אנטי-דתי? “הירש יצר מצב שבו לא ניתן היה לקיים שחרית במניין”

בתמוז תשס”ד נתגלעה בעיה בבה”ד 1. המח”ט גל הירש יצר מצב שבו לא ניתן היה לקיים תפילות שחרית במניין.

הצוערים בבסיס הרגישו מאוימים, ולא העיזו להתלונן. הרב אליעזר מלמד פנה מעל גבי טורו בעיתון ‘בשבע’  לנציגי הציבור הדתיים והחרדיים, אבל התגובה היתה רפה.

שנתיים אחר כך, בעת מלחמת לבנון השנייה, התברר שתת אלוף גל הירש היה אחד מהאשמים המרכזיים במחדל שגרם לשחיקה קשה בכוח ההרתעה של ישראל ומותם של חיילים רבים.

הרב מלמד: “כך היה הרב גורן זצ”ל אומר, מפקד בצה”ל שאינו מכבד את קדשי ישראל, גם לא יצליח במלחמה. לכן כאשר מצא מג”ד שנהג שלא כשורה כלפי חיילים דתיים, לא הסכים לקבל התנצלויות אלא תבע את סילוקו של המג”ד מהצבא. רק בדרך זו ניתן לדאוג שהפקודות הנוגעות לקדשי ישראל ישמרו כהלכה”. 

בטור אחר שפרסם כתב הרב מלמד: “כתבתי על בעיית קיומה של תפילת שחרית בקורס קצינים. וכתבתי שאשמח לספר כי המצב השתנה לטובה. לצערי אינני יכול לבשר זאת. בעקבות מאמרי הגיעו אלי תגובות רבות, ומהן ניתן להסיק כי האשם במצב הוא לא אחר מאשר מפקד בה”ד 1, אל”מ גל הירש.

בכל הצבא מקובל לתת לדתיים להתפלל תפילת שחרית בזמן מסדר בוקר. כך נוהגים בטירונות, כך נוהגים בקורס מ”כים, וכך נהגו בקורס קצינים עד שהגיע אל”מ הירש.

הירש החליט שכולם חייבים לעמוד במסדר בוקר, ומשעה שש וחצי אין לתת זמן לתפילה. ואם באמת חשוב לחיילים הדתיים להתפלל שחרית, אזי עליהם לקום בשעה חמש וחצי לתפילת שחרית.

טענו בפניו שקשה מאוד לתבוע מצוער שנמצא בלחץ של אימונים, תרגילים, שיעורים ועבודות, לקום בשעה חמש וחצי. אבל הירש השיב שהוא נותן לחיילים שש שעות שינה כמחויב בחוק, ומעבר לזה אינו צריך.

ועוד הוסיף לטעון כלפינו – שנכשלנו בחינוך הנוער: שאם הם אינם מוכנים לקום בחמש וחצי לתפילה, סימן שהתפילה לא חשובה להם, והרבנים והמחנכים נכשלו בחינוכם”.

התביעה הלא צודקת מהחיילים הדתיים

הרב מלמד הסביר אז מדוע דרישתו של הירש אינה עומדת במבחן המציאות: “המציאות היא שהצוערים נמצאים במתח רב; הם צריכים להתכונן למבחנים, להכין תרגילים ועבודות, ולכן פעמים רבות הם הולכים לישון בשעות הקטנות של הלילה, ואין להם שש שעות שינה עד חמש וחצי.

בנוסף לכך, פעמים רבות כאשר מסיימים את התרגילים מאוחר, מפקדי הצוותים קובעים שמסדר בוקר יתקיים בשעה 7.55. כדי להסתדר לקראת המסדר מספיק לקום כמה דקות קודם. נמצא שאם הצוער הדתי יקום למניין שנקבע בשעה 5.30, יפסיד כמעט שעתים וחצי שעות שינה לעומת חברו החילוני.

גם כאשר קובעים את מסדר הבוקר בשעה 7.00 או 7.30, החייל שיקום בשעה חמש וחצי יפסיד זמן רב של שינה.

כלומר אין להם בפועל שש שעות, ובנוסף לכך, גם באותם ימים שיש להם שש שעות, הם צריכים להתחרות מול חיילים חילוניים שישנים שבע שעות ויותר”.

הצוערים מרגישים מאוימים

הרב מלמד ציין עוד: “הצוערים בקורס קצינים מרגישים מאוימים. אם ירבו להתלונן, מפקדיהם יראו זאת בשלילה. הם ייחשבו כעושי צרות. אם יקומו לתפילה שעתיים או שעה וחצי לפני חבריהם החילוניים, ציוניהם יהיו נמוכים יותר. חלקם יודחו, וחלקם יקבלו לבסוף תפקידים פחותי ערך שאינם תואמים את רמתם.

חלק מהם העדיפו למסור לי את תלונותיהם באופן אנונימי, כדי שלא ייפגעו בהמשך.

לכן רבים מהם מעדיפים לקום בבוקר עם כולם, וכאשר המפקד נענה לתחנוניהם ומשחרר אותם ממד”ס הבוקר, הם רצים לבית הכנסת ומתפללים במניין. כאשר הוא אינו משחרר אותם, אזי במקום לאכול ארוחת בוקר בשעה שמונה – הם מתפללים שחרית.

האם יש כאן כשל חינוכי? התשובה היא לא.

כמובן שעלינו להעריך את הגיבורים שמצליחים להשכים קום ועם זאת לעמוד בכל המשימות. אבל לא כל אדם מסוגל לכך, ובמציאות כזאת, פעמים שאכן מותר לו להקל ולקום מאוחר יותר (ולא ניכנס כאן לפרטי ההלכה).

אם יש כאן כשל, הרי הוא כולו של מפקד בה”ד 1. במקום להעריך את הנוער הטוב הזה, ולראות איך בזכות אמונתו וחינוכו הוא מוכן לתת יותר למען עמו וארצו, הוא מעז לבקר את מחנכיהם. במקום לתת את מלא הכבוד לאמונת ישראל, ולתת לחיילים את התנאים הטובים ביותר לתפילת שחרית, הוא דוחק את התפילה לשעות לא סבירות.

את הבחורים הנפלאים, האמיצים והנחמדים, שגדלים בישיבות ובמכינות על ברכי האמונה הוא רוצה לקבל בקורס שלו; אבל לתת להם להביא את אמונתם לידי ביטוי בתפילת שחרית באופן מכובד הוא לא מוכן”.

יחד עם זאת, היו בפיו גם כמה מילים טובות כלפי הירש: “בהזדמנות זאת ראוי לציין לטובה כי בכמה עניינים, בעקבות בקשת הרבנות הצבאית, תיקן אל”מ גל הירש נהלים שהפלו לרעה את החייל הדתי השומר שבת, כמו למשל איסור שימוש במחשבים בשבת, ואי נתינת תוכניות ניווט לפני שבת”.