למה יצאתי המום מהפגישה עם הירש

לפני 11 שנה פגשתי את גל הירש. יצאתי המום. בלי צחוק.

אני זוכר שהתקשרתי לעפר שלח, שותפי לכתיבת הספר ‘בומרנג’ על האינתיפאדה השנייה וקיללתי אותו בארבע שפות. איך השארת אותי לבד עם המטורף הזה? באתי לפגוש מח”ט והתברר שבעצם מדובר בראש הממשלה.

הירש הסביר לי שהוא ידע שהאינתיפאדה באה ולכן, ברגע שהתחילה אלימות, הוא החליט לסגור את כל היציאות מהכפרים הפלשתינאים.

למה? ככה. כי הוא החליט. אני גם חסמתי את כל עוטף ירושלים, “בלוק”, כבר בתחילת הלחימה, טען בגאווה מח”ט בנימין, “חסימה טוטאלית. לא נתתי לאף אחד לזוז מטר”.

לא, הוא לא עדכן את מפקד האוגדה, הודה הירש וגם לא את אלוף הפיקוד וכן, הוא ידע שזה מנוגד למה שהדרג המדיני רצה באותה תקופה, אבל עם כל הכבוד לדרג המדיני (ואין כבוד, מסתבר), הוא יודע יותר טוב והוא החליט וזה מה שיהיה.

מפעם לפעם, המשיך הירש, קיבלו המטומטמים למעלה, אתם יודעים ראש הממשלה והקבינט, החלטות על הקלות, אבל לא איש כמו גל הירש ישתף עם הטירוף הזה פעולה.

אני מתרתח, הוא הסביר לי, ואחר כך סיפר בגאווה איך הוא פשוט מסמס את ההוראות. הזזתי קצת את הטנקים אחורה, כדי שסי אן אן יצלמו ואז החזרתי אותם לאותם מקומות. הקלות אליק.

לא, זה לא שהירש פשוט חסר לב. הוא התנגד, למשל, למדיניות החישוף. עצים יקרים לי, הוא אמר, הורדתי אולי 30 עצים בכל הלחימה ואני מתייסר בגללם.

אגב, זה מה שהצלחתי להבין בפגישה, כי הירש זרק תוך כדי הפגישה את המילים “נמיגות”, “תמ”מ” (תכנון מיתאר מערכתי, או אולי תהליך טמטום כוללני), “התחוללות ידע” ובראש הפירמידה, הקונספט שהוא הירש, לדבריו, הנחיל לצה”ל – הרעננ”ה. כן, כן. הרעננ”ה שזה, מסתבר, הידוק, רישות, עקיצות, נגיחות, נגיסות והקלות.

פלא שלקח 1,000 הרוגים ישראלים עד שהאינתיפאדה נרגעה?

•

אפשר להבין את גלעד ארדן. הוא ישב בתחקיר על מחדל מצעד הגאווה וקיבל, כנראה, משהו שדומה יותר לכיסוי קולקטיבי.

הוא נתקל במצגות, שלא דומות לשום דבר. הוא חווה קמפיין בוטה של ‘מקורבי’ בנצי סאו, שהתקשרו להסביר לו כמה חשוב שיבחר בניצב האמביציוזי וכל הזמן עמד תחת לחץ היסטרי של זמן, עקיצות של כתבים ו’גורמים במשטרה’ על התארכות התהליך, וראש ממשלה שפוגש את ניצבי המשטרה בלי לבקש את הסכמתו וללא נוכחותו.

לך תחלץ מועמד ראוי למפכ”לות בתנאים האלה. אפשר גם לשער למה התרשם השר לבטחון פנים מהירש.

הירש הוא מלך העולם בלטחון אותך שעות על שעות תוך הצגת יכולת ורבלית בלתי נגמרת, מצגות ורעיונות.

אחרי לא מעט גנרלים ושב”כניקים למיניהם, שנחרו בבוז אל מול הצעת ארדן להציג מועמדות לתפקיד השוטר מספר 1, פתאום הוא נתקל במישהו שממש ממש רוצה. מה לעשות שהמישהו הזה ממש ממש לא מתאים.

לא בטוח שתפקודו של הירש במלחמת לבנון השנייה רלוונטי לסיכוייו להיות מפכ”ל טוב.

בטוח שעושים עכשיו ניסיון פתטי לשכתב את ההיסטוריה בסיפור הזה ובראש הפתטיים, השופט אליהו וינוגרד.

קשה להסביר למה נשיא ביהמ”ש המחוזי לשעבר מתעקש להחריב בשנים האחרונות מוניטין יקר וטוב שצבר בעשרות שנים של שיפוט. כל עוד זה הסתכם בכל מיני חוות דעת מוזמנות עבור לקוחותיו של עו”ד גדעון פישר, זה עוד היה סביר, אבל מה זו ההתייצבות המוזרה שלו לטובת הירש והזיכוי בדיעבד שנתן פתאום לאוגדונר?

ניסיתי לשאול אותו שלשום – איך פתאום נגלה לך האור? הרי היית כל כך קשה עם הירש בדו”ח הוועדה. התגלו לך עובדות חדשות לפתע? חברי הועדה שלך תמימי דעים אתך?

וינוגרד סרב לענות.

עכשיו השר לבטחון פנים צריך להתפלל שהיועץ המשפטי לממשלה יציל אותו מעצמו. הוא כבר פסל מינויים בכירים ללא עילה של ממש (יעקב פרנקל, יואב גלנט).

אם זה יקרה, הדבר הכי גרוע שארדן יכול לעשות זה לחזור לשורות ניצבי המשטרה.

צודק ארדן שהמשטרה צריכה מישהו מבחוץ שינער אותה, אבל זה לא הגנרלים האלו. אם ארדן היה שואל את הרמטכ”ל, אפילו הוא היה אומר לו את זה.

המשטרה צריכה איזה פרקליט בכיר ותקיף, מישהו כמו משה לדור, אולי אלי אברבנאל, המשטרה צריכה מטורפים כמו משה מזרחי, כאלו שלא רואים בעיניים ואם ארדן רוצה ממש לשחק אותה, שירים טלפון לראש אגף חקירות לשעבר, יואב סגלוביץ.

הוא לא ימצא מפכ”ל טוב ממנו.

• המאמר התפרסם הבוקר בהארץ: http://drucker10.net/