מי שמחפש לבנות שיח מסתכן

במהלך השנה האחרונה קיימתי אין-ספור שיחות, דיונים ופורומים בין חילונים – דתיים – חרדים.

כתבתי ופרסמתי טורים, פוסטים ושלל תגובות בכתב ובעל פה. הייתי חלק משני מסעות מרתקים לחו״ל במשלחות של ‘גשר’, דיברתי עם תורמים ואנשי מקצוע שמעורבים בהרבה מאד פרויקטים חשובים לחברה הישראלית ולעם ישראל. 

 באופן טבעי, אני בעל דעות בנושאים שונים ויש לי הזכות להיות חשוף לעולמות תוכן רבים ומגוונים.

כפעיל ב’גשר’, אני מודע לאחריות הכבדה בניסיון ליצור פלטפורמה של שיח בגובה העיניים בין חלקי העם, שמצד אחד לא לוקח צד במחלוקות, ומצד שני מנסה לאתגר ולשאול שאלות מכעיסות מפעם לפעם. אני מודע לעובדות שהמחשבה של קיום וקידום השיח בין הזרמים והדעות השונות בעייתיות לקבוצות מסוימות, מה שמייצר פרדוקס מובנה בעבודה של ‘גשר’.

 יום כיפור אינו מכפר על עבירות בין אדם לחברו, ועל אחת כמה וכמה אינו יכול לכפר בין ציבור לציבור.

 •

אינני נרתע מלהציף נושאים רגישים. יחד עם זאת, אני מודע לסיכון שבכתיבה פומבית ודיונים בפורומים פתוחים, יש סכנה לא לחשוב לעומק לפני שמדברים או לוחצים ״שלח״.

האם אני מכתים אדם או חלילה ציבור שלם? האם נתתי לדעה קדומה להשפיע על אופן התבטאותי? האם אני באמת דבק ביחס של שיח בגובה העיניים או שמא אני מתנשא?

מי שמחפש לבנות שיח או גשר מסתכן. לא משנה אם אתה חרדי או חילוני. מי שמעוניין ללמוד על החוויה של אחרים, לקבל את זכותם לדעה שונה, גם כמתנגד בחריפות – מסתכן. 

אם כך אז למה להסתכן? הרי המלבין פני חברו ברבים משול לרוצח. 

אני מאמין שהעם שלנו צריך תיקון. תיקון פנימי. צו השעה בעיניי הוא לא לדון על איראן או החמאס, אלא, למצוא את הדרך לקרב בין חלקי העם.

אני מאמין שאי אפשר ליצור שיח מעין זה כאשר שותקים ונשארים בפינה הפרטית. לא רק שאני מודע לסיכון שבעניין, אני בטוח שאין לנו מנוס אלא לנסות למצוא דרכים ביחד לתיקון. חרדים, חילונים ודתיים, אשכנזים וספרדים, ליטאים וחסידים, קנאים ומתונים גם יחד.

בחיבור יש סיכון להתלקחות, אבל סכנת הניכור גדולה הרבה יותר. 

  •

עם כל החשיבות במסע אינני רואה את עצמי פטור מהערכים הבסיסיים כאשר אני “מטיף” לאחרים. כבוד לזולת, ראיית צלם אלוקים בכל אדם, דיון לגופו של עניין ולא לגופו של אדם וכמובן, שמירת חברו מהלבנת פניו, וקל וחומר מלהשפיל או להתקיף ציבורים שלמים.

 בלהט הדיון, וברגעים של חוסר רגישות וסובלנות אני נופל באותם חטאים. אני יודע את זה, לא רק בגלל שני מודע לעצמי ולפגמים שלי, אלא כי יש לי גם שותפים רבים לדרך שיודעים מתוך אהבה ואכפתיות להגיד מילה של תוכחה כזאת או אחרת.

אין תירוץ לחוסר רגישות ולכן אינני מתרץ, אלא מבקש סליחה דרך אותה פלטפורמה פומבית שבה אני משתמש כדי להביע מחשבות ושאלות שמעסיקות אותי. 

 אני מתנצל על כל פגיעה אישית או ציבורית מכל אדם או קבוצה שנהגתי בחוסר הגינות או רגישות.

  •

עלה לפני כמה ימים דיון בעקבות עבודות הפינוי מגשר מעריב בשבת, התנהגות שפוגעת ברגשות הציבור. לכל ציבור כמו לכל בני האדם יש נקודות רגישות. אם הרגש הזה בא ממעמקי הלב עלינו לקבל זאת מבלי לשפוט.

החיים בהחלט מורכבים, וכמו שיש לכבד רגשות של קבוצה אחת, חייבים לקבל רגשותיהם של כל הקבוצות. אין זה פוטר אותנו מדיון ושיח על דברים רגישים מאוד, אך זה מחייב דו-שיח כאשר כל צד לוקח בחשבון את רגשותיהם של השני.

 בתפילות של הימים הנוראים אנחנו מזכירים את החלום לתקן עולם במלכות ש-ד-י. אנו גם חוזרים על משפט מדהים זה שלוש פעמים כל יום בתפילות חול.

 לתפוס את האין סופי של הקדוש ברוך הוא קשה לי, ולכן מאתגר במיוחד לתרגם את המשפט הזה לפרקטיקה יומיומית. יש כנראה הרבה דרכים לתקן את העולם, אבל ברוח התקופה הייתי רוצה להציע שדווקא בדברים הקטנים נוכל לממש תיקון זה.

 כל פעם שאני בוחר להתייחס לשונה ממני בכבוד, כל פעם שאני מצליח למחול על כבודי, לדון לכף זכות, לתת מקום בשיח לאלה המתנגדים לי, ובעיקר, לזכור שצניעות תמיד ממתנת את להט הויכוח, כך נוכל להוסיף עוד תיקון ועוד תיקון למלכות ש-ד-י.

 בימים שנותרו עד ראש השנה אשתדל לבדוק את עצמי בסוגיה, ולמצוא את הדרך לבנות גשרים נוספים, ממקום של אכפתיות ואהבה לכל אדם וקבוצה בחברה הישראלית.

 מאחל לכלל עם ישראל שנה טובה ומתוקה.