מדי פעם זה קורה לנו. אנחנו בטוחים שאנחנו עושים את הדבר הנכון ‘מסברא’, או ‘כך ההיגיון הבריא אומר’, ופתאום מגיע מישהו אחר עם ‘הגיון יותר בריא’, ועם’ סברא’ יותר חזקה, ומשאיר אותנו פעורי פה…
בסיפור שיסופר בשורות הבאות, מדובר בעניין שנוגע ל-‘רוחניות’, שכאמור, ה-‘שכל הישר’ ‘וההגיון’ וכל הדברים הטובים שיש לנו בראש אמרו את דברם בצורה חד משמעית, אבל…
טוב, למה נקדים את המאוחר. בואו נתחיל.
נקדים ונאמר שאת הסיפור שמעתי ממקור נאמן לחלוטין. חבר טוב, שאחד מ-‘גיבורי’ הסיפור, סיפר לו את המעשה.
לפני כארבעים שנה…
באחת מערי הארץ, גרו שני משפחות חרדיות לכל דבר ועניין בשכנות. כדרכם של שכנים לא היו נמנעים הילדים מלשחק אלו עם אלו, פעם בבית משפחה זו, ופעם בבית משפחה זו. כך חיו להם בנעימים עד ש…
יום אחד חלה לא עלינו אבי אחת המשפחות בחולי נפש. כל טיפול שהוצע לו, לא השיג תוצאות טובות – והמצב רק החמיר.
האופציה היחידה שנראתה באופק כדי להרגיע ולהשקיט את עצביו של האיש, הייתה לא פחות ולא יותר…טלוויזיה!
טלוויזיה, לצעירים שבנינו, הייתה הצרה-צרורה דאז, באותן שנים, כמו היום ‘האיפון’ ודומיו.
אבל המומחים על כל פנים, חשבו כי על ידי התמונות המרצדות במהירות על המסך יוקל לו לאיש. ואכן, לא ארכה התקופה וטלוויזיה גדולה נחתה לה בסלון ביתו של האיש, לצערם של כל בני המשפחה, שבנוסף לצרת החולי של האב, היו צריכים להתמודד עם מכשיר שאינו לרוחם… בלשון המעטה.
המשפחה השכנה, החליטה לפי ‘ההיגיון הבריא’, שאין מנוס מלהדיר את הילדים מהמשפחה ש-‘לבשה צורה חדשה’, למרות שאין זה היה רצונם כלל.
נוהג היה לו לאבי המשפחה ‘המדירה’, ומדי פעם היה עולה לרגל לגאון רבי שלמה זלמן אוירבעך זצ”ל, לבקש עצה וברכה.
באחת הפעמים העלה את סוגיית השכנים, שלדאבון לב נאלצו להכניס לתוך ביתם את ‘הקופסה השחורה’, וממלא ילדיו צריכים להתרחק ממשפחה זו, אמר-קבע ‘בפשיטא’ לפני רבו הגדול.
רגע רגע… היסה רבו.
מה עם ‘שכנים’? יש מהלך של ‘שכנות’ [בשורוק], שאין זה נאה ומכובד כך לעשות לשכנים.
– אבל כבוד הרב, הטלוויזיה… הזדעק מיודענו.
– לאט לך, אמר הגאון, וכי הם הכניסו את הטלוויזיה בשביל הילדים?
– לא.
– אם כן, אין מקום בשום אופן לעשות כך לשכניך. לכן, אם בזמן שילדