חומרי החקירה נחשפים: ממצאי טביעת ה’דקר’ הוצגו למשפחות

47 שנים אחרי, המשפחות השכולות סגרו מעגל: חיל הים אירח היום (חמישי) את 69 המשפחות השכולות, שאיבדו את קרוביהם בטביעת הצוללת אח”י דקר בשנת 1968, והציג בפניהם את כל הממצאים של ועדות החקירה לאורך השנים.

חומרי החקירה הוצגו למשפחות בבסיס חיל הים באשדוד, ולראשונה התאפשר להם לשאול שאלות ולקבל מענה בפורום שכזה.

הצוללת טבעה כשעשתה את דרכה מבריטניה לישראל ב-בינואר 68′. דיווח המיקום האחרון התקבל ממנה רק חמישה ימים מאוחר יותר, מדרום לכרתים, אך למרות זאת ועל אף חיפושים נרחבים אחריה, היא הוכרזה כאבודה.

רק בשנת 1999 – 31 שנה אחרי שנעלמה, נמצאו שרידה של הדקר בקרקעית הים, בעומק שלושה קילומטרים ובמרחק 485 ק”מ מיעדה – חיפה.

בתום דיונים שנמשכו שבועות, הוחלט להשאיר את הצוללת במקומה.

על פי הממצאים שבידי צה”ל, נסיבות הטביעה הן או כשל טכני או אובדן שליטה על הצוללת. למרות זאת, קיימת סברה נוספת לפיה כלי שיט פגע בתורן הצוללת. הוועדות שללו על הסף סברה שטענה כי הספינה הוטבעה על ידי כלי שייט סובייטי.

מפקד חיל הים האלוף רם רוטברג מסר כי למשפחות נמסר כל החומר המצוי בידי הצבא על נסיבות טביעתה, כולל מסמכים שלא נחשפו עד כה.

“בעבר קיבלו המשפחות חלקים שונים מהדוחות השונים שנאספו לאורך השנים כולל מציאת מצוף הצוללת ליד אל עריש וכל הסריקות שנעשו לאורך השנים. היום קיבלו המשפחות ונציגיהן את כל המידע כך שזה בעצם מסמך מאגד של כל דוחות העבר”.

רוטברג ציין שוב את העובדה שהצוללת נמצאה כמעט שלמה על קרקעית הים בעומק של 3,000 מטרים וגם כיום אין מסקנה ברורה לגבי נסיבות טביעתה. “הנסיבות המובילות לטביעתה הן שתיים”, מסביר האלוף, “הראשונה – כשל טכני שבעקבותיו צנחה הצוללת למעמקים ושם לא ניתן היה לאנשי הצוות לתפקד יותר.

“האפשרות השניה שהועלתה היא שכלי שיט או חפץ כלשהוא פגעו בשנורקל הצוללת, דבר שהביא לפגיעה במערכות ולטביעתה”.

כיום שונו הנהלים, עובו שיתופי הפעולה וישנה הרבה יותר הבנה באשר לאירועים מסוג זה.