אלו חלק מהפוליטיקאים או דמו-פוליטיקאים היום בישראל: הם נבחרים ללא בחירות מקדימות, הם מקבלים במתנה – ממש כך – להיות חברי כנסת, ואז הם מגלים שהשררה כוללת בצידה גם עבודה קשה.
הבעיות האמיתיות של הציבור מגיעות לפתחם וצריך לטפל בבעיות הפרטניות יום-יום ושעה-שעה.
לא כך שי פירון ושרון גל שקיבלו כיסא בכנסת. כל אחד מהם הוא אחד מ-120 נבחרים מיוחדים. הם מוותרים על הזכות כי הם צריכים לעשות את העבודה הסיזיפית של הגשת הצעות חוק, לפנות לפקידי הממשל עם הבעיות וכדומה.
בניגוד אליהם קחו, לדוגמה, את דוד ביטן מהליכוד ורוויטל סוויד מהעבודה. הם נבחרו לאחר בחירות מפרכות במפלגות שלהם. שניהם עורכי דין שבחוץ היו מרוויחים יותר. הם לא חושבים לרגע על פרישה מהכנסת, כאשר אתה רואה עליהם את חדוות העשייה. כן, גם אצל רוויטל באופוזיציה.
שי פירון מקבל הנחה אצל חבריו, שמסבירים שהוא הולך לעשות משהו חשוב. איני מתעלם מהעובדה שגם שרון גל וגם שי פירון יכולים להיות מאוד מועילים בתחומי העשייה שלהם, אבל דחילק – נבחרתם לכנסת לאחר שפניתם לציבור, קיבלתם אמון ועכשיו אתם רואים עבודה קשה ובורחים?
נזכרתי בשני שליחי ציבור שישבו בתפקידים בכנסת ב-2003 : רובי ריבלין יו”ר הכנסת וישראל כץ שר בממשלה מטעם הליכוד.
ב-2006 הליכוד קיבל 12 מנדטים ושניהם הפכו להיות חברי כנסת מהשורה. ראינו אותם רצים בוועדות כאחרוני חברי הכנסת, מכבדים את המושג שליחי ציבור. לפיכך, זה מתסכל לראות את שי פירון, שמגדיר את עצמו כמי שנועד להיות שר חינוך. הוא בעצם אומר לנו: “אם לא קיבלתי את התפקיד אני פורש”.
חמור יותר יאיר לפיד – יו”ר מפלגתו – שמקבל זאת ומוסיף כי הוא מייעד אותו לתפקיד שר חינוך בעתיד. זוכרים את הססמה באנו לשנות? פשוט בושה.
שי פירון צריך ללמוד מבני בגין שנתניהו ייעד אותו להיות שר וחבר בקבינט, אבל אילוצי הקמת הקואליציה יצרו מצב שלא ניתנה האפשרות למנות אותו. או-אז החלו השמועות שבני בגין עומד להתפטר, אז בא בגין וביטל זאת, כי הוא רואה שליחות להיות חבר כנסת.
אוב מה?
אובמה הצליח לקבל שליש כדי להעביר את את ההסכם עם איראן.
ניצחון גדול? הרי אם נתניהו היה מקבל תמיכה של שליש הוא היה נשחט בארץ. אין ספק כי נתניהו ניצח בכל פרמטר. אין תמיכה בארה’ב במדיניות של אובמה, משום שמה שרואים משם, פה בארץ לא רואים.
רק בשבועות האחרונים הסבירו לנו כי נתניהו צריך לוותר למען חבילת תמיכה של הממשל בישראל. אבל מתברר כי מיד לאחר שאובמה השיג שליש מול שני שליש מתנגדים, כבר הודיע שר החוץ האמריקני שהוא מבין את התנגדות נתניהו.
מה שברור הוא כי אובמה הרס את מירקם המדינות בעולם – מנאום קהיר ועד האביב הערבי. אובמה הרס כל חלקה טובה. כך אירופה הפכה להיות פח הזבל של ארה”ב, כאשר פליטים מציפים את אירופה כתוצאה ממדיניות אובמה.
