קיבלתי מחמאה טובה אי פעם. ממי?

 1.

פעם, בנסיעה ארוכה אל מחוץ לעיר, ישבתי בספסל קידמי באוטובוס. ראיתי אנשים מגיעים ליעדם ויורדים מהאוטובוס, כשכל אחד מהם נוהג באופן אחר.

היו שפנו פונים לנהג בקול מצווה: ‘תא מטען!’ היו כאלו שפנו לנהג בקול נעים יותר וביקשו לפתוח את תא המטען. היו כאלו שאמרו: ‘תודה לך אדוני!’ והיה מישהו שנעצר לרגע קל ואמר: ‘היה מצוין, תודה לך שהתאפקת ולא דיברת בטלפון משך כל זמן הנסיעה’.

שאלתי את הנהג מה הוא אומר על כל אחד מהם.

מה עשה לך זה שצווה: “תא מטען”? – ענה לי הנהג: הוא השפיל אותי, אני לא אוהב שמשפילים. אבל מה לעשות, יש כאלו אנשים.

מה עשה לך זה שביקש בקול נעים שתפתח את תא המטען? – ענה לי הנהג: הוא נתן לי להרגיש שאני בן אדם, אבל בינינו, אי אפשר לפלוט באותה נשימה איזו תודה קטנה?

מה עשה לך זה שאמר: תודה? או כל הכבוד? – ענה לי הנהג: יפה מצידו, אני מעריך שבן אדם לא מסתכל עלי כמובן מאליו. אבל הכי נהניתי מזה שאמר לי תודה שלא דיברתי בטלפון. יודעת למה? כי הוא גרם לי לרצות לעשות עוד דברים טובים. זה חימם לי מאד את הלב שמישהו שם לב לדברים הקטנים שאני עושה או שאני לא עושה.

2.

בפרויקט של הנהג הטוב ביותר של אגד נהניתי מההסתכלות החיובית. לא ביקשה להלשין ולספר לה איזה נהג משוחח בטלפון יחד עם הוצאת כרטיסך, או איזה נהג טובל את הפרוסה בסלט שעל ברכיו בזמן הנסיעה. ובכל זאת, ליבי על אותם נהגים שלא הגיעו לפתחם מקרים מסמרי שיער, או שלא התאפשר להם לרדת מהאוטובוס ולעזור לאישה עם הסלים.

הם היו חייבים להמשיך בדרך, כי הרכב שאחריהם צפצף להם בקולי קולות וסיכן בעמידתו את התנועה.

לפעמים מעשים קטנים שבכל יום הם הרבה יותר קשים לעשייה ממעשה אחד גדול. אני מחלקת צל”ש אישי לנהג שלא סגר את הדלת על האדם האחרון שעלה, אלא חיכה שיתקדם מעט למעלה, אני מחלקת ציון גבוה לזה שלא צפצף למכונית שהייתה לפניו, שניסתה להסתובב ולא הצליחה -אלא חיכה בסבלנות עד שזזה ממקומה, ואני חייבת לציין לשבח את הנהג שהקשיב בסבלנות לקשישה שהתיישבה בדיוק מאחוריו ולא הפסיקה לספר לו סיפורים משך כל שעת הנסיעה.

 3.

 מחקר חדש של אוניברסיטת אוהיו שופך אור חדש על המחמאות הנאמרות לילדים. הוא חקר ומצא שהילדים שמקבלים עודף מחמאות מהוריהם עלולים להיפגע ממחמאות אלו.

במחקר התבקשו 240 ילדים לצייר ציור מסוים. משסיימו לצייר קיבלו מחמאות כתובות.

חלק קיבל מחמאה רגילה וחלק אחר קיבל מחמאה מוגזמת. לאחר מכן ביקשו מהילדים לצייר ציור נוסף. הילדים בעלי הערכה עצמית נמוכה שקיבלו מחמאה מוגזמת – בחרו לצייר ציור קל. ילדים בעלי הערכה עצמית שקיבלו מחמאה מוגזמת בחרו לצייר ציור קשה יותר לאחר מכן.

החוקרים גזרו מהמחקר הזה שמחמאות מוגזמות מפעילות לחץ על הילדים שנמצאים בקטגוריה של הערכה עצמית נמוכה.

הדבר נכון ומובן גם ללא עריכת מחקר מסוג זה. ברור שכאשר אנחנו מחמיאים לאדם, אנחנו כבר מחלישים אותו.

מדוע?

שימו לב מתי מחמיא אדם לזולתו? על פי רוב, לצערנו,  החזק מחמיא לחלש ממנו. ההורה לילד, המפקד לחייל, המנהל לעובד וכך הלאה.

