוטים לתפילות הימים הנוראים יש נטייה לאנשים לחזור למקורות. לניגונים מהעבר, מבית אבא. מבית סבא אפילו.
אבל הבחירה שלי הפעם היא דווקא בפיוט מתפילות הימים הנוראים שזכה ממש השנה ללחן חדש.
“היה עם פפיות שלוחי עמך בית ישראל, העומדים לבקש תפילה ותחנונים מלפניך על עמך בית ישראל. הורם מה שיאמרו, הבינם מה שידברו, ידעם איך יפארו. גשים מול ארון הקודש באימה, לשכך כעס וחימה, ועמך מסביבים אותם כחומה, ואתה מן השמים תשגיח אותם לרחמה”. וואו. איזה מילים.
אפילו בלי שום מנגינה הן כה מרגשות.
אבל שנים התחברתי אליהן בזכות היצירה של המלחין הבעלזאי הרב יוסף צבי בראייר – והנה השנה, אלי פרידמן, בסגנון לגמרי אחרי מבראייר, “טיפל” בטקסט הזה.
התוצאה – שיר מרגש מעין כמוהו שלא הייתה פעם ששמעתי אותו ולא התרגשתי. אני ממש מחכה לשיר אותו (לעצמי, אני לא חזן) בזמן אמת, בתפילת הימים הנוראים.
הזמרת שרון רוטר: ‘אדון הסליחות’
פעם ראשונה ששמעתי את הפיוט של ‘אדון הסליחות’ היה כשהייתי נערת רוק’נרול במעמקי הבוהמה התל-אביבית.
להקה מצוינת בשם ‘נקמת הטרקטור’ (הפעילה עד לימינו אנו, עשרים ומשהו שנה אחרי) השתמשה במנגינה של הפיוט ללא המילים, ועיבדה אותו לגרסת רוק משובחת.
המנגינה נגעה ללבי ומיד התאהבתי בה. לא ידעתי מהיכן היא לקוחה, רק שהמקור שלה מהיהדות העתיקה.
עברו כמה שנים והרבה מים זרמו בנהר ושוב נתקלתי באותה מנגינה, אך הפעם בבית הכנסת ביום כיפור.
זו הייתה הפעם הראשונה שצמתי וביקרתי בבית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל אביב. בקושי הצלחתי לעקוב אחר נוסח התפילה, אך לבי נפתח כשלפתע שמעתי את אותה מנגינה מוכרת – רק שהפעם הצטרפו אליה גם המילים.
היצירה השלמה, החכמה והמרגשת הבנויה בסדר האלף-בית והמבוססת כולה על הסליחה מהיבט הסולח והנסלח, עדיין מרטיטה את לבי עד היום, ואני אוהבת לבצע אותה בביצוע מיוחד ומרגש בהופעות שלי, במיוחד בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה.
אני מאחלת לכל עם ישראל שנזכה לסלוח לאחר, אך גם לעצמינו, ונזכה לסליחה גדולה ולרחמים גמורים מאותו אדון הסליחות.
הזמר אודי דוידי: ‘לך אלי תשוקתי’
אני מחובר לפיוט ‘לך אלי תשוקתי’ בליל יום כיפור.
אחד הדברים ש’חיברו’ אותי לפיוט המיוחד הזה, הוא הסיפור המיוחד שלו, שאינו מוכר לכל.
בקרב החוקרים קיימת מחלוקת האם הטקסט המופלא הזה חובר על ידי רבי אברהם אבן עזרא, או על ידי רבי יהודה הלוי.
בספר על בעל האבן עזרא קראתי את הגרסה הבאה: האבן עזרא גזר על עצמו גלות, וכדרכם של צדיקים הסתובב בעיירות הרחק מביתו, עד שבאחד הימים הגיע לביתו של רבי יהודה הלוי.
