“הם” עדיין לא הפנימו את הניצחון של ביבי

האירוע: הבחירות לכנסת ה-20, בהן גרף הליכוד בראשות בנימין נתניהו 30 מנדטים מקולות הבוחרים

תאריך: כ”ו באדר, 17 במרץ

הבחירות לכנסת ה-20, בהן קיבלה תנועת הליכוד את אמון הציבור, אינן עוד אירוע פרלמנטרי נקודתי. לטעמי, מדובר באירוע מכונן, בהקשר הפוליטי.

שכן, מערכת בחירות מן הסוג הזה לא היתה עדיין בישראל.

הסיבה: בפעם הראשונה הוסרו כל המסכות והורדו כל הכפפות.

בפעם הראשונה, היחסים בין פוליטיקאים, מיליארדרים מחו”ל וכלי התקשורת, נחשפו לעיני כל. אם עד כה היו אלו שמועות, הגיעה תנועה כמו V15 ובגלוי פעלה בעד צד מסוים.

אם עד כה מדינות באירופה התערבו במערכת הבחירות הישראלית במסווה של ‘שיחות שלום’ וכדומה, הגיעו הבחירות האחרונות והמטרה להחלפת נתניהו הפכה לגלויה מתמיד.

אם עד היום עיתונים וכלי תקשורת בישראל, סירבו להודות באוריינטציה הפוליטית שלהם, והטיפו בחסות ‘חופש הביטוי’ כנגד צד אחד בדרכים מתוחכמות, הגיעה מערכת הבחירות האחרונות, ועיתונאים בכירים בישראל הצהירו בגלוי כי הם מחכים ליום בו נתניהו יוחלף.

מדוע זה קרה? מה היה שונה הפעם?

מסתבר כי כוחות אלו היו משוכנעים כי הפעם יש להם סיכוי להפיל את שלטון הימין, שנמשך כל כך הרבה שנים מבחינתם.

הם זרקו למערכה את כל מה שהיה בידיהם: מיליארדרים מחו”ל, תקשורת, פרשיות מפוקפקות כאשר הם משוכנעים כי הפעם זה קורה, ו’אין להם מה להפסיד’.

ניקח, למשל, את עיתון ידיעות אחרונות. עד כה ידעו כולם כי העיתון הינו מגמתי כנגד נתניהו, אלא שבבחירות האחרונות בחרו ראשיו להסיר את כל המסכות – גם של עצמו.

למיטב זכרוני, התנהלות וסיקור כל כך בוטים לא היו אף פעם, גם בעיתון שכל כך מזוהה עם התיעוב כלפי ראש הממשלה.

כך הצליח כל ‘אייטמון’ לקבל כותרת ראשית, כמו הפרשיות המגוחכות של הבקבוקים ומעונות ראש הממשלה; וכך דו”ח של המבקר, שבימים כתיקונם אינו מעניין איש, מקבל את  השטח השמור לכותרת הראשית.

פרשיות, בעייתיות ברמה החוקית, עליהם ניתן להעלות תהיות קשות כמו כספי העמותות, V15, שבמסגרתם הוזרמו עשרות מליוני דולרים לארץ, כמעט ולא דווחו, וכאשר כבר נכתב על כך, נעשה הדבר בנונשלנטיות משל מדובר היה בפרשיה איזוטרית המתרחשת דבר יום ביומו.

לבחירות שהיכו בעצמה כה רבה בגוש השמאל, יש השלכות המגיעות עד ימים אלה ממש. דוגמא מובהקת לכך היא מתווה הגז, אותו מנסה ראש הממשלה להעביר בשבועות האחרונים.

לפרשנים הכלכליים בעיתונות הכללית יש קו ברור וגלוי: התומכים במתווה הושתקו, המתנגדים לו הועצמו. אלא שבדיוק כמו בבחירות, הציבור לא ‘קונה’ את הסחורה הזו.

זהו, איפוא, סודם של הבחירות האחרונות: לאנשים נמאס מניסיונות ההלעטה של התקשורת, ובאופן כמו אוטומטי הם הולכים כנגד התקשורת.

כך נוצר מצב אירוני: כאשר ישנם מאזניים ונתניהו ניצב על כף אחת מול התקשורת, יבכר הציבור לצעוד אתו, גם אם הוא איכזב אותם.

מהבחינה הזו, נתניהו ניצח גם לטווח הרחוק, והוא לא מתכוון ללכת לשום מקום.

• מתי טוכפלד הוא הכתב הפוליטי של ‘ישראל היום’