האם יזכה עו”ד יואב ללום ב’פרס נובל’ בשל פעילותו נגד האפלייה?
1.
אם לפני שבועיים היו שני עיתונים – יום ליום ומשפחה – שתיפקדו על תקן מחלקת היח”צ של יו”ר תנועת ש”ס, אריה דרעי, השבוע חוזרת התופעה על עצמה.
לפני שבועיים סיקר משפחה בהתלהבות את הופעתו של דרעי במחנה ‘בני תורה’, והשבוע קצר דרעי במשפחה שירי תהילה על… מלחמתו באפליה של בנות הסמינרים מעדות המזרח.
עו”ד יואב ללום כבר הבהיר במהלך השבוע כי בכל הנוגע לאפליה בסמינרים של אלעד, דרעי לא ממש סייע. אבל זה לא מנע מכתב משפחה להקדיש שני עמודים שלמים, העמודים הפותחים של גיליון החדשות, לשירי ההלל, תוך עריכת ראיון עם יו”ר התנועה.
הנושא חשוב: מניעת אפלייה. הבשורה – ממש אינה בשורה.
כפי שגם מודה הכתב בגוף הכתבה, כבר היו דברים מעולם. כבר בקדנציית נתניהו השניה (גדעון סער כשר חינוך) הגיש ח”כ דאז אברהם מיכאלי הצעת חוק למניעת אפליה. הכתב נמנע מלציין כי יו”ר ש”ס באותם ימים היה אלי ישי.
ההצעה ירדה אז מהשולחן בשל לחץ של יהדות התורה. אם ככה, מה הבשורה בהצעת חוק אותה ביקש דרעי מח”כ יואב בן צור להניח על השולחן מחדש? וכי יהדות התורה לא תטרפד אותה, בדיוק כמו אז?
ובכן, אלי ישי הגיש הצעת חוק, אריה דרעי הגיש הצעת חוק – והבשורה איפה?
2.
מי שתיקן מעט את העיוות היה עורך החדשות, אליעזר שולמן, שאזר אומץ ושילב, בצד שמאל של כפולת העמודים, טור אישי, בו צינן את מדורת ההתלהבות ומחיאות הכפיים.
“אל תתפעלו מהכרזות”, כתב שולמן ביושר. “מי כמו אריה דרעי יודע שארוכה דרכה של הצעת חוק עד שהיא מגיעה אל ספר החוקים של מדינת ישראל.
“תחילה יש לגייס לה רוב בקריאה טרומית. לאחר מכן היא מועברת לוועדה הרלוונטית… אחרי שהוועדה מגבשת… היא חוזרת לקריאה ראשונה אל מליאת הכנסת. שוב יש לגייס רוב להצבעה ואז חוזרת הצעת החוק לוועדה להכנה לקריאה שניה ושלישית”.
את זה בדיוק ניסה גם היו”ר הקודם לעשות – ונכשל.
3.
יפה עשתה שרה פרדס ממשפחה שבחרה לראיין את מאיר שמעוני, מנהל המחוז החרדי של משרד החינוך, בשבוע כה סוער מבחינת התרחשויות סביב אפליית הבנות בסמינרים.
בראיון מברך שמעוני על רעיון הסמינרים האזוריים, ורואה בו חזות הכל, מבחינת פתרון הבעיות של הסמינרים.
“אני מבקש ליצור רצף חינוכי מהחינוך היסודי ועד לסמינר, כך שכל הסאגה סביב הימנעות מקבלת בנות לסמינרים תיעלם בתהום הנשייה. מדובר בהליך מורכב שמחייב שידוד מערכות ושיתוף פעולה אינטנסיבי עם הרשויות המקומיות ומנהלי הסמינרים. בנושא הזה, ראשי הערים, הפוליטיקאים וכמובן הרבנים החרדיים אתנו”.
