שלושה עניינים פוליטיים:
• יומיים לפני הבחירות שידרתי מעצרת הימין הגדולה בכיכר רבין, בימים שבהם חשבו שבוז’י מנצח. לא רצינו לראיין פוליטיקאים מכהנים בעיתוי כה קרוב ליום הבחירות, ולכן חיפשתי באזור שליד הבמה אזרחים מן השורה. “קחי אותה”, אמר לי מישהו, והביא אל המצלמה את שרן השכל. “אבל אני לא רק אזרחית שבאה להפגין”, היא אמרה לי, “אני מקום 31 ברשימת הליכוד!” ואני עניתי בחיוך מזלזל: “זה בסדר, את לא תהיי בכנסת הבאה, בואי נראיין אותך”.
השבוע, ביום רביעי בצהריים, שרן הושבעה כחברת כנסת. מה אנחנו יודעים.
• ביום חמישי השבוע יצאו חברי כנסת ופעילים של “המחנה הציוני” לסיור סליחות לילי בירושלים. זו יוזמה של צעירי המחנה הציוני, מתוך הבנה שסיור בעיר העתיקה, תפילה בכותל והתחברות לתכנים של חודש אלול הם לא רק נחלתם של ש”סניקים וליכודניקים.
כמה ימים קודם, ביום שלישי שעבר, הגיעה שלי יחימוביץ’ לבני־ברק, לפגוש שם כ־30 נשות תקשורת חרדיות. עד שעה מאוחרת היא ישבה איתן לשיחה פתוחה ומרתקת. אלדד יניב, מאותה המפלגה, מפתח גם הוא יחסים אישיים קרובים עם בכירים בציונות הדתית ובעולם החרדי, וטוען שהשמאל חייב להתחבר מחדש למסורת לקראת הבחירות הבאות.
אלה אירועים קטנים, מתחת לרדאר, אבל ביום שאחרי ביבי, הם עשויים לסמן כיוון משמעותי.
• גם יאיר לפיד וגם אביגדור ליברמן לא מפסיקים לומר שהם משוכנעים שבשנת 2016 יהיו בחירות, וששניהם יתמודדו בהן בגדול. אז למה חברי המפלגות שלהם, שי פירון ושרון גל, פורשים בסוף שנת 2015 מהכנסת, לכאורה רגע לפני מערכת בחירות? האם הם לא מאמינים להם? האם הם לא מאמינים בהם?
יום שלישי, חמש אחר הצהריים, הר הרצל. בטקס צנוע, בלי מצלמות, מתרחשת בבית העלמין הצבאי סגירת מעגל היסטורי. “עד אתמול היה כתוב על הקבר הזה ‘אלמוני'”, מסביר מדריך הטיולים אלידע בר שאול. “יש פה עוד קברים רבים כאלה. מדובר בצעירים שעלו לבד בשנות ה־ 40, לפעמים הם חשו שהם עלו בשם כל הקהילה או העיר שלהם שנספתה. הם קיבלו ליד נשק. לראשונה הנשק לא הופנה כלפיהם אלא הם אחזו בו. חלקם לא זכו לראות את המדינה קמה. היום אנחנו עושים פה צדק עם אחד מהם”.
משה אהרונוב נפל בקרב בט’ באייר תש”ח, כמה ימים אחרי קום המדינה. הוא היה חלק מכוח שניסה לפרוץ משער יפו לכיוון הרובע היהודי. הוא נפל ליד החומות, באזור שבו נמצאות היום החנויות היוקרתיות של שדרת ממילא. 19 שנים הוא נחשב לנעדר. אחרי מלחמת ששת הימים, כל חללי הרובע היהודי עברו לקבר אחים בהר הזיתים. בצה”ל אמרו לבני משפחתו לעלות לשם, אבל אז החלו הספקות. בני המשפחה שוחחו עם חברים שלחמו איתו, ושמעו שהוא נפל מחוץ לחומות. סימני השאלה ליוו את המשפחה כל השנים.
סגן אלוף גבי אלמשעלי, ראש ענף איתור נעדרים ועמית קפאח ממשרד הביטחון, יחד עם עוד אנשים טובים, ניסו לפתור את התעלומה. מפות של הירדנים, יחד עם עדויות של עדי ראייה הובילו אותם לקבר של אלמוני בהר הרצל.
לפני קצת יותר משנה אמורים היו לקחת דגימת DNA מאחותו של אהרונוב, ולבדוק האם זהו קברו. האחות יהודית קרמר נענתה בשמחה ובהתרגשות. הדגימה נלקחה, אבל אז נחטפו שלושת הנערים, והחל מבצע צוק איתן, והעניין התעכב. הידיעה שנמצאה התאמה מלאה הגיעה רק בימים האחרונים, שבועיים וחצי אחרי שהאחות נפטרה. השבוע באו בני המשפחה וחברים ונציגי צה”ל לעלות לראשונה לקברו.
“מדריכי סיורים עוברים פה שנים ולא יודעים מי הוא האלמוני הזה,” אמר לי השבוע המדריך בר שאול. “עכשיו אנחנו יודעים, ויש גם מצבה חדשה: משה אהרונוב, בן נזירה ויעקב, נולד בלבנון ב־ 1925 , עלה ב־ 1934 , נפל בפריצה לעיר העתיקה בט’ באייר 1948 , בן 23 בנופלו. שילמנו השבוע חוב שהיה לנו כלפיו, וגם כלפי עצמנו”.
בשבוע הבא יוצעו למכירה בבית המכירות הפומביות “קדם” שלושה מכתבים של המשוררת זלדה, שנמצאו לאחרונה. אין לי כוונה לשלם מאות דולרים על הניירות המקוריים, אבל יש שם כמה שורות יקרות ערך שאפשר לצטט, ובחינם.
זלדה הייתה משוררת דתייה, ירושלמית, מורתו של עמוס עוז, ידידתה של יונה וולך. שירה המפורסם ביותר הוא “לכל איש יש שם”, אבל הוא רק פנינה אחת מתוך כלל יצירתה. במכתבים שנחשפו כעת זלדה כותבת, ככל הנראה, לקרוב משפחה שלה שמתחתן.
“לא כתבתי לך כל הזמן אבל בליבי התפללתי לאושרך, הן נוצרת בשביל להעניק אושר ולקבל אהבה קדושה כשרה”, היא כותבת לו, “שרק לא תטעה, בגלל תנאים חיצוניים שאינם בשורש, ותחשוב אחרת על עצמך”. במכתב אחר היא מוסיפה: “החיים יכולים להיות וצריכים להיות יקרים ומפוארים”.
בסיום אחד המכתבים היא נותנת לו עצה נוקבת לחיים, לא לחיות לפי “מה יאמרו” ולא לשקוע בביקורת עצמית. הנה הדברים, בלשונה היפה:
“פעמים אני חושבת שהחטא הנורא והאפל ביותר של האדם הוא לחשוב רעות על עצמו (אני קוראת לזה להביט על עצמו ‘בעיני השכנים’ ולא בעיני האין־סוף). ואין בזה ענווה כלל — כי אם רפיון ובריחה מבניין החיים, שהוא כמדומני אחד מיסודות היהדות. אהוב את האלוהי שבך ואת כישרונותיך שהם טיפה ממקור הנצח. אני מאמינה בכוחותיך ובעתידך”.
הסטטוס היהודי:
“במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה / הט אוזנך ממרום יושב תהילה / לשמוע אל הרינה ואל התפילה” (פתיחת הסליחות, מוצאי שבת)
• הטור מתפרסם בידיעות אחרונות