התיקון הכללי: מעמד שמדליק האור בכל העולמות והזמנים • טור אישי

איך תיראה ביאת משיח? איך ייראה בית המקדש היורד משמיים? איך תרגיש האנושות ברגע שכל הרע ייעלם והטוב יכבוש את היקום?

יש דברים גדולים שמחכים שאנחנו נגדל מספיק כדי להכיל את תוכנם. יש רגעים ענקיים שממתינים להשתחל אל שעון הזמן שלנו. יש בשורות שמתעטפות בחגיגיותן ומצפות לשעת כושר מצידנו.

ויש דברים גדולים שלא המתינו לנו. הם כאן מבלי להתחשב בקטנותנו. מפני שאסור לחכות עוד, חייבים לעשות מעשה. הגיע הזמן להתקדם לקראת גאולה וחלקים ממנה כבר מתגשמים בחיינו, למרות שאו עסוקים מכדי לשים לב.

חלפו עברו כל כך הרבה זמנים – לא גדלנו.

עפו ועברו מיליוני שעות מסוגלות – שעתנו עודנה בוששת.

אם לבד לא הצלחנו להשלים את המשימה – אולי ביחד נהיה גדולים יותר.

תארו לעצמכם שנאסוף את כל עם ישראל, איש-איש ונקודתו המיוחדת. כל אחד וכוחו הפרטי הקטנטן. כל אדם ומסירות הנפש האישית שלו. שוו בנפשכם שנרכיב מכל הטיפות הללו אדם אחד.

דמיינו שנלקט מכל מעגל השנה רגעים טובים, טהורים בלבד! רגעים מרוממים וקרובים אל השמיים, רגעים נקיים… ונרכיב מכולם שעון חדש, שעון שבו ינועו המחוגים על ציר של זמן טהור, נקי מטעות ופגם. אולי יהיה זה שעון זמן עתיד לבוא…

הרשו לעצמכם לחלום על האפשרות לאסוף מכל העולם נשמות יהודיות. נשמות בלבד! ללקט אחת לאחת דמויות יהודיות מכל חלקי המקום. מכל המדינות, הארצות, ההרים ונקיקי הסלעים. נשמות בודדות מתוך השווקים ההומים. נשמות-נשמות של יהודים שאפילו אינם יודעים על יהדותם. וכל אותן נשמות מכל העולם יפשטו ידיים ויתאחדו למעגל ענק, חובק עולם, סובב יקום.

ואז, בריכוז נפלא וברגע אחד של שעת רצון, נתאחד כולנו – כל הנפשות המורכבות אך ורק מהטוב הטהור והמזוקק, כל הרגעים הטובים והנכונים מכל חלקי השנה, כל הכוחות הרוחניים של כל העם, וביחד תחת פיקודו של המצביא הדגול, נעשה את הדבר הכי נכון שאפשר לעשות – – –

זה עשוי בהחלט להביא גאולה לעולם.

למען האמת התרחשות שכזו מתקיימת מזה כמה שנים, ואנו נוטלים בה חלק.

•

שעון עתיק, ענק, תלוי שם כמעט ששת אלפי שנים. הוא ראה הכל… מיליארדי בני אדם, אינספור הזדמנויות, בלי סוף מקרים ואירועים. הכל הוא ראה.

מחוגיו נעים וקולו לא יישמע.

הלוח העתיק חרוש קמטי מאמץ ומחשבה. הזמן נע על פניו, זמנה התם של שנת תשע”ה.

שני מחוגים לו, ארוך וגוץ. כשייפגשו השניים בשעה 12 יתרחש מאורע נדיר.