שמעוני עוד לא ידע, בשעה שהתראיין, על התנגדותם הנחרצת של הגראי”ל שטינמן והגר”ח קניבסקי למתווה – התנגדות ששמה ללעג את הראיון כולו.
מה גם, שעם המשפט האחרון, קשה לי להסכים. “אם זה יקרה, אין ספק שהוא יהיה המועמד האולטימטיבי לקבלת פרס הנובל החרדי”.
אם גדולי ישראל יתנגדו, עיתון משפחה לא יעניק פרס נובל. ואף אילו היו מסכימים, לא שמעוני הוא שכפה את הפתרון באלעד, אלא בית משפט.
בזכות עתירתו של עו”ד יואב ללום מעמותת ‘נוער כהלכה’.
אלא שללום עיתון משפחה לא היה מעז להעניק פרס נובל. אפילו לא להזכיר זאת בכתבה.
4.
אז נכון שמדורו של אריה זיסמן – ‘מקור נאמן’ – ביתד נאמן מיועד לידיעות הפיקנטיות של הפוליטיקה השבועית. ובכל זאת, יש לעיתים שאתה חורג ממנהגך ומשלב קטע אישי בתוך טור, גם אם הוא טור פוליטי.
“המדור מקור נאמן’ נועד בעיקרו להביא את החדשות השבועיות בקצרה עם זוויות נוספות של מאחורי הקלעים”, מודה זיסמן. אבל מבחינתו האישית, “החדשה” של השבוע אינה מגיעה מהמים הפוליטיים.
החדשה שלו ריגשה אותי עד דמעות.
“הזמן: תחילת השבוע, יום א’ – א’ באלול. המקום: רחוב רבי עקיבא, חיפה. הקשר: הבית בו מתגורר כותב המדור. השעה: עשר וחצי בבוקר. התחושה: רגע שחייבים לנצור ולשמור כל החיים.
“לכל אחד מאיתנו”, ממשיך זיסמן, “יש רגעים מיוחדים ומרוממים שאנו שומרים ונוצרים בליבנו. רגעים אלו צפים ועולים מעת לעת, ואנו כמובן נהנים כעבור זמן להיזכר ולשחזר אותם (לפי מצב הרוח). רגע כזה עברנו ביום ראשון השבוע”.
מתברר שלזיסמן בן יחיד, אח צעיר לארבע אחיות. השבוע הוא עזב את הבית בדרכו לישיבה הקטנה. “הבן יצא בשמחה, עם חיוך גדול על פניו, ניכר שגם הוא התרגש כמונו, אך התאמץ להסתיר. במהלך השנה הכין עצמו היטב לרגע הזה. התפילות, הלימוד, הרצינות, ניכרו בס”ד בכל הילוכו ושיגרת יומו.
“והנה הגיע הרגע לו ייחלנו. הילד שאך נולד לפני 13 שנים וחצי, יוצא מהבית…בדרכו לישיבה (קרית אתא).
“אנו ניגבנו דמעה קטנה עם תפילה: היה נא ד’ מצליח דרכו”.
מעל במה זו נאחל לאריה זיסמן הרבה נחת וברכת הצלחה לבנו יחידו. ממידע אישי, כילידת קרית אתא, הישיבה הקטנה שם, בראשות הרב פוסטבסקי, היא אחת מהמעולות.
5.
בתואר הטור הטוב ביותר של השבוע אכתיר את מאמרו של העיתונאי חיים ולדר מיתד נאמן – ‘נשיאים ורוח’.
נדמה כי מעולם לא פגע אי מי בנשיא המדינה רובי ריבלין בצורה כה חדה.
ולדר מתאר את מסכת הקולות שנשמעו בשבועות האחרונים נגד הנשיא, ואשר הגיעו לשיאם בעיקר בזלזול באיש. הוא נזכר בקלאודיוס, הקיסר הרביעי של האימפריה הרומית, שמונה לתפקיד רק משום שכל שאר אחיו… הורעלו. הוא, לא היה שווה אפילו את הרעל.