באותם ימים, חיפש רבי יהודה הלוי נואשות חתן לבתו שבגרה, ולא מצאה את זיווגה. הבת העצבה ישבה בביתה, ומיררה בבכי, ואביה, רבי יהודה, כמעשה יפתח ניחמה ואמר: אל דאגה בתי, הריני מבטיח לך, שהאיש הראשון שיכנס בפתח הדלת, הוא יהיה חתנך המיועד.
דברים של האב הרגיעו מעט את הבת, אך בליבה עדיין קינן החשש: מי יכנס? ואמנם אשר יגורה בא.
אל הבית נכנס עני לבוש קרעים, הלא הוא רבי אברהם אבן עזרא. אשתו של רבי יהודה הלוי פרצה בבכי ואמרה: מה עשינו, איך קיבלת על עצמך דבר כזה? גם הבת בוכה ורבי יהודה ניגש לאיש ומנסה לדובב אותו. אתה יודע ללמוד? להתפלל? לברך?
כלום. בור ועם הארץ.
רבי יהודה לא התייאש, והבין כי מאת ה’ היתה זאת. הם מארחים את האיש, מאכילים אותו, ובינתיים רבי יהודה עולה אל עליית הגג וכותב את השיר המונומנטלי ‘לך אלי תשוקתי’.
אלא שהוא לא מצליח לסיים אותו. ‘נתקע’. פונה לבית המדרש ללימוד, כשהוא מקווה כי כשישוב יכול להמשיך. כשהוא חוזר לשולחנו הוא מביט בקלף, ומבחין כי מישהו סיים את השיר. הפיוט מושלם באופן מרהיב.
הוא פונה לאשתו ושואל אותה: מי היה בבית, מי נכנס? היא הבטיחה לו שמלבד האורח, העני העלוב לא שהה איש בבית.
רבי יהודה הבין שהעני כפי הנראה לא כל-כך עלוב. הוא פנה אליו ודרש ממנו לחשוף את זהותו.
לאבן עזרא לא היתה ברירה והוא סיפר לרבי יהודה הלוי על גלותו. לא ארכו הימים, ורבי אברהם אבן עזרא נשא לאשה את בתו של רבי יהודה הלוי.
השיר הזה, לך אלי תשוקתי, היה למעשה הגורם המשדך, הנדוניה שאיחדה את שני האנשים הגדולים הללו.
בימים אלה יצא לאור תקליטו השביעי של דוידי – אורות גבוהים.
חבר הכנסת ינון מגל: ‘אבינו מלכנו’
עברתי הרבה בתי כנסת בימים הנוראים שבכל שנה.
יש משהו שונה בכל בית כנסת, ולכל מניין ולכל נוסח הייחודיות שלו. ובכל זאת, אחרי הכל, אני תמיד נשאר עם החיבור מהילדות שלי לתפילה הקצרה שאבי זיכרונו לברכה היה נוהג לשיר בכל ליל שבת.
“אבינו מלכנו, חננו ועננו כי אין בנו מעשים, עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו”.
השיר הזה, חוצה את המגזרים, את כל הנוסחים, ואת כל העדות. הוא לוקח אותך למקום הפנימי ביותר שיש, ואתה שר וצועק אותו במקום הנקי ביותר.
בימים אלה אני מתפלל אצל אשכנזים, אבל במשך שנים התפללתי אצל יוצאי כורדיסטאן, וגם אצל עדות נוספות, כולם קדושים, כולם מבורכים – ולכל אחד הייחודיות שלו.
הזמר ישי לפידות: ‘על דעת המקום’
כל תו וכל צליל מתפילות הימים הנוראים מחזירים אותי באחת לתפילות הישיבה, לחמ”ל הרוחני של חיי.
אבל אני חושב שהטוהר והזכות שנמצאים בסיטואציה של ‘על דעת המקום, ועל דעת הקהל’, היא השיא.
ולמרות שמדובר ב’סך הכל’ בתפילה שבאה לבטל שבועות וחרמות, הלב בזמן הזה נמצא קילומטר מעל היצר.
ראש עיריית בית שמש, משה אבוטבול: ‘אליך ה’ נשאתי עיני’
אי אפשר שלא להתרגש מהמילים של המשוררים מכלל הפיוטים.