על הקרקע, מרחק מיליארדי שנות אור, רוחשת תנועה אנושית ככוורת. על זוג רגליים קטנות הם מתרוצצים לאורך מסלולים שונים – האנשים. הולכים ובאים, רצים ועומדים לפוש קמעא. ממלאים את הכבישים במכוניותיהם, וגודשים את המדרכות בתהלוכות. מדברים, שותקים, צועקים, דוחפים,

חולמים… הם אינם שומעים, לא את תקתוק השעון הענק, לא את אוושת המחוגים האימתניים. ‘זמן תשע”ה’ זולג לאיתו בשעון החול וגרגירים אחרונים של רגעי שנה חולפת, מתגלגלים במורד המשפך, מתערבלים בנקב הזעיר שמפריד בין ההווה לעבר, ונעלמים – – –

בשעות גורליות אלה עושים מיליוני מעשים את דרכם לכיוון שער השמים. רכבות – רכבות, אלפי קרונות, עגלות משא, משאיות, נעות על רשת מסועפת של נתיבי תנועה נעלמים, בדרכם כלפי מעלה. שנת תשע”ה דוחקת ביצרניה להגיש את העבודות האחרונות, הזמן תם! בעוד שעות תיגנז תשע”ה על שלל מעשיה ותעמוד לדין יחד עם כל יצוריה וברואיה. הפרויקט האדיר שהתחייבה למלך מלכי המלכים לעמוד בו במסגרת הזמן שהוקצה לכך, רובץ על כתפיה…

הרכבות פורקות את המשא. מיליארדי מעשים, מחשבות ודיבורים, מועמסים על כפות מאזניים ענקיות. המעשים נשקלים והעודפים מקוזזים – מחשבות זרות, גאווה, שגיאות. נותר רק חומר מזוקק, הוא יעבור אל קופת הנצח ויצדיק את קיומה הנצחי של תשע”ה החולפת.

המתח מרקיע לשיאים חדשים. תחושה הרת גורל בכל פינות היקום. האם תעבור תשע”ה את הסף הנכסף? האם יצלחו יצוריה את שער החיים? האם סוף כל סוף תימלא המכסה הדרושה לכינון תיקונו של עולם?

•

– – שעות יגידו.

11:30 בבוקר, אומן, כיכר פושקינה.

על הכביש אין רכבים, כולם הולכי רגל. תנועה אינסופית של הלוך ושוב. “כח המושך וכוח המכריח” – מהציון לדירה ומהדירה לציון. מהציון לקניות אחרונות, ומהקניות לציון הקדוש. עשרות אלפים יוצרים יחד תנועה מהפנטת של הלוך ושוב, הלוך ושוב.

חוטים נמתחים בכיכר. מהגגות משתלשלים כבלים. כפתורים מוזזים מעלה-מטה. אוזניים חמושות באוזניות. על הצג מרצדים מספרים, טונים עולים ויורדים. מרכזיה בינלאומית של שיחות טרנס אטלנטיות. תיאומים אחרונים. קריאות בקשר. דיווח לאחראיים. אופס, החשמל נפל! “טכנאי… דחוף!” החשמל חזר.

טלפון למפעילי השידורים החיים בארץ. הוראות אחרונות לטכנאים במרכזים בארה”ב. מסר בהול למפעילי השידור מעל גלי האתר. המעמד ישודר לכל אדם ואדם, בכל מקום בעולם. השידור יועבר לכל אוזן באופן פרטי, ויאפשר לכל פה להצטרף מכל פינה בה יימצא אל רבבות הפיות שיזעקו יחד את עשרת המזמורים.

השנה אין יהודי שיישאר מחוץ לתמונה. בין אם הוא באומן, בארץ, בבית או בבית הכנסת, מול הכותל או בעיצומה של קניית דגים לכבוד החג, בפקק תנועה או בהמתנה נואשת לטרמפ. התיקון הכללי הזה הוא ע-ו-ל-מ-י! ובד בבד גם פרטי, שלי-שלך-שלו ושל כולנו. שירות מיוחד הושק לכל המעוניינים לקבל תזכורת אישית, אל מכשיר הטלפון או הסלולר, אל דאגה יהודי לא תחמיץ את ההתרחשות העולמית…

כדור תכלכל חג על צירו בתוך בריכת חושך. הגלובוס ישלים בעוד שעות ספורות את התנועה היומית האחרונה עבור שנת תשע”ה. טרם חודשה ההוראה על התנועה הבאה. האם תימשך התנועה הסיבובית הזו?

•

 – – רגעים יגידו.

נחילי האדם ממשיכים לרקום את מארג החיים. שותים, מרווחים, מפסידים, מצפים, מתאכזבים… ואינם יודעים שגורלם תלוי בפרויקט ענק אותו אמורים כמה נשמות יהודיות להגיש בשעות הקרובות. תשע”ה דוחקת בפועליה: “הבו סחורה, הבו”. מכל פינות היקום נלקטים פירורים אחרונים. כל

המעשים מוצו עד תום, נותרו רק פירורים; תנועות נפש, רצונות טובים, כוונות טובות. נשארו רק עקשנויות בודדות. התחזקויות…

כרוז מנסר ברקיעים “הביאו כל מה שבידכם, כל מעשה טוב, מחשבה טובה, רגע של בלימה, נקודה יהודית…”

11:45 אומן, הציון הקדוש.

האלפים צובאים על הפתחים. בהיכל הפנימי לא נותרו מקומות עמידה. המרפסות גדושות בהמון, מהגגות משתלשלות רגליים. הזריזים תפסו עמדות על גדרות ועמודי ברזל. הבל חם מתעבה כמו ענן על הראשים הרכונים.

כאן המפעל.

סחורת תשע”ה נעה על פני סרט-נע. מביאים לכאן הכל. כל נקודה אבודה שיש סיכוי לייצר ממנה משהו, תתקבל בברכה. מביאים לכאן גם מוצרים פגומים. החזרות. מכל דבר יעשו פה חידוש.

אברך שטוף דמע מוזג לאבן השתייה פרקים אחרונים של ספר תהילים. בחור מגודל נוהם בשאגה את יבבותיו הקטועות. נער בהול עיניים מרוקן מליבו צרור חרטות. איש שיבה נשען על כיסא ותולה שם עיניים בכוּיוֹת.

בכיכר מותחים חוטים. הטכנאים מתאמים כבלים, תקעים, ושקעים. צוות ההגברה בוחן שוב ושוב את יכולותיהם של המגברים. מיקרופונים נשלפים. רמקולים מורמים על חצובות.

המחוגים נעים על פני הלוח העתיק. סוגרים פערים ויוצרים משולש שהולך ונמוג לקראת הסִפרה 12, עוד רגעים ייפגשו שני המחוגים, הזמן יעמוד מלכת – – –

שער השמיים בולע את שארית שנת תשע”ה. עיניים מכל העולם עוקבות אחרי מסע הרכבות הנעלם מעבר לסף. תחושה גורלית, מתח אין קץ. האם עמדה שנת תשע”ה במשימתה?

•

 – – שיניות יגידו.

ובבת אחת יזרחו אלפי שמשות בכל רחבי היקום. זרם חשמל רוחני ישתלט לפתע על מיליוני חוטים סמויים. רבבות נקודות יהודיות, דולקות באור יקרות, ינקדו את הגלובוס. עשרה מזמורים של תיקון כללי יהדהדו בבת אחת מכל כנפות הארץ.

עשרה מיני נגינה, עשרות שפות, מאות נוסחאות, אלפי נעימות, רבבות פיות, מיליוני הרהורי תשובה.

כוח אדיר, היסטורי, יסיט ברגע האחרון את מידת הדין, ויביא לעולם רחמים גמורים. תיקון. תשובה. גאולה.

•

אין כוח חזק בעולם מרגע של ריכוז.

העולם מלא בממון אלא שהוא מפוזר בין ארנקים רבים. אנשים מלאי כישרונות אלא שהם אינם מרוכזים. הזמן מלא בהזדמנויות אלא שהן מקוטעות, זעיר פה זעיר שם. ריכוז הוא הכוח החזק בתבל.

אומן בערב ר”ה היא תרכיז המציאות.