אירופה משלמת את מחיר השאננות וההתבדלות, כאשר מדינות אירופה ויתרו על ההתערבות באפריקה והמזרח התיכון במשך שנים והשאירו את המשחק לארה”ב ורוסיה.
כך הופכת אירופה למקום המקלט של כל המדוכאים, ונכנסת לתהליך התרסקות.
כאשר הופיעה הבעיה הם לא נקטו אמצעים למנוע אותה. הם לא פתרו את הבעיות באפריקה והמזרח התיכון. הניצנים של מסע המדוכאים התחילו להופיע גם בישראל, אך הקמת הגדר הייתה הגורם שסגר את דרום הארץ לכניסת שטף מהגרים, זאת למורת רוחם של מפלגות השמאל שראו בכניסת מסתננים את הגורם שבעתיד יצור פה מדינת כל אזרחיה.
אירופה, שסנטה בישראל על הטיפול במסתננים, מסתכלת כעת במראה ומייללת. הסכנה שאירופה תחרב על ידי הטרור של מדינת החליפות מטרידה אותם. כבר היום יש באירופה את החלוקה של שיעים וסונים. המנהיגות הדתית שם נהנית מכספי הטרור שמתחזקת אותם.
רוח חדשה
יש לי הערכה רבה לשרי הרווחה האחרונים – מבוז’י דרך משה כחלון ומאיר כהן, אך חיים כץ עולה על כולם.
חלומו היה להיות שר רווחה והוא מגיע למשרד כאלוף רווחה. כך היה גם כמחוקק בוועדת הרווחה שבראשה עמד. עכשיו עבר לרשות המבצעת.
הדבר הראשון שחיים כץ נכנס היה הביטוח הלאומי, כששמט חובות עבר בערך של מיליארד שקל.
אין ספק שכאשר אתה רואה שכץ הפיח חיים חדשים בביטוח הלאומי, מחיקת החובות היא רק פריחת השקדייה שמבשרת את בוא האביב לנזקקי הרווחה והביטוח הלאומי.
רשות השידור
במסגרת התיקון של חוק רשות השידור של השר אופיר אקוניס הוכנס סעיף על שם קרן נויבך. זהו סעיף של סתימת פיות.
אמנם הוא נועד למנוע את מה שעושה קרן נויבך במשך שנים – מציגה דעה אחת וחד צדדית, אך למרות זאת – זהו סעיף מיותר שאולי היה מתאים לימים של שלטון מפא”י ולא לתקופתנו, בה קרן נויבך יכולה לנבוח מבוקר עד לילה, אבל האינטרנט מנצח בכל פרמטר.
לכן, מי שרוצה להיות עיתונאי מטעם – שיהיה. היום יש אלטרנטיבה: יש רדיו אזורי ויש אינטרנט שבו הדעה של העם נשמעת ונכתבת.
פעם קרן נויבך הייתה המיינסטרים, עכשיו היא בשוליים ההזויים של המדינה.
בהמשך ראש הממשלה הודיע שהסעיף הזה יורד מחוק רשות השידור, והשר אקוניס, בתגובה, ביקש מראש הממשלה לשחרר אותו מהתפקיד.
מיד אחרי שמונה השר אקוניס והלך לפגישה שבא יצר תקווה אצל עובדי רשות השידור, יצאנו נגד שינויים ברפורמה. היה צריך ללכת במתווה של ארדן, ללא שינוי.
קונספירציה
כאשר משה כחלון הודיע השבוע כי הוא עומד להוריד את המע”מ כבר החלו הספינים: הוא עקף את נתניהו.
אך יום לפני שההודעה יצאה הייתי חלק מפגישה עם נתניהו של בלוגרים, ושם נתניהו רמז אבל לא פירט על הורדה במיסים קרובה.
נראה כי נתניהו וכחלון עובדים בתאום.
http://likudnik.co.il