כולם רווים ברגשות שמציפים לך את הדמעות. הרבה דמעות סוררות בורחות כשאתה קורא את הדברים, כך שקשה לקבוע ‘מה הכי’… מצד אחד יש את ‘אלי תשוקתי’ ואתה נשבר מזה, ומן הצד השני יש את ‘אל נורא עלילה’, ואת ‘אדון הסליחות’…
ולמרות כל ההקדמה הזו, אני מאד נקשר לפיוט ‘אליך ה’ נשאתי עיני’, שכן הוא משלב למעשה מגוון של מנגינות, הנמצאות במכלול הימים הנוראים מחד, כשמהעבר השני המילים מאד מדברות אלי.
כשאני אומר את המילים “בעלוני זדים פחים ומצודים ובהם נלכדים פעמי ידידיך” אני חש הזדהות טוטאלית עם המילים, גם בחיים הפרטיים, אך גם באלו הציבוריים שלי.
“כבודך גלה צור, לעם עזוב ועצור” – העולם היהודי וגם זה החרדי נמצא בשפל, ואנו מתחננים לישועה, שה’ יגלה את פניו: “חרפוני צוררי, אויבי ושוררי, הקשב נא אמרי”.
המילים הללו מאד מכניסים אותי לאווירה ומלמדים אותי שלמרות כל הקשיים יש תקווה, יש כתובת והיא בורא עולם שבימים אלה מקיים ‘מועד מיוחד לקבלת קהל’ – דרשו ה’ בהימצאו קראוהו בהיות קרוב.
בתוך כך אוכל לספר כי מי ששמע את הגר”ע זצ”ל כשהוא מחנן בקולו את “אליך ה'”, מצליח לדעת על מה מדובר.
מי שלא דמע – לא שמע.
בסליחות אנו גם מזכירים את ‘שבט יהודה בדוחק ובצער’, את ‘אם אפס רובע הקן’, אלו מילים עמוקות וחזקות – מעשה העקידה. לטעמי בשעות הללו אנו זקוקים רק לחשוב על המילים, על העומק שלהם. בטקסטים הגדולים והמכוננים הללו טמונות התמונות שלנו כעם יהודי.
הזמר גד אלבז: ‘עננו’
כאשר הייתי ילד, נהגנו להתפלל במשך כל השנה אצל האשכנזים. למעט שלושה מועדים: סליחות, ראש השנה, ויום הכיפורים.
אז היינו מתפללים אצל ספרדים, והמתפללים היו מבקשים תמיד מאבא לשיר קטעים נבחרים מתוך הפיוט הזה.
“עננו בזכותיה דבר יוחאי – עננו”, “עננו מגן דוד – עננו”.
התגוררנו בעיר נס ציונה, ובית הכנסת ‘גאולת ישראל’ שבעיר הכיל כ-800 מקומות. לביתה כנסת סיפור מיוחד: בעבר שימש המבנה כמסגד, וכעת היה לבית הכנסת הגדול.
לבית הכנסת היתה אקוסטיקה מופלאה, עליה תצטרכו להוסיף את קולו העוצמתי של אבא, וקבלו כעת את תפילת ‘עננו’.
בכל שנה, כשאני מגיע לתפילות היום הקדוש, לוקחות אותי התפילות לרגעים הקדושים והמיוחדים האלו בילדותי.
השחקן והזמר גולן אזולאי: ‘בן אדמה’
העולם הוא במה, וכולנו שחקנים, אמר שייקספיר ב’כטוב בעיניכם’. לטעמי לפחות, המחזאי הגדול, לקח את המשפט האלמותי הזה, מרבי אברהם אבן עזרא (או רבי יהודה הלוי, לפי גרסאות אחרות) שכתב את הפיוט ‘בן אדמה’, הנאמר לאחר תפילת ערבית של ליל יום הכיפורים.
הפיוט נאמר על ידי הטוניסאים, החלבים והמרוקאים הנוהגים לאומרו כשהמתפללים מתחלקים לשתי קבוצות בעמידה זו מול זו – כשכל קבוצה עונה לרעותה.
