המקלחות באושוויץ יוצרות קצף

אשוויץ, כמו אשוויץ, תמיד היה ויהיה עניין רגיש לכולנו.

מעבר לכך שכולנו יודעים שהעבודה לא משחררת, גם הזיכרון לא משחרר, וכל תזוזה קטנה או אמירה גורמת לנפשנו תנודות קשות בקרקעית נשמתנו.

הגל האחרון ששטף אותנו הכה ועורר קצף רב בכל מובן המילה, שכן בביקור האחרון של מבקרים באושוויץ, החלה השמש קופחת ומנהל המחנה החליט בצעד אנושי להרים מקלחות המפזרות מים בצורה מאוזנת, כדי שלמסיירים יהיה מעט נוח. אחרי הכל הם צופים בנורא מכל.

מה שבעיקר הטריד את המבקרים היהודים, והישראלים במיוחד, הוא סגנון הברזים.

ומה שאותי מטריד בפרט: הכיצד אנו היהודים משלמים כרטיסי טיסה, תשלום למוזאונים – והם, אותם צאצאים של ממשל אכזרי, עושים קופה. כנראה דבר אחד בטוח: גם בחיינו וגם במותנו אנו מביאים ברכה, ולא רק במובן הכלכלי.

המינימום היה שאין לגבות כסף מיהודים על כניסה למחנה, ובכלל שמחצית מהרווחים ילכו לניצולים שעדיין רעבים ללחם ומים.

אך במקרה שלהם אין מי שידאג לפתוח להם את הברז.

עד כאן אושוויץ נוסח 2015.