שנתיים ושלושה חודשים אחרי הגשת כתב האישום, הסתיימה הבוקר (ב’) “פרשת הולילנד“, שעל פי המשטרה והפרקליטות היוותה את אחת משערוריות השחיתות הגדולות שידעה מדינת ישראל אי פעם, בדרמה: השופט דוד רוזן הרשיע את ראש הממשלה לשעבר בקבלת שוחד וקבע כי “עד המדינה חשף במשפט מערכות ציבוריות מושחתות”. עוד אמר: “אולמרט ביקש להשחיר את עד המדינה גם במחיר אמירת שקר”. גרסתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט נדחתה על ידי השופט “מכל וכל. עד המדינה העביר את הכסף לאהוד אולמרט והוא לא הכיר את אחיו יוסי”.
היזם צ’רני הורשע במתן שוחד והלבנת הון . כך גם הורשעו יתר הנאשמים – ובהם אורי לופוליאנסקי, אלי שמחיוף, מאיר רבין ואברהם פנר. רק הנאשמים אמנון ספרן, שמעון גלאון ויעקב אפרתי זוכו.
השופט החליט להרשיע את ראש עיריית ירושלים לשעבר אורי לופוליאנסקי בעבירות של קבלת שוחד ואמר: “לופוליאנסקי היה מודע לתרומות הגדולות שהועברו, פעל בניגוד לאמות מידה ראויות”.
כתב האישום נגד 13 נאשמים תיאר מערכת יחסים מעוותת של תן וקח בין אנשי עסקים לבין נבחרי ציבורי, כאשר עשרה מיליוני שקלים עברו מיד ליד, במטרה להפוך פרויקט מגורים בירושלים למפלצת נדל”נית, שהניבה רווחים עצומים ליזמים וטובות הנאה לפקידים, בעלי תפקידים ואנשי ציבור.
המשפט נפתח לפני שנה ותשעה חודשים בבית המשפט המחוזי תל-אביב, והוא התנהל בקצב מהיר, ארבעה ימים בשבוע, 12 שעות בכל יום, עם לא פחות מ-377 עדי תביעה.
הכרעת הדין כבר הייתה מוכנה, אבל אירועי השבוע האחרון טרפו את הקלפים: לאחר שבועות ארוכים של מו”מ, חתמה שולה זקן, נאשמת מספר 9, מי שהייתה ראש לשכתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, על הסכם עדת מדינה, במסגרתו הציגה מידע חדש על אודות מעורבותו של נאשם מספר 8 – אולמרט. בעקבות כך נפתחה חקירה חדשה נגד ראש הממשלה לשעבר, בחשד לשיבוש הליכי משפט והטרדת עד.
ביום חמישי האחרון ביקשה הפרקליטות לדחות את הכרעת הדין שאמורה הייתה להינתן הבוקר . אתמול אחר הצהריים החליט השופט דוד רוזן שלא להכריע. הוא הודיע שעל כל 13 הנאשמים בפרשת הולילנד להתייצב לדיון, אך לא הודיע האם תפורסם הכרעת הדין.
פרשת הולילנד נסובה על תוכנית בדרום–מערב ירושלים, שההליכים לקידומה התנהלו בין השנים 1999-1994 ומטרתה הייתה לשנות את פני פרויקט הנדל”ן מבחינת ייעוד הקרקע ונפחי זכויות הבנייה במתחם. המשמעות הייתה מתן אישור לבנייה לגובה ושינוי ניכר במראהו של רכס הולילנד בהשוואה לשאר השכונות בירושלים. נפח הבנייה בפרויקט הוגדר בכתב האישום “חסר תקדים”.
על פי כתב האישום, העבירו היזם הלל צ’רני ועד המדינה שמואל דכנר ז”ל – שנפטר במהלך המשפט – כספים לנבחרי ציבור ועובדים בעיריית ירושלים, במטרה לגייס את תמיכתם בקידום הפרויקט. בסך הכול העביר צ’רני לעד המדינה 8,966,881 שקל על מנת שיעביר אותם לנבחרי ועובדי ציבור שונים.
