הסיפור הבא ממחיש יותר מכל את משמעותו של הביטוי ‘שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו” [קהלת יא].
ליז וודוורד היא מלצרית בבית קפה בניו-ג’רזי. בשעות הערב הופיעו בבית הקפה שני כבאים שהגיעו למקום אחרי מלחמה בת 12 שעות בשריפה קשה.
ליז שמעה את השנים מדברים, הבינה כי חזרו מעבודת כיבוי מתישה, והחליטה להפתיע אותם. במקום דף חשבון כנהוג, הם קיבלו מכתב ובו נכתב:
“ארוחת בוקר שלכם היא עליי היום – תודה לכם על כל מה שאתה עושים; לא משנה מה תפקידכם, אתם אמיצים וחזקים.
“אתם מונעים על ידי אש, ומונעים כל ידי אומץ, ונכנסים למקומות שכולם בורחים מהם. אתם דוגמא נפלאה. לכו לנוח קצת, ליז”.
שני הכבאים, טים יאנג ופול הולינגס, התרגשו במיוחד וטים כתב בדף הפייסבוק שלו: “מעשה שכולו טוב לב ללא כל אנוכיות. אני מבקש מחברי להיכנס לבית הקפה ולתמוך בו, ואם תראו שם את ליז תנו לה בבקשה טיפ גדול”.
אלא שהסיפור לא נגמר: שני הכבאים גילו שאביה של המלצרית, סטיב, סובל משיתוק מצווארו ולמטה, וליז הקימה עמוד התרמה ברשת, בו ניסתה להשיג תרומות עבור מכונית מיוחדת, לתוכה יוכל כיסא הגלגלים של האב להיכנס.
טיס פירסם פוסט נוסף ובו ביקש מהאנשים לעזור לליז: “מסתבר שהמלצרית שהזמינה אותנו לארוחה, צריכה בעצמה את העזרה…”, כתב.
דבריו של טיס פעלו, ובתוך ימים מספר קיבלה ליז תרומות בסך 70 אלף דולרים, במקום ה-17 אלף אליהם נזקקה מלכתחילה.
ליז אסירת התודה אמרה: “אני כל כך מופתעת. בסך הכל שילמתי את ארוחת הבוקר שלהם, ושהם יעזבו את המקום עם חיוך. זה מוכיח שלפעמים גם מעשה קטן של רצון, יכול לשנות חיים של אנשים אחרים”.