קלאודיוס היה קיסר רק בתואר, אבל בפועל היה נתון “לשרירות ליבם של מזכיריו ועבדיו שעשו על פי הבנתם”. מאד מזכיר את בית הנשיא דהיום.
ולדר מסביר שבחירתו של ריבלין הייתה סוג של “לית ברירה”.
“לפני שמונה שנים התמודד ראובן ריבלין מול שמעון פרס לתפקיד נשיא המדינה. זה היה קרב ענקים בין מישהו שחדל לעשות משהו לבין מישהו שמעולם לא עשה, עבור תפקיד שאין בו שום תוכן.
“ריבלין, חייבים להודות, הוא בן אדם חם, נחמד ובעל חוש הומור. במהלך השנים הוא היה מאלה שלא מועילים ולא מזיקים. סוג של קלאודיוס…הוא מתפלל מידי שבת בבית כנסת בבית הכרם ונוהג לקחת לאשתו קוגל ודג מלוח בשתי צלחות מהקידוש…בקיצור צ’אלמר חילוני…”
ובמילים פשוטות, מסיים ולדר: “עזוב רובי, קיבלת שטעלע? כולם יפרגנו לך, אף שיודעים שאין כלום מתחתיו. רק אל תהיה לנו מוישה גרויס…”
דרוש סמיילי מחייך, לסיום.
6.
לרשימת ה’מויפתים’ שאירעו למי שזרקו את מכשיר הטלפון הסלולארי שלהם אחרי שקראו במדור ‘שור מועד’ של קובי לוי ב’יום ליום’ מצטרף השבוע עוד סיפור.
אוח, אוח, איזה סיפור. חובה לקרוא.
“אדון לוי, אספר לך סיפור מדהים! אברך משלנו, דווקא בחור טוב וצדיק, רכש אייפון ודאג לחסום אותו מכל מיני מרעין בישין.
ניגש אברך אחד ואמר לו בזו הלשון: ‘אתה פורץ גדר שקבעו חכמים, וכל הפורץ גדר ישכנו נחש… אתה אוחז אייפון גם כשהוא מסונן הוא חילול השם’. למחרת אחרי הצהריים, מגלה האברך עם האייפון נחש צפע באורך 1.20 מ’ בחצרו.
הוא הבריח את בניו מן הבית והזעיק לוכד נחשים. הכל עבר בשלום”.
אבל חכו, זה לא הסוף.
“יומיים אחר כך הוא קנה שני אוגרים קטנים וילדיו שיחקו עמם. בבוקר שלמחרת הוא גילה נחש מעובה…התברר שהלה בלע את שני האוגרים ונמנם להנאתו בחצר… הבן-אדם התחלחל רעד מפחד וזרק את המכשיר.
“אין לי ספק שאם הוא היה מתעלם גם מהאיתות השני, זה היה נגמר רע מאד. לא מדהים?”
פליאה בעיני. למה סיפור כה חזק לא שומר העיתונאי לוי למדורו ביתד נאמן.
האברכים היו, מן הסתם, נדהמים לשמוע סיפור צדיקים שכזה.
-
ככתבת חשובה בציבור החרדי אולי תעזרי יואב ללום ושאר הפוליטקאים הספרדים לרדת לשורש הבעיה, למה חלק מהציבור הספרדי לא מצליח להכנס לסמנרים וישיבות אשכנזים, מה זה השקר הזה של קיפוח ,כולם יודעים את האמת חוץ מללום ,שלהיות חרדי לא מספיק חולצה לבנה וכיפה שחורה, יש גם קודים של היתנהגות,יש מותר ואסור,מה קשה להבין שהספרדים שרוצים להכניס את ילדהם למוסדות אשכנזים עושים זאת בגלל רמת היתנהגות נמוכה ואפשר וצריך לשנות את זה במקום לצעוק קיפוח