צ’רני הוא נאשם מספר 1 בתיק. מיוחסות לו עבירות של מתן שוחד, רישום כוזב במסמכי תאגיד, ניכוי מס תשומות שלא כדין והלבנת הון. לפי כתב האישום, רקם צ’רני יחד עם עד המדינה תכנית בת כמה שלבים שנמשכה בין 1994 ל-2007, והעניק טובות הנאה כספיות ואחרות לנבחרי ועובדי הציבור האמונים על קידום הפרויקט.
נאשם מספר 2, הוא אביגדור קלנר, שהיה שותף להקמת חברת “הולילנד פארק”, שימש בה מנהל פעיל והיה שותף מלא לקבלת ההחלטות שבה.
נאשם מספר 3, אמנון ספרן, היה ממקימי “הולילנד פארק” ומנהל פעיל בה. נאשם מספר 4, שמעון גלאון, שימש מנהל פעיל ב”הולילנד פארק”.
השלושה חשודים במתן שוחד, רישום כוזב במסמכי תאגיד, ניכוי מס תשומות שלא כדין והלבנת הון. כתב האישום הגדיר אותם כחבורה שהייתה שותפה לתוכניתו של צ’רני.
מאיר רבין, נאשם מספר 5, שהועסק כעוזרו האישי של עד המדינה שמואל דכנר ז”ל, מואשם בלקיחת ונתינת שוחד.
אורי לופוליאנסקי, ראש עיריית ירושלים לשעבר, הוא נאשם מספר 6. על פי כתב האישום, במהלך שנות ה-90 קיבל לופוליאנסקי שוחד של 1.5 מליון שקל “בדרך של העמדת תרומות לעמותת יד שרה”, שלופוליאנסקי הינו מייסדה ועמד בראשה במשך שנים. לפי כתב האישום, פעל על מנת להביא לאישור התוכנית להכשרת מתחם הולילנד, ובתוך כך “מנע שמיעתן של כאלף התנגדויות שהוגשו לתוכנית בוועדה המקומית, מנע העברת עמדה מטעם הוועדה המקומית בעניין ההתנגדויות, והחליט להותיר נושא זה לדיון בוועדה המחוזית בלבד”. לפי כתב האישום, גם לאחר אישור התוכנית, המשיך לופוליאנסקי לבקש ולקבל כספים מצ’רני, וקיבל בסך הכול כ-2,740,000 שקל, במהלך השנים, מרביתם ל”יד שרה”.
האדריכל אורי שטרית הוא נאשם מספר 7, כיהן כמהנדס העיר ירושלים בין 2000 ל-2006. הוא מואשם בלקיחת שוחד, רישום כוזב והלבנת הון.
נאשמים מספר 8 ו-9 הם, כאמור, אולמרט וזקן.
נאשם מספר 10 הוא חבר מועצת העיר מטעם ש”ס, אליעזר שמחיוף, שהואשם בלקיחת שוחד. לפי כתב האישום, הוא היה מעורב באותה עת בהליכים השונים הקשורים לפרויקט הולילנד, ולקח בעבורו ובעבור גורם נוסף לפחות 245 אלף שקל.
אברהם פנר הוא נאשם מספר 11, המואשם בלקיחת שוחד. בין 1998 ל-2007 הוא כיהן בתפקידים שונים בעיריית ירושלים, בהם חבר וממלא מקום בוועדה המקומית וחבר ועדת המכרזים. לאחר שהתוודע לפועלו של עד המדינה למען הפרויקט, ביקש לפי כתב אישום מצ’רני ומהעד להעמיד תרומות למוסדות שאותם ייסד. בשנים 1999 ו-2000 נתן צ’רני לפנר למעלה ממיליון שקל, “בדרך של העמדת תרומות למוסדות”. בתמורה, לפי האישום, פעל פנר לקידום הפרויקט ובין היתר האיץ בגורמים העירוניים והמקצועיים.
נאשם מספר 12 הוא דני דנקנר, שכיהן בין 2002 ל-2004 כיו”ר “תעשיות מלח”. לפי כתב האישום הוא פעל לקידום שינוי בייעוד קרקעות של החברה ולשם כך העביר לנאשם מאיר רבין כ-1.1 מיליון שקל, על מנת שיעבירם למי שהיה נאשם מספר 13 בתיק – מנהל מנהל מקרקעי ישראל, יעקב אפרתי.