ברגע שאתה נמצא בצד של המוחמא, אתה כבר מרגיש את עצמך קטן וזה גורם לך לעיתים להרגשה של קטנות יתר, או במילים אחרות להערכה עצמית פחותה.

מי שהוא בעל הערכה עצמית פחותה מלכתחילה, מיד לוקח את הדברים על עצמו ומרגיש שהוא במבחן – אם עכשיו הללו ושבחו אותי כל כך כשהצלחתי, מה יהיה אם אחר כך לא אצליח? לכן הוא מעדיף לקחת מטלה קלה. וכך, במקום להתחזק בעזרת המחמאה, הוא נחלש עוד יותר.

לעומתו הילד בעל הערכה העצמית הגבוהה, שומע את ההערכה של הציון ואומר לעצמו: אנסה משהו קשה יותר, למה שלא אצליח? אם  הוא לא מצליח -לא מרגיש נכשל, כי הוא סומך על עצמו ויודע שהוא שווה גם כך.

הילדים בעלי הערכה עצמית נמוכה, הם אלו שזקוקים לטפיחה על השכם ולעידוד בכל עת, אבל לאו דווקא כשהם מצליחים – אלא הרבה יותר, כשהם לא מצליחים. הם אינם זקוקים לשבח, הם זקוקים לחיזוק.

אם תאמרו לילד כזה: ‘אתה הילד הכי טוב בעולם’, המילים הללו יעברו לידו ולא יגעו בו.

אם תאמרו לו: ”ראיתי מה שעשית עכשיו, זה היה מחמם את הלב!’ הוא ישתדל בפעם  הבאה לעשות זאת שוב.

אתם לא איימתם עליו בכך שהוא חייב להיות הכי טוב כל הזמן, או יותר טוב מכולם, אלא הבהרתם שראיתם את המעשה הטוב שעשה ושאתם מחזקים את ידיו.

4.

על פי רוב החזק מחמיא לחלש, אבל מה לעשות שגם אנשים מבוגרים וגם כאלו שממש מצליחים בחיים אוהבים לקבל חיזוקים.

אוהבים לשמוע שאוהבים את מה שהם עשו, שנהנים ממה שהם עושים.

כדי לעודד אדם לעשות טוב, צריך להתבונן במעשיו. לראות את המעשה הקטן ולהאדירו. לגרום לשני להאמין שאין אנו אומרים את הדבר כדי לזכות באהדתו. אנחנו אומרים זאת כי אנחנו באמת חושבים כך. המעשה שעשית הצליח לפרוט על מיתרי ליבנו.

5.

מתי ילדכם האמין לכם יותר?

כשהחמאתם לבן השני, ואז הציצו פניו ואתם אמרתם: גם אתה ילד מצוין?

או כשראיתם אותו נוטל ידיים לאחיו, בלי שאיש אמר לו לעשות זאת, ופלטתם באופן טבעי: “ווי, תודה שעשית את זה מבלי שביקשתי ממך”.

את מילת העידוד שפלטתם כלאחר יד יזכור הילד הרבה יותר מאשר את המחמאה שנתתם לו באופן טכני ומגושם.

6.

חשבתם שאתם מחוסנים מפני עידודים ואינכם זקוקים להם?

היזכרו מתי מישהו חיזק את ידיכם עם מילה טובה וראו מה זה עשה לכם.

אני מקבלת כל העת מכתבים מעודדים על ספרי, אני גם יורדת מבמה לאחר הרצאה ושומעת את מילות התודה.

לפעמים אנשים אומרים לי: ‘הייתי אומר לך איך נהניתי מהספר הזה, אבל את בטח שומעת דברים כאלו כל הזמן’.

לאותו אדם אני אומרת: ‘כן, אני כותבת כל הזמן, אני שומעת תגובות כל הזמן, ובכל זאת, אדם לא שבע מעידוד, ואולי לא אגזים אם אומר שכל ספר שלי מבין מאות ספרי נולד על מרבד של מילות עידוד שנאמרו על קודמיו. העידוד והחיזוק הם אבני היסוד של העשייה הברוכה’.

7.

העידוד החזק ביותר שקיבלתי אי פעם היה היום: אחת מנכדותיי התחילה ללמוד בכתה א’, היא פסעה עם אמה לבית הספר בפעם הראשונה.

לפני הכנסה לכתה, היא טלפנה אלי ואמרה: “סבתוש, אני עכשיו נכנסת לכתה א’, תברכי אותי בבקשה, כי ברכות של סבתות ה’ מאד מאד אוהב”.

אף פעם לא הרגשתי כל כך חזקה בברכותיי כמו בפעם הזאת שברכתי אותה מעומק ליבי שתראה ברכה והצלחה בכל מעשי ידיה.

בזאת סיימתי.

לא הצלחתי עוד להמשיך.