בפיוט המופלא הזה, אני רואה את התשובה היהודית לשייקספיר: החיים הריקים עם הסוף האבוד מול ההתנהלות היהודית שמכוונת לתכלית: “בֶּן אֲדָמָה יִזְכֹּר בְּמוֹלַדְתּוֹ כִּי לְעֵת קֵץ יָשׁוּב לְיוֹלַדְתּוֹ”…
הפיוט מתאר באופן נוגע ללב את מסלול החיים של בן האדם: מַה תְּאִיצוּן מוּסָר לְבֶן עֶשֶׂר, עוֹד מְעַט קָט יִגְדַּל וְיִוָּסֵר, דַּבְּרוּ לוֹ חֵן חֵן וְיִתְבַּשֵּׂר, שַׁעֲשׁוּעָיו יוֹלְדָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ.
שייקספיר אומר: אל תאמרו מוסר לצעירים, ‘הראש שלו’ לא פנוי לשמיעת דברי כיבושין: היהדות אומרת: ‘עוד מעט קט ויוסר’. אני משוכנע כאמור כי הפיוט הזה הגיע לידיו של המחזאי האנגלי.
גם בהמשך ניתן לראות את חייו של האדם, כשהמחבר נוטה גם להומור עדין: בֶּן שְׁלוֹשִׁים נָפַל בְּיַד אֵשֶׁת, קָם וְהִבִּיט הִנּוֹ בְתוֹךְ רֶשֶׁת, אִלְּצוּהוּ סָבִיב בְּנֵי קֶשֶׁת, מִשְׁאֲלוֹת לֵב בָּנָיו וְלֵב אִשְׁתּוֹ.
האבן עזרא מדבר על גיל 30, בהם אנשים ‘נופלים’ ומתחילים להרהר ולעשות חשבון נפש, ה-30 של אז, הם ה-40 של היום. בגיל 40 אנחנו נפגשים באנשים רבים שמתחילים לחשוב על חייהם ברצינות.
בימים אלו עובד אזולאי על אלבומו השני ‘ילדות מאושרת’ שיראה אור לאחר החגים.
חבר הכנסת מיקי זוהר: ‘עננו בזכותיה דבר יוחאי’
בימים נוראים אני אוהב את תפילת ‘עננו’, במיוחד.
בכל יום כיפור, מידי שנה, אני מתפלל באורח קבע בציון של רבי שמעון בר יוחאי.
כאשר אנחנו מגיעים לקטע של ‘עננו בזכותיה דבר יוחאי’, אנחנו חוזרים על הקטע הזה מספר פעמים מרוב התרגשות. הקירות רועדים.
הקדושה שמתקיימת באותו רגע, והצעקות המאוד חזקות של המתפללים, גורמים לך להרגיש התרוממות רוחנית.
אתה מרגיש שהתפילה שלך נשמעת.
הזמר אהרן רזאל: ונתנה תוקף
הפיוט האהוב עלי הוא ‘ונתנה תוקף’.
ייתכן שזו בחירה מעט ‘נדושה’, אבל הסימפונה האדירה הזו, המלאה במילים כל כך יפות כמו ‘מי באש ומי במים’, מי בחרב ומי בצמא וכו’ – היא הבחירה שלי.
יש לי את הזכות, בחילו וברעד, לומר את התפילה הזו כשליח ציבור לפני הקהל.
אינני יודע אם יש לי בכלל את הזכות לעמוד בפני הציבור ולהגיד את המשפטים האלה, שהגיעו לפי המסופר על ידי רבי אמנון ממגנצא שנגלה בחלום לאחר שעבר ייסורים על ידי המלך בגין אי המרת דתו. הפיוט הזה הוא אחד השירים של הימים ה נוראים.
באחת השנים הייתי במירון בראש השנה.
יש לנו קיבוץ של אנשים שלא זכו להגיע לאומן… מיוחד מאוד לעשות שם את הימים הנוראים. לא קר, לא חם, האווירה מיוחדת.
