סוף-סוף זה נגמר.
זה אמנם לא היה כל-כך הרבה זמן, אבל זה היה מספיק, עד שהיינו צריכים לשפשף את עינינו, או יותר נכון את אוזננו, שאכן הדברים קורים פה ממש מתחת לאפינו.
ניחשתם? אולי לא.
ובכן, ”זמרת חרדית ב… תוכנית ריאלטי”. כן, כן, אמיתי לגמרי.
סיימתם לצחוק? נמשיך.
אבל קודם, הערה חשובה, אפילו מאד.
מאחר וכותב השורות לא נכנס לניסיונות של אחרים, בבחינת אל תדון את חברך, ולא מתיימר להיות המוכיח בפן האישי, אגע רק בנקודת העיקרון, שאותה אני רוצה להציג, ללא התקפה אישית על אדם זה או אחר.
•
באמת מה עושים?
מצד אחד יש לאדם כשרונות, יכולות, עוצמות מיוחדות, אשר אם יממש אותם יזכה ל’סיפוק’, ‘הגשמה’, פרנסה, ועוד שלל תופינים.
מאידך, אין המקצוע עולה יפה עם חוקי התורה.
אז קודם כל שואלים. מורה הוראה מובהק עם ראייה מערכתית כוללת, יוכל לתת פתרונות הלכתיים כאלו ואחרים להמון סוגיות סבוכות, אשר אנשים נתקלים בהם במהלך החיים, בעבודה, ובכלל.
הכרתי פרסומאי שהיה מתייעץ עם רבו – אדם בעל שיעור קומה, על סוגי פרסומות שייתכן ולא היו מתאימות לרוח היהדות, באופן יחסי כמובן.
אבל… יש קו אדום!
יש מצבים ששום סיבה של ‘הגשמה’, ‘העצמה’, ‘מימוש עצמי’, ו’תן לעצמך להתבטאות’ – לא יעמדו כנגד ציווי ברור וחד-משמעי של התורה.
גם התורה יודעת את תכונות הנפש האלו, של מימוש והעצמה ושלל המילים היפות שאנו משתמשים בהן חדשות לבקרים, שאגב, הם נכונים וצודקים, אבל – בתוך המסגרת.
ואם הם אינם עולים בקנה אחד עם חוקי היסוד של התורה, אז לא זו הדרך ולא זו העיר.
עומד לנו משהו בגרון?
נבחר לנו את המסגרות המתאימות, ושם, ורק שם, ניתן את קולנו.