בין השורות • שרי רוט עם פינה בגל”צ: סקירת העיתונות החרדית

 את המקום המרכזי בעיתוני סוף השבוע של התקשורת החרדית, תתפלאו, לא תפס משפטו של אהוד אולמרט, אפילו לא הקרב על נשיאות המדינה. ל”ג בעומר, החג שבפתח, הוא שמילא את דפי העיתונות במידה גדושה. אחרי הכול, אצל חרדים החג הזה לא מסתכם בתפוחי-אדמה המושלכים למדורה, אלא בנסיעה אל ציונו של רבי שמעון במירון, נסיעה שלא פעם הפכה לקטסטרופה של ממש.

בתקשורת החרדית, אגב, די מתחרים מי ינבא מראש את גודל הקטסטרופה. גם הח”כים החרדיים ערכו השבוע תחרות, מי יפזר יותר אמירות בנושא. לקו הגמר עלו חברי הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ישראל איכלר ואורי מקלב.

הקטע המעניין הוא שיש ציבורים, ביהדות החרדית, אליהם מירון לא ‘מדברת’. למעוניין לעשות דוקטורט בנושא, דפדף בין דפי היומונים: ב’המודיע’, למשל, ‘זכה’ ל”ג בעומר בכותרת הראשית (“תכונה נרגשת לקראת ההדלקה”). אבל לא הסתפקו רק בכותרת, והוסיפו גם את עמוד השער במוסף השבועי של העיתון: “הילולת רשב”י”. ואם לא די בכך – הרי שצירפו לקוראים גם מוסף מיוחד: “יריעה תורנית לכבוד ל”ג בעומר”.

‘יתד נאמן’, לעומת זאת, המייצג את הציבור הליטאי, שלא ממש ממלא בהמוניו את מתחם הציון ביום הל”ג, העדיף להקדיש את כותרתו הראשית להתפרעויות במזרח ירושלים וביו”ש, תוך שהוא מקדיש במוסף השבועי שלו כתבת תחקיר של “כן או לא קטסטרופה”. בבחינת, אם תהיה, שלא תגידו שלא הזהרנו.

ומה עשה ‘המבשר’, גם הוא עיתון חסידי? מעין פשרה, משהו באמצע.

כמו יתד נאמן הקדיש את הכותרת המרכזית למהומות, בעוד בעמוד השער של המוסף השבועי כיכבה פרשת הריגול ישראל-ארה”ב. מצד שני, את ה’אוזן’ השמאלית, בעמוד הראשון, מילא בשורה: “נשלמות ההכנות באתרא קדישא מירון”, תוך הפנייה לעמודים הפנימיים.

 מעניין לראות איך ‘שיחקו’ ביום ליום, ביטאון ש”ס, בשלל הנושאים שעל הפרק. בכותרת הראשית עסקו ב”תוכנית ההפליה של לפיד: לומדי התורה יגורו באוהלים”, כאשר גם ל”ג בעומר קיבל בהחלט מקום של כבוד. אז נכון שהרב עובדיה יוסף זצ”ל לא נסע למירון בל”ג בעומר, והמרן הנוכחי, חכם שלום כהן, הדליק בצפת הסמוכה, אבל בעיתון בהחלט התייחסו ברצינות לנושא.

גם בשבועונים הקדישו מקום נבחר לל”ג בעומר. גם ב’משפחה’ וגם ב’בקהילה’ עסקה הכותרת המרכזית בל”ג בעומר, כאשר רק בצידו השמאלי של העמוד – אהוד אולמרט.

אחרי הכול, חסידים כמו ליטאים, קוראים אותם.

אפרופו אולמרט: בשבועונים דשו בנושא בהרחבה. משפחה עם “בית משפט חרץ: לכלא”, ו”מאסר בפועל”. בקהילה עם “שש שנים בפנים”. ואם חשבתי לרגע שהם ‘כיבסו’ את המילה כלא במילה ‘בפנים’, בעיתון פנימה מצאתי גם את הכותרת “ה-לנד שלו שלחה אותו לכלא”.

ביומונים טחנו פחות. ב’יתד’ הופיעה כתבה במוסף, תחת הכותרת “מאיגרא לבירא” ועוד ידיעה חדשותית (שכללה את המילה ‘שולה’. בהמודיע והמבשר מסתפקים בשם משפחתה). בהמבשר ובהמודיע, הגם שלא התעלמו מהנושא, לא ממש הקדישו לו תשומת לב מרובה.

המודיע גם טרח להסביר מדוע: “לא מתוך חיבה לאולמרט”, אלא משום שהמשפט התנהל שלא על פי דין תורה.

אבל המקורי ביותר היה ה’מבשר’ שהצליח להשוות בין אולמרט ל…יאיר לפיד. “בסיפור של אולמרט התקבלו החלטות מעוותות בדלת האחורית, בסיפור של לפיד ויהודה ויינשטיין (0% מע”מ) ההחלטות המעוותות מתקבלות בדלת הראשית. שתיהן מדיפות ריח רע, שתיהן שוללות זכויות אזרח, שתיהן מקורן בכוח ושררה, ההבדל אחד: את אולמרט זה הקפיץ לכלא, את לפיד זה מזניק קדימה בדרכו לפסגת הצמרת”.

 אפרופו תכנית המע”מ.

ב’יום ליום’ העדיפו לצייר אותה בשחור, ובכותרת ראשית: “תוכנית ההפליה של לפיד: לומדי התורה יגורו באוהלים”.

אם רציתם לרגע לסמוך על שר הבינוי והשיכון אורי אריאל, שילחם בתכנית, מגיע ‘בקהילה’ ומתלבט אם מדובר, ב”פרץ פתאומי של אהבת חרדים”, או “רצון להחזיר קצת ללפיד על הצרות שהוא עושה לו”.

המבשר עם הנבואה הברורה: “שר השיכון אמר שהוא מתכוון להילחם על כך, כך גם יו”ר ועדת הכספים ניסן סלומיאנסקי – אל תאמינו להם”.

אגב, מלבד קוראי ‘יתד נאמן’, יתר הקוראים של התקשורת החרדית בסוף שבוע זה לא ממש מעודכנים בעדותה של שולה זקן מיום חמישי. פשוט כי בקונטרס החדשות של היומונים לא טרחו לספר על כך, והשבועונים מודפסים ברביעי בלילה.

טוב, בשביל זה, כנראה, קיימים האתרים החרדיים.

 מעניינים ההבדלים בין העיתונים החרדיים בהתייחסות לשאלת הגיוס.

ב’יתד נאמן’, שם עסקו בשבועות האחרונים במתקפה על מרכזי הפיתוי המתוכננים עבור המתגייס החרדי, קצת הרגיעו את הלהבות, מאז שיגר שר הבטחון בוגי יעלון את מסמך ההבנות לח”כים החרדיים. לא יגייסו בכפייה, לא ישכנעו חרדים להתגייס – התחייב. מאז ועד היום השתתק העיתון. מן הסתם עוקבים שם בדריכות אחר יישום ההבטחות בשטח. בהמבשר ובהמודיע ניתחו השבוע בהרחבה את הסכסוך המתמשך בין שר האוצר ומשרד האוצר לבין צה”ל וקודקודיו.

המעניין הוא כי בעוד בהמבשר נטו להצדיק את שר האוצר, יאיר לפיד, תוך שהם מטיחים את האשמה בצה”ל, בהמודיע הרוח הייתה הפוכה לגמרי.

בהמבשר סיפרו על “טקסי אוויר” ועל בזבוז, ש”מאיימים לסגור את צה”ל”, ושיעלון הודיע שיבטל את תרגיל העורף בעוד שהכסף לתרגיל, בסך 12 מיליון ₪ כברו הועבר. “מערכת הבטחון אימצה טקטיקה כמו זו של הסתדרות – אין כסף, מאיימים לסגור את צה”ל”, הבהיר הכתב.

לעומתו, בהמודיע, חשבתי לרגע שאת הכתבה בנושא כתב דובר צה”ל עצמו. הכותב סיפר בצער רב על שבנמל אשדוד עוגנת אוניה עם ציוד רב שנתרם לחיילי צה”ל. מכשירי כושר כדי להעשיר ולגוון את תרגילי הכושר שעורכים להם, אבל האוצר לא משחרר אותה ודורש מיסים.

“כותשים את צה”ל כעושקי המדינה”, ציטט הכתב.

איך הפך המודיע לפטרון הדואג למערכת הבטחון? לכתב הצבאי פתרונים.

 ואי-אפשר לה, לתקשורת החרדית, בלי להתרפק, מעת לעת, על הרצון לשוב לקואליציה, תוך טיפוח אשליות.

השבוע היה ‘משפחה’ התורן. “ח”כ חרדי בכיר מעריך שהמתיחות בין יאיר לפיד לעופר שלח עלולה לפרק את יש עתיד מבפנים”.

אחרי שבועות בהן התקווה שוטטה בין איומיו של בנט לפרישה לבין התקדמות המו”מ המדיני, שתפרק את הקואליציה, השבוע היה זה עופר שלח שהזניק את מדד הציפיות.

 עוד משהו מעניין מצאתי ב’משפחה’.

בטור מרכזי בעיתון התבטא הכותב נגד ההפחדה של התקשורת החרדית על המצב הכלכלי של עולם הישיבות ושל הציבור החרדי בכלל. “גם בקום המדינה לא נתנו שקל למוסדות תורניים”, מזכיר הכותב.

לא יכולתי שלא להיזכר בכותרות של העיתון בשבועות האחרונים, תחת הכותרת המרכזית: “קריסה” – תוך שהכתבות צובעות בשחור את מצבו הכלכלי של עולם הישיבות.איך כתב הכותב השבוע? “לא ביללה שאינה נגמרת ונמרחת בכותרות אדומות, בטרמינולוגיה של ‘קרסנו’, כי אם ברוח איתנה, בזקיפות קומה!”.

ואני, בדקתי שוב האם אני לא אוחזת בידי את העיתון המתחרה, ‘בקהילה’.

 גם הכעס על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, תופס כותרות בתקשורת החרדית בחודשים האחרונים. כל עיתון מוצא לעצמו את העיתוי ואת הנושא. השבוע הרים ‘המבשר’ את הדגל, כשהוא מנצל את המירוץ לנשיאות.

רובי שותק, הסביר הכתב, ושתיקתו מתבררת כאפקטיבית. כי על כל סלע של נתניהו, הוא מקבל הבטחה נוספת. אין טעות שביבי לא עושה, כשהוא דוחף ח”כים לחיק ריבלין.

התפייסות מצולמת שלהם, מזכיר הכתב, רק תזיק לרובי. נתניהו יבגוד בו מאחורי הפרגוד, וריבלין יאבד את האופוזיציה.

בהחלט מעניין, בהחלט לא מחמיא לראש הממשלה.

 השנאה לנתניהו באה לביטוי גם בטור נוסף, בו ניסה הכתב לנתח מדוע אוהב נתניהו את הנסיעות למזרח. אז ככה: גם כי אין לו שם עיתונאים ‘על הראש’ (נסיעה יקרה, לא מאד מעניינת), אבל גם כי בטוח אכל שם במסעדות טריפה. הוכחה מצולמת אין, אבל “בטוח אכל שם”.