אגוד הסמינרים לבית המשפט: סמינר ‘זלזניק’ צריך להיסגר
כפי שנחשף באתר חרדים 10, חוות הדעת של ‘איגוד סמינרים’ בשאלת ‘רישום אזורי’ לסמינרים באלעד, הונפקה לאחר פניה שבוצעה מטעם סגן שר החינוך מאיר פרוש. באיגוד הבהירו כי הם מתנגדים להקמת סמינר אזורי, וזאת על אף שבנו של סגן השר – ראש העיר אלעד, ישראל פרוש, הביע את הסכמתו והכריז כי הוא מצדד במהלך.
אלא שהערב מתברר, כי ממסמך של ‘איגוד הסמינרים’, שצירף סמינר ‘לדעת חכמה’ בתשובתו לעתירה שהוגשה על ידי ‘נוער כהלכה’ לבית המשפט המחוזי בירושלים, משתמע שדעת האיגוד היא שסמינר ‘זלזניק’ הוא שפוגע במרקם הרוחני של הסמינרים באלעד, וכי הוא צריך להיסגר.
חוות הדעת הנוכחית סותרת את חוות הדעת הקודמת – אותה הנפיקו לאחר פניית סגן השר פרוש בתגובה לפנייתו, אשר על פיה הם מתנגדים לרישום אזורי. אם יישאר סמינר ‘לדעת חכמה’ במתכונתו, וסמינר ‘זלזניק’ ייסגר – לא ייווצר כלל צורך בסמינר אזורי.
במכתב, הממוען לרב ישראל ארנטרוי, מנהל סמינר ‘לדעת חכמה’, נכתב: “כמקימים משותפים של סמינר ‘לדעת חכמה’ הרינו להעלות על גבי הכתב את דרך ייסוד הסמינר והמסקנות המתבקשות לאור התפתחויות הימים האחרונים באלעד.
“כידוע, עד שנת הלימודים תשע”ד ציבור גדול של בוגרות בתי הספר בית יעקב יצאו מהעיר אלעד ללימודים באזור המרכז וזאת מחוסר מענה חינוכי בעיר, ומתחושה שההורים חיפשו תיכונים מבוססים וותיקים עם צוות וותיק ומיומן.
“לקראת שנת הלימודים תשע”ד נענינו לבקשת פרנסי העיר ובשליחות גדולי ישראל ובראשם מרן ראש הישיבה הגראי”ל שטיינמן, אשר ממימיו אנו שותים, פעלנו במשותף להקמת סמינר ‘לדעת חכמה’ באלעד.
“בשעתו סוכם כי הסמינר יהיה ידא אריכתא של איגוד הסמינרים בכלל ושל החתומים מטה בפרט, ומטרת הקמתו הייתה ליתן מענה לימודי-ערכי המיוסד על ברכי החינוך הטהור לבנות ישראל בוגרות שני בתי הספר היסודיים בעיר.
“לפי הסיכום דאז, התחייבנו לפתוח מגמות מותאמות ומסלולים על מנת שיהא מענה מותאם לכלל בוגרות בית יעקב בעיר.
“כאיש אחד נרתמנו להקמת הסמינר בהבנה שבשנים הראשונות לייסודו הוא יתבסס כסמינר ייחודי הקולט את רובן ככולן של בנות בית יעקב בשני בתי הספר בעיר.
“בהמשך הדרך, פנינו אליך בהצעה להיות המנהל החינוכי של הסמינר וכמו כן אל הרב משה שטיין בהצעה להיות מנהלו האדמיניסטרטיבי, שני מינויים אלו היו בברכתו של מרן ראש הישיבה הגראי”ל שטיינמן שליט”א ושניכם כפופים להנחיות המנהלים המייסדים.
“לאחר אסיפות שקיימנו עם הורים מרחבי העיר הותוותה בזמנו תכנית שתוקם לפי דרישת ההורים כיתות עם מגמות ומסלולים שונים, בהתאם לצורך והנדרש ובכך יתאפשר רישום לפי התאמת התלמידה למגמות והמסלולים ויימצא פיתרון הגון לכלל בוגרות בתי הספר בית יעקב היסודי בעיר.
“מתווה זה הוגש ואושר על ידי מורה דרכינו מרן ראש הישיבה הגראי”ל שטיינמן.
