עושים שiק עם חופשת וינטר קלאב • מהלובי ועד הג’קוזי

ערב ל”ג בעומר וערב שבת. הכבישים בדרך לצפון פקוקים כבר ביום שישי בבוקר. חכמים שראו את הנולד הזמינו מראש מקום בחופשה שארגנה ‘וינטר קלאב’ באחוזת אסיינדה ביער, כדי להיות בשבת קרוב לציון הרשב”י, ליהנות משבת מפנקת, ובמוצ”ש להגיע מיד להדלקה במירון. אנו, מצדנו, חזינו את הנולד ושלחנו לשם את צלמנו עזריאל משה, כדי שיביא לנו טעימה קצרה מחופשה באמצע השנה.

 השקט והשלווה אופפים את לובי המלון, המשתרע כל פני כרי דשא רחבים, נקטעים באחת כשבעלי וינטר קלאב, חיים פרידמן, צועד מולנו במהירות.,תמונה אחת, והוא ניגש במאור פנים ושואל: הכל בסדר? עישרתם? עירבתם? מצאתם את החדרים?

 בצד הלובי ישובים על הספה שלושה דורות של נחת: אב, סב ונכד, נהנים מחכמת הנכד על ל”ג בעומר, הנשמעת בילדותיות מתוקה וטהורה של ילד, כך: מה אכל רבי שמעון בר יוחאי במערה? והילד עונה במתיקות “חרוזים”…

 אם בתמונה הקודמת נתקלנו בשלושה דורות על כורסה אחת, בתמונה הזו מצאנו דור אחד שצופה בשלושה וחצי דורות קדימה. הם היו כל-כך שקועים במשחק, שאפילו את המצלמה הם לא שמעו ולא גילו שהחטיף בשקית כבר מזמן אזל.

 יחס מאיר פנים זה הסלוגן של וינטר קלאב. אל זה לא ניגמר שם. כשיש בעיה הכי קטנה, מגיעים הבעלים ומטפלים בה באופן אישי. מה שמתברר לאחר מכן – שבכלל לא הייתה בעיה וכולם יוצאים מרוצים ומחייכים.

 וקסברגר האח של… ואומן בפני עצמו ככותב ספרי תורה, הגיע גם הוא לקחת פסק זמן של חופש מהחיים במרכז, ולהיות קרוב לרבי שמעון בשבת. אבל אי-אפשר ליהנות בשבת בלי חברים, אז הם הגיעו על משפחותיהם ונשיהם.

 רבי שמעון הסתפק בקב חרובים למאכלו, כל זה כדי ללמוד תורה מתוך הדחק. יש כאלו שבאים לנוח בשבת, אבל את הגמרא והפרש”י מביאים מהבית. כי שבת בלי תורה, כרבי שמעון בלי חרובים.

 בינתיים, האורחים שהגיעו מוקדם ממהרים לסאונה והמרחצאות. המקווה במקום פעילה, ולקראת שבת מתפנקים, וגם מרגשים כמו בבית. הנייעס החמים מרחפים באוויר, והאווירה הנינוחה מושכת אותנו לעזוב את המצלמה ולרוץ להצטרף אליהם.

 בחצר, על המדשאות צלמת הילדים ו’ניו בורן’ רבקי שוורץ, עמלה על צילומי ילדי ה’חלאקה’ ואחיהם. תסתכל, תחייך, תצחק, ככה נשמעת האימא. והצלמת, בסבלנות אין קץ, ממתינה כפופה ומחכה לרגע המתאים ללכוד את התמונה. אנחנו הבאנו לכם אותה בעבודה. נקווה שטיפ שמן השאירו גם לה.

 איפה אני הולך לשיר? שואל הזמר את החבר’ה מווינטר קלאב, והם בצד – מתאמים את המקום הראוי. כן גם תזמורת עם אווירת  ל”ג בעומר הובאה למקום. מאיר ויינר, הפסנתרן והחלילן כבר הגיע, הוא מנגן בצד על הפסנתר, הצלילים הענוגים רק מהווים פתיחה לשירה ולתזמורת שבדקות הקרובות תחל להרקיד..

 לקוראי המדור הקבוע – נזכיר לכם שהרחקנו נדוד מירושלים עיר הקודש, עזבנו את שוק מחנה יהודה ויצאו אל רבי שמעון. אבל כנראה שיש אנשים שלעולם לא יחמקו מתמונה או שתיים ובטח לא מכמה מילים. כך מצאנו אותו – את דב אייכלר (פעם-מי-יודע-כמה במדור), הבן של…  עם אלי שוורץ, יושבים ומסבים לארוחת בוקר-צהריים שהוצאה במיוחד עבור חביב המדור כפינוק אישי. לאחר מכן הם גם נעמדו להצטלם. ככה זה כשיש עניין להצטלם ליד מפורסמים.

 שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש את אביך. תוך כדי צפייה בסרטוני ל”ג בעומר ממירון, יושב לו הפעוט על רגלי אביו ומאזין לצלילי המוזיקה העולים מהתזמורת בלובי. אביו, שקנה רגעים של שקט בזכות הצלילים הענוגים, ממהר לבדוק את זמני ההדלקה של באיאן בציון הרשב”י.

 “תצלם, תצלם אותנו עם האדמו”ר”. מי אנחנו שנסרב לכזאת בקשה. צלמנו אותם. הוא מצדו מחה: “אני לא אדמו”ר, אל תאמין להם”. אתם תקבעו אם הוא אדמו”ר או לא, בינתיים בתמונה הוא נראה אדמו”ר עם שני משב”קים. העליה למירון לא הייתה קלה יותר.

 השבת מתקרבת בצעדי ענק, השמש שוקעת על המדשאות, אב ובנו מתנדנדים בערסל, אוספים קצת זמן איכות. “תצלם אותו, בעוד שנתיים ושמונה חדשים נעלה למירון לעשות לו חלאקה. אז יהיה לו שיער”. אתה בטוח שיגדל שיער? שאלנו. והוא ענה: “תצלם עכשיו, נשווה בעוד שנתיים ומשהו”.

 אנחנו מצלמים אותם בשיחה ערנית על מצב הכבישים מירונה, וזה עם הגב הסתובב, ואמר: “תכתבו שאני זוסמן”.  נכתוב, אמרנו. “לא, לא הבנתם”, חזר ואמר, “אני זוסמאן עם א’ שידעו מי אני, כי צלמת מאחור”. חייכנו, ועכשיו גם כתבנו.

 ובלובי, המאחרים נפגשים בשמחה, מתחבקים. לא האמינו שייפגשו כאן, ממש ליד רבי שמעון, לאחר שכל השנה לא נפגשו. ובצד, לידם, יושבים המקושרים לכל העולם, כל אח בכורסתו ובעולמו. מאחלים ממקום מושבם לידידם שמעבר לים ולאלו שנשארו במרכז “שבת שלום”.

 אמנם אין הצפירה נשמעת, אך אווירת השבת כבר חודרת לכל. על המרחבים ופינות הישיבה במלון ניתן לראות אנשים אחרי המקווה, רגועים. יושבים ונהנים מאווירה הקריר של הגליל, השקט מהדהד בעוז. הפאות עודם רטובים מהמקווה, וחלקם מתנהלים בנעלי קרוקס. אבל מילה אחת יש לכולם לומר: ‘שבת שלום’.

ובמוצאי-שבת, רגע לפני שהקהל ‘טס’ לציון הרשב”י בהר מירון, עוד הספקנו לערוך ‘הדלקה’ בחצר המלון.