מה חשב אובמה כשברק ביקש תקיפה באיראן
ביולי 2008 הגיע הסנטור והמועמד לנשיאות, ברק אובמה, לישראל.
תחנה מרכזית בביקור הייתה הסיור הקורבני הקבוע במסוק יחד עם שר הבטחון. לפני שהמריאו, לאהוד ברק הייתה בקשה יוצאת דופן: תטוס בבקשה קודם מעל מגדלי אקירוב, הוא ביקש מהטייס, שהסנטור מאילינוי יראה כמה הצליח בחיים.
אין ספק שהנשיא לעתיד התפעל מהמגדל המהודר, שכמותו בוודאי לא ראה בארה״ב.
האם נזכר הנשיא אובמה בסצנה הביזארית הזאת בשנים שלאחר מכן? האם תהה לגבי שיקול הדעת של האיש החד פעמי הזה, בזמן שברק ניסה שוב ושוב לשכנע אותו בזכות תקיפה צבאית באיראן?
מתחילת פרויקט הגרעין האיראני היו למעשה רק שתי דרכים אמיתיות לסכל אותו: תקיפה אמריקנית מסיבית או הסכם עם האיראנים, שיהיה כרוך במתן גזרים עבים. כל השאר קשקוש.
כשברק מתאר לביוגרפים שלו איך שטייניץ נמס והרמטכ״ל גנץ התנגד והרמטכ״ל אשכנזי אמר שלא מוכנים, הוא רק שוכח לציין פרט אחד: כל הקונספט של תקיפה ישראלית היה מבוסס מלכתחילה על התיזה המסוכנת להחריד שתקיפה כזאת תגרור את ארה״ב למלחמה נגד איראן.
לכולם היה ברור שתקיפה ישראלית לא תסכל את הגרעין האיראני. יתכן שאף תאיץ את הפרויקט, אבל האמריקונולוג נתניהו ושותפו ברק טענו שיצליחו לגרור את מעצמת העל למלחמה הזאת ולכך גנץ, אשכנזי, מרידור ובגין לא היו מוכנים לתת יד.
הם ידעו היטב שהאמירות הפומביות של הנשיא אובמה על זכותה של ישראל להגן על עצמה, מסתירות מאחוריהן תמרור אדום חד וברור. שלא תעזו לתקוף באיראן, אמרו שוב ושוב הבכירים האמריקנים לעמיתיהם הישראליים ולא, זה לא רק הנאיביים קרי ואובמה.
ברק הוא הראשון לדעת את זה. הוא בטח זוכר איך התעקש להיכנס לפגישה של הנשיא בוש עם ראש הממשלה אולמרט. כנראה הניח שבוש לא יעמוד מול כושר השכנוע שלו, אבל הנשיא אמר ׳לא׳ וברק בוודאי זוכר שכשנגמר הדיון המהותי והוא ביקש מהנשיא פצצות חודרות בונקרים, אז אפילו הנשיא ההוא, ש׳חוסיין׳ אינו שמו האמצעי, נתן בו מבט של ׳מה היה לא ברור במה שאמרתי׳.
בכלל, אם יש שורה תחתונה חדה אחת שאפשר לקחת מהסיפור הזה היא שכאשר ארה״ב מזהה משהו כאינטרס חשוב שלה, אז לא יעזור הכסף הרפובליקני ואיפא״ק ואפילו לא הנאומים של נתניהו. אובמה לא היסס לשלוח את היועצת הקרובה שלו לכונן דיאלוג חשאי עם איראן.
זה נעשה במגושמות אמריקנית לא אופיינית. היועצת פסעה לתוך בניין בעומאן, שכל שירותי הביון בסביבה מתצפתים עליו (מה שלא הפריע לבית הלבן מאוחר יותר להכחיש את הדיווח על הערוץ הסודי, שלא דווח לישראל). הערוץ הסודי, הוביל להסכם הביניים, על אף כל הלחצים וההתנגדויות, והסכם הביניים הוביל להסכם סופי, שיעבור את הקונגרס על אפו וחמתו של נתניהו.
שוב התברר שבנושאי חוץ ובטחון, כמעט בלתי אפשרי לנצח נשיא אמריקני בביתו.
•
ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, דווקא חושב שהייתה דרך שלישית. המשך דחייה של הפרוייקט באמצעות מבצעים חשאיים.
מבחינת דגן, נתניהו אשם בהסכם בין ארה״ב לאיראן. ראש הממשלה הפך את הנושא למשבר עולמי ובכך אילץ את האמריקנים להגיע להסכם.
דגן מומחה הרבה יותר גדול ממני, אבל לעניות דעתי, כשמדינה בסדר גודל של איראן רוצה נשק גרעיני, היא תשיג אותו. לא צריך לזלזל ביכולת לעכב את זה בכמה שנים, אבל בסוף הם ישיגו אותו, או תמורה משמעותית עבור הקפאתו.
היו אנשים במערכת, כמו ראש המועצה לבטחון לאומי, אילן מזרחי, שאמרו כבר לפני 8 שנים שישראל תצטרך להתרגל לחיות עם איראן גרעינית, בדיוק כמו שארה״ב חיה עשרות שנים עם ברה״מ גרעינית.
לא הוגן, אם כן, להאשים את נתניהו בחבילת הפיצויים הנדיבה שתקבל איראן. אפשר בהחלט להאשים אותו ביומרה וביוהרה. נתניהו הוא זה שהכריז לפני בחירות 2013 שעד שתסתיים הקדנציה הבאה שלו, לאיראן לא תהיה תוכנית גרעינית.
אני עוד זוכר איך ב-2008, שעה שעמדנו לפרסם תחקיר על נתניהו, אז יו״ר האופוזיציה, התקשרה רעייתו לאחד מבעלי המניות של ערוץ 10 וצרחה עליו שרק בעלה יכול להציל את עם ישראל מהשואה האיראנית ותחקירים כאלו יכולים להרוס הכול.
ובכן, כנראה, שאף מנהיג ישראלי לא היה מביא תוצאה טובה יותר, אבל רק ראש ממשלה אחד הקדיש לכך את כהונתו, שיעבד את המערכת הבטחונית ומיליארדי דולרים.
במבחן התוצאה זה לא סיפק את הסחורה.
• המאמר התפרסם הבוקר ב’הארץ’: http://drucker10.net