“בשעתו הובהר, מבלי להטיל דופי חלילה בגורמים אחרים שונים, כי לדעתנו המבוססת על ניסיון רב שנים בתחום החינוך העל-יסודי ברוח ישראל סבא, הרי שהקמת סמינר נוסף בעיר ללא תיאום עמנו תזיק ליצירת מסגרת חינוכית על יסודית בעיר.
“הדברים נכונים בפרט מאחר והיקף הקמת הכיתות בגיוון המגמות והמסלולים דורש היערכות והמתנה רגועה כדי להצליח בקידום הבנות וכל תחרות עלולה לגרום לאי יציבות שתטלטל את מערכת החינוך בעיר. לפיכך הבענו עמדתנו הברורה שנתקבלה על דעת כולם, כי לעת עתה לא יפתחו תיכונים מתחרים שיפגעו במרקם החינוכי והחברתי של הסמינר העל-יסודי לבוגרות בית יעקב, שהיה בשלבי התגבשותו הראשוניים.
“לצערנו לקראת שנת הלימודים תשע”ה שהסתיימה לא מכבר הוקם סמינר נוסף בעיר. עם הקמת הסמינר הנוסף נאלצנו לפרוש כאיגוד המנהלים מכל מעורבות בעיר ולהתפטר מהתפקיד שנטלנו על עצמנו וזאת בהסכמתו של מרן הגראי”ל שטיינמן שליט”א, מאחר והקמתו גרמה לאנדרלמוסיה קשה ולמתיחות גדולה בין התושבים.
“לאור ההתפתחויות האחרונות בעיר, נתבקשנו לבדוק האם ניתן לחזור למתווה הראשוני שהוצע בזמנו טרם התפטרותנו, בפרט שאנו מודעים כי רעיון רצף חינוכי ואזורי רישום, יעמיק את השבר בעיר – והבענו זאת במכתבנו הקודם אודות נושא זה.
“לאחר בדיקה מדוקדקת ומחשבה מרובה, חושבים אנו כתנאי קודם למעשה צריך להיות ברור לכל הגורמים שכל הקמה או שימור של סמינר נוסף, לבד מסמינר לדעת חכמה שהקמנו, תיעשה אך ורק בתיאום עם האיגוד, וכי המעוות משנה שעברה – יתוקן, ואז נוכל לבסס היטב בסיעתא דישמיא את התכנית שהוצעה בזמנו לניהול תיכון תחת קורת גג אחד באמצעות סמינר לדעת חכמה.
“באם הדברים מקובלים על הגורמים השונים או לגורמים הנוגעים לדבר נציג את הדברים למורה דרכנו הגראי”ל שטיינמן שליט”א לשמוע את דעתו והכוונתו בנושא.
“נסיים בברכה שעם כל הקשיים תמשיכו לנהל עם הצוות החינוכי הנפלא באופן שתלמידותיכם יפארו את מערכת החינוכית של בית יעקב וכידוע כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל”.
על המכתב חתומים הרבנים – הרב זאב וולף, מנהל סמינר ‘אהל אברהם’ בני ברק ויו”ר האיגוד, הרב יחיאל מנדלזון, מנהל סמינר ‘דרכי רחל’ בירושלים והרב עזריה הילדסהיימר, מנהל סמינר ‘בית יעקב’ בפתח תקוה.
יצוין, אגב, כי בעוד שבוועדת החינוך של הכנסת הצהיר ראש העיר ישראל פרוש כי הוא בעד מתווה אזורי, היום – בתגובה לעתירה שהגיש לבית המשפט – הוא חזר בו, ומתנגד לרישום אזורי. תחת זאת הוא מבקש לשלב את הבנות בסמינרים, ללא מתווה של ‘רישום איזורי’.
-
מכתבה של רויטל ז”ל בת 19 לפני מותה. נא לפרסם לזכות
אני כותבת אליכן ברגעיי האחרונים בשארית הכוחות שעוד נותרו בי, אני כותבת בדמעות ובדם ליבי השבור והמיוסר… כן אני, רויטל אברהם בת 19 עומדת לפני הסוף של החיים שלי, צעירה אבל השערים בפניי נסגרים, אני מרגישה כמו פרח יפה שסוגר את עליו… גם אני כמו בנות ישראל רבות חלמתי רבות על הבעל שיהיה לי ועל הילדים שיוולדו ליועל המקצוע שאעסוק בו. אבל… אלקים גזר אחרת, והיום אני יודעת שאם הייתי חיה את חיי אחרת זה לא היה קורה לי.