באחת השנים עליתי על ההר הגבוה ופיזמתי ניגון ממנו יצא השיר ‘יסודו מעפר’ שיצא בתקליט ‘זמן הגאולה’.
הזמר יצחק מאיר: ‘והכן לבבך אליך’
בימים האחרונים אני מסתובב במקומות שונים, כשבראשי לא חדל מלנגן השיר: ‘והכן לבבך אליך’, אותו הקליט חבר טוב שלי – יהונתן ניצן.
השיר הזה לא נותן לי מנוחה, יש בו שתוש מילים המדברות על הכנת הלב. התחושה היא שבימים הנוראים אנו ‘מתנהגים יפה’ כדי שבכסליו לא יפטרו אותנו מהעבודה; אנו מתפללים חזק כדי שבחודש טבת לא נחלה חלילה, אלו דברים חשובים, אבל יש רובד נוסף – הכנת הלב.
המילים הללו לקוחות מתוך תפילת ‘ובא לציון’, והעובדה שגם לך לקח זמן להיזכר במקור מוכיחה כי מדובר בטקסט שאדם ‘דש בעקביו’. מילים שנאמרות על ידינו בחטף, מבלי לשים לב, ואז מגיע בחור בעל תשובה ושם מרקר על השלוש מילים הללו.
שיר מורכב לרוב מחמש מילים לפחות, אבל הנה כאן שלוש מילים שמרעידות את הנשמה.
בעיני, בשלושת המילים הללו אנחנו ‘הולכים על כל הקופה’. ניתן להתחזק בערוצים שונים, ברכת המזון, פחות לשון הרע וכו’, הכל חשוב, אבל הכנת הלב היא השראת השכינה.
זו הסיבה שאני שומע את השיר הזה ב’ריפיט’.
הזמר אבי מילר: ‘המלך’
הפיוט האהוב עלי ביותר היא פשוט המילה ‘המלך’, זו שמודגשת במחזור (לפי האשכנזים) במילים כל כך גדולות וקדושות.
אני חש כשאני אומר את “המלך” כי הקב”ה הוא אכן האחד והיחיד, האלוקים שאותו אנחנו ממליכים ואותו אנחנו צריכים לזכור בכל השנה, בכל מצב, בכל עיתוי.
כאחד שמצוי הרבה בשמחות של עם ישראל אני מודה לקב”ה, על ידי המלכתו.
תפילה נוספת ‘שמדברת אלי’ היא “יהי רצון שתשים דמעותינו בנאדך להיות כי לך לבד עינינו תלויות”, הנאמרת בתפילת נעילה.
למילים ‘יהי רצון’ יש לחן של רבי הלל פלאי אותו אני מבצע בגרסה מיוחדת.
לפני כשבוע התקשרה אלי אשה מאד חולה, ששמעה את השיר וביקשה להודות לי. היא אמרה שהיא עומדת בפני סיום חייה, ובאמצעות השיר עם המילים והמנגינה הכל כך נוגעים היא מבקשת מקרוביה ואוהביה שיתפללו עליה בימים הנוראים.
הזמר יוסף חיים שוואקי: ‘היום הרת עולם’
מידי שנה לאחר תקיעת שופר, אנו אומרים את הפיוט ‘היום הרת עולם’ בכוונה עצומה ומבקשים מהקב”ה שנבוא לפניו לדין במידת הרחמים, שיחוס עלינו.
הביצוע המרגש מעומק הלב של מרדכי בן דוד למילים הללו זכור לי היטב.
זהו לחן שנותן את ‘פירוש המילות’ בצורה מושלמת, וגורם לי בכל פעם מחדש שאנו מתפללים, להתרגשות ולהתרוממות עצומה.
זהו גם הביצוע עליו גדלתי עוד מבית אבא.
בכל שנה בימים הנוראים היתה התפילה הזו מושמעת וחודרת עמוק ללב.
-
מעניין. יישר כח. הכי מרגשהרב לאו