עשרות אלפי יהודים מתנקזים לכאן, בנקודת הזמן הכי מרוכזת, בערב ראש השנה. והאמצע של התרכיז הרוחני הזה חל בחצות היום. באמצע. אל הנקודה המרכזית הזו מוחדרים בבת אחת, מכל העולם כולו, עשרה מזמורי תהילים – התמצית של דוד המלך.

יש דברים גדולים שמרוב גדולתם אינם מורגשים, אין לעולם מקום להכיל אותם. אומן היא אחד הדברים האלה. כל כך הרבה תמונות צולמו שם. כל כך הרבה יהודי היו שם. כל כך הרבה ניסים אירעו שם. אבל אומן עדיין מצויה מעל הפרסומת. מדברת לכולם ומסתתרת מכולם.

•

האם נוכל לדמיין עם ישראל בלי “דף היומי”?

הדף הזה הינו חלק מהמציאות היהודית. נתח חיים. קיר מקירות הבית. אבל הדף הזה נברא מתוך יוזמה אנושית. אילולא שמהר”ם שפירא הגה אותה, ואילולא שהציע אותו לפני גדולי דורו והסכימו עימו, ואילולא שהתקבל בזרועות פתוחות על ידי בני דורו – לא היה נברא.

מי חורץ גורלן של יוזמות? מי קובע איזו לחיים ואיזו לגניזה?

לבטח יש כאן עקבות של נס. השגחה. מופת אלוקי.

מעמד “התיקון הכללי העולמי” נברא כיוזמה, הפך לתופעה, ועומד היום להיקבע כמציאות. חלק בלתי נפרד מההוויה. הרגע בו הופכת תופעה למציאות, הוא רגע נדיר. ערכו לא יסולא בפז. האנשים שזוכים ליטול בו חלק, הם דמויות היסטוריות. בכמה מאורעות היסטוריות הספקנו ליטול חלק?

אנחנו טכנאי ‘חיווט’ – חיווט רוחני.

תפקידנו לחבר חוטים ממקום למקום. למתוח כבלים, ולחבר את החוטים הבודדים זה לזה. לזהות שקעים מתאימים ולשחיל לנקודות הנכונות את החוטים. על התשתית הזו יזרום החשמל וידליק את האורות בכל העולם.

הנסיעה לאומן מספקת הזדמנות נדירה לראות את העולם קצת יותר מבפנים. במקום בו מסתעפת הצנרת והחוטים מתחברים. מאחורי החיפוי הדקורטיבי, ותחת לפני השטח – שם כבר מכינים את העתיד לבוא.

מה מבקשים מאיתנו? לעסוק בחיווט. להביא את עצמנו מכאן לשם. לומר תהילים. להתחבר עם עוד חוטים, ולהשחיל את עצמנו בין הכבלים הצינורות והכפתורים. במשך השנה אנחנו טכנאים פרטיים, עובדים כל אחד במקומו. עושים דברים טובים ומטפלים בבעיות נקודתיות. ראש השנה שייך כליל לפרויקט הכללי, לעיסוקיו הטמירים של הצדיק. עבורו באנו לכאן. על פי צוואתו נרתמנו לעגלת ראש השנה באומן.

וכאן רואים את כל התמונות הבלתי אפשריות. לכאן מסתעפים מיליונים של חוטים. זו המרכזייה.

כשהתשתית טובה, החשמל זורם.

התיקון הכללי הוא גילוי נדיר שרבינו ראה צורך לבשר אודותיו במעמד שני עדים. ראש השנה באומן היא תגלית גורלית, המילים היחידות שהצליחו לרמז עליה בטרם התפוגגה יכולת הדיבור היו “אין דבר גדול מזה”.

כששני הגילויים הללו מתכוונים להתאחד, אנו נדרשים רק לבצע חיווט. לחבר את החוטים שיאפשרו את המפגש.

להביא את החוט הקטן שלי ושלך ושלנו למעמד הענק שידליק את האור בכל העולמות והזמנים.