נולדתי למשפחה דתית במרכז הארץ, מיום שעמדתי על דעתי ידעתי שאני ילדה יפה מאז שהייתי בגן הייתי מאוד מושכת תשומת לב בתווי פניי המיוחדים, גדלתי בידיעה שנתברכתי ביופי נדיר ואני לא מגזימה מנת היופי שקיבלתי באמת יוצא דופן. הוריי החכמים ניסו תמיד לגמד בעיניי את עצם היותי יפה והשתדלו להמשיך בסדר חיים תקין ובלי התייחסות מיוחדת , אבל אני שהייתי חכמה מאוד גידלתי וטיפחתי את היופי הזה יותר ויותר, והעידוד מצד החברה גרם לי להבין שביופי אפשר לקנות – חברות מעמד וכבוד, עשיתי את זה בכל דרך.
למדתי להבין שיופי כמו שלי צריך לנצל, דאגתי להיראות טוב, אבל יותר מדי טוב. אהבתי ללבוש בגדים צמודים שמבליטים אותי, שערי הארוך המיוחד היה גורם להתפלאות רבה וכך כל פרט במראי החיצוני נמדד בתשומת לב רבה איך אפשר לבלוט יותר להיראות יותר, במיוחד אהבתי לחוש כיצד מבטי האנשים נדבקים בי לרגעים ארוכים… “בעוונותיי זה עשה לי טוב” !
כשמורותיי לתיכון קלטו את המצב וניסו לשנות היה כבר מאוחר, נמשכתי בחבלי קסם למעגל הזה שנקרא ‘להיראות’ ‘להתבלט’. זכורני מילותיי של מורתי – “רויטל קיבלת מתנה נדירה יופי מיוחד זה הניסיון שלך, שמרי עליו מכל משמר יבוא יום וכל היופי הזה ינתן לאדם המתאים” הייתי מראה שהדברים חודרים לליבי אבל בעצם הם כלל לא נכנסו דרך אוזניי. נעשיתי שיכורה מרדיפה אחר עוד בגד בולט ועוד מראה שיסובב את כולם…
היום אני יודעת בוודאות שהכשלתי אלפי אנשים בלבוש שלי, עשיתי זאת בהנאה אמיתית. האיתות הראשון היה בערב אחד – עמדתי במטבח וטיגנתי חביתה, שערי הארוך היה אסוף וקצותיו נגעו באש שמתחת למחבת,תוך שניות הפך שערי ללהבה גדולה ואדמונית, שערי היפה נשרף אבל אני נצלתי. זכורני איך שכבתי בביה”ח בוכה בהיסטריה מרב צער על שערי השרוף ואבי יושב לצידי מנחם ומרגיע – “רויטל, השם עשה לנו נס יכולת כולך להישרף, אנא תביני שזה לטובתך, תשתני והכל מאחוריך”
אבל אני לא שמעתי, הייתי אז בת 16 ותוך שנתיים גדל שערי והתייפה, והאיתות נשכח מליבי לגמרי. תמיד הייתי אהובה בכיתה אף פעם לא סבלתי מבדידות או כאב כל מה שביקשתי נתנו לי מיד וכך העברתי את חיי, בגיל 16 מטבע הדברים גדלתי והתייפתי ולא יכולתי שלא להתאפר זה כבר הפך חלק ממני, באותה תקופה הסתבכתי קצת יותר לעומק אני לא יכולה לפרט יותר מזה קשה לי מאוד אבל תבינו…
היתה לי סבתא צדיקה שהייתי קשורה אליה מאוד, היא מאוד כאבה את מצבי הרוחני והיתה מנסה בכל דרך לחזק אותי, היא היתה נותנת לי כסף לקנות בגדים יותר צנועים אבל גם זה לא עזר.. תקופה קצרה אח”כ כשהייתי בת 16 וחצי היא נפטרה. בכיתי עליה נורא..היא היתה חלק מהעולם שלי ולא הבנתי איך העולם יכול להמשיך להתקיים בלעדיה…לאחר תקופה התאוששתי.
אני חייבת לציין שהמוות שלה גרם לי להתחזק טיפה אבל תוך כמה חודשים חזרתי למעשיי ואף הגברתי אותם, ככל שהתבגרתי נעשיתי יותר שחצנית ובולטת. ובסוף הגיעה ההתראה השנייה… באחד הלילות חלמתי אותה יושבת על אבן ובוכה, עמדתי לידה ושאלתי אותה – “סבתא למה את בוכה”? היא הצביעה על ראשה ולא אמרה מילה. התעוררתי כולי מזועזעת, נסיתי להרגע והצלחתי. מעשה זה פרח מזכרוני עד מהרה וכך גם האיתות השני עבר בלי התייחסות מצידי.
ואז זה הגיע… בהתחלה היו אלה כאבי-ראש סטנדרטיים, אמא שלי אמרה שאני עייפה ולומדת קשה ושאקח לי מנוחה, אבל ליבי הרגיש אחרת. כעבור חודש לא יכולתי לעמוד על רגליי מרב כאבי-ראש, היה נראה לי שמשהו שם עומד להתפוצץ לרסיסים! הדרך למרפאה היתה מלאה חששות וכך גם הציפייה לתוצאות הבדיקות המקיפות.
כשישבנו אמא ואני בחדרו של הרופא הפנים שלו אמרו הכל… “כזו בחורה יפה וכ”כ חולה” – פרצתי בבכי וביקשתי הסברים גם אמא בכתה היינו חסרות אונים. המציאות עלתה על כל דמיון… “את נושאת גידול בראש המוות הוא עניין של זמן”, אני לא זוכרת כיצד הגענו הביתה באותו יום אני רק זוכרת הרבה דמעות כאב וחוסר אונים מוחלט. לפתע נזכרתי בחלום בסבתא הבוכה ומצביעה על ראשה. אך אולי אם הייתי מתייחסת לאיתותים הכל היה נראה היום אחרת, אבל אני המשכתי במעשיי בלי שום התייחסות . למחרת הלכנו לביה”ח, בחלומות השחורים ביותר לא האמנתי שהטיפולים האלה כ”כ כואבים ממש מוות, הרגשתי ששורפים לי את העצמות את הדם ואת כל מה שיש בפנים. אלקים! אתה טוב, ואני לא שמעתי לך, אבא איך התעלמתי מרחמיך הרבים?! כמובן ההמשך עצוב וכואב נורא, קשה לי לכתוב אותו, שערי היפה והמדהים נשר, תוך מס’ חודשים נותרתי קירחת חיוורת וחלשה, כל רופא שטיפל בי ציין באוזניי שיש לי יופי נדיר וזה צבט לי את הלב, השם נתן לי פיקדון יקר יופי מיוחד ואני השתמשתי בו הפוך במקום לשמור עליו הפקרתי אותו… אלקים! היום אני בת 19 מיוסרת מהחיים מלאה כאבים, המחלה גוברת עליי וימיי ספורים, אני רואה את המוות קרוב אני רוצה שכל מה שהתייסרתי יהיה כפרה על העוונות שלי.
“אבל” אתן אחיותיי היקרות בנות ישראל, אנא מכן הלב שלי שבור וקרוע שימעו לדבריי האחרונים, שימרו על צניעותכן מכל משמר, מה ישאר לנו אח”כ, מה? יש דין ויש דיין והוא רואה הכל ויודע הכל… והכל יבוא במשפט!! אנא מכן, תתחזקנה בצניעות ועימדו בכל הניסיונות זה שווה אל תחכו לאיתותים, אנא מכן בשבילי…. הכרית ספוגה בדמעותיי אני כותבת בשארית כוחותיי אלקים , אני מבקשת, תאמרו שההתחזקות הזאת תהיה לרפואתי אני מתחננת אני רוצה לחיות. ע”כ המכתב שלה. לצערינו הרב רויטל ז”ל נפטרה זמן קצר לאחר שכתבה את המכתב הזה, והצוואה שהשאירה היתה לפרסם את מכתבה ברבים. יהי זכרה ברוך. “ת.נ.צ.ב.ה” {נא לפרסם המכתב הזה לזכות}