ניר ברקת מתחיל להפוך לעוד תקווה לבנה • הטור של אריק זיו

האיש מגבעתיים נפל אל חיקו החם של ניר ברקת וחבר אליו לסיעה ולקואליציה - ומה הלאה? • והאם כל הרוצחים באים ממחנה אחד? • היומן הפוליטי של אריק זיו
אריק זיו, ליכודניק
ט' אלול התשע"ה / 24.08.2015 12:46

בנימין נתניהו הבטיח, אך דומה שאביגדור ליברמן מקיים.

השבוע התבשרנו כי האיש מגבעתיים – האיש וההתמודדות, משה ליאון – נפל אל חיקו החם של ניר ברקת וחבר אליו לסיעה ולקואליציה.

בן כספית, דוברו של ליברמן ושונאו של נתניהו, ממשיך בהרגלו: הוא העניק כותרת לכתבה ולפיה נתניהו חושש מליברמן.

אז בואו נשים זאת על השולחן: הדבר לא מזיז לראש הממשלה. מצד שני, אפשר לתקן את הרושם המוטעה של כספית ולהביט בזה באמצעות כמה תרחישים.

תרחיש ראשון: לנתניהו זה אולי עוד שלב לכניסת ליברמן לממשלה. ליברמן יקבל את המשרד לענייני ירושלים ולניר יהיה זרוע במשרד. נשאלת השאלה האם ניר יהפוך להיות בובה של ליברמן או האם ליברמן ימנה את אנשיו דרך ניר ברקת?

דומה שרק העתיד יוכיח.

מה שנראה עכשיו זה שמי שהולך לשלם את מחיר כניסת ליברמן לממשלה הוא אלקין, שיאלץ לעזוב את התיקים של קליטה וירושלים, לטובת החלל והמדע.

תרחיש שני:  ניר ברקת, שידוע בתיעוב שלו כלפי ליברמן ושליחו לאון, פעל בקור רוח, הכניס את ליאון ומילכד אותו בתוך הסיעה המשותפת.

תרחיש שלישי: ליברמן יודע שאין לו יכולת להביא מנדטים ולכן יוצר חיבור עם ניר ברקת. ניר יהיה הקטר שיביא מנדטים וישאיר את ישראל ביתנו על המפה הפוליטית. ניר יצפה להרכיב את הממשלה הבאה.

בקיצור,  ניר ברקת מתחיל להפוך לעוד תקווה לבנה לאליטה מהשמאל.

רא ממשלת יוון, כמשל 

ראש ממשלת יוון הודיע השבוע על הקדמת בחירות. חבריו למפלגה לא תומכים במדיניות שלו.

מתברר כי גם כאשר מגיע אנרכיסט לראשות ממשלה, הוא לא יכול ליישם מדיניות של לחלק בלי הכרה מקופת המדינה, ולכן חבריו לדרך לא תומכים בו.

בוז’י צריך להבין שגם אם הוא היה עכשיו ראש ממשלה, הגורמים הפוסט-ציונים לא היו יכולים לקבל את מנהיגותו.

נקווה שהעם היווני יתעורר ויבין כי ליוון אין תקווה תחת מנהיגות השמאל האנרכיסטי. הם עשו מהפך והלכו למשאל עם על נושא גוש האירו. העם הצביע איתו וראש ממשלת יוון נאלץ לקבל את תוכנית מדינות אירופה. חבריו למפלגה לא מקבלים את דרכו ולכן הוא פנה שוב אל העם.

מי כאן באמת הרוצחים? 

בכל פעם שאנחנו עומדים על דעתנו, או-אז מזכירים לנו כי הרוצחים באים ממחנה אחד.

כאילו שבמחנה שלהם אין רוצחים. טענה פשוט מגוחכת.

אצלנו, כאשר סהרורי לוקח את החוק לידיים, הוא שייך לאלו שאלוהים מדבר איתם. הצד השני פשוט משמיד את כל מי שלא מסכים איתו.

כך היה בתקופת המחתרות, כאשר הם הסגירו לבריטים את לוחמי האצ”ל והלח”י, וכך יצאו ממחנה השמאל מרגלים ומהם רודפי חיילים וקציני צבא.

את החרם על ישראל הובילו אנשי שמאל, ולכן בואו לא נאשים אחד את השני בכל פעם. בואו נתווכח, אבל לא נדביק לכל מחנה את הטרוף של הקיצון.

http://likudnik.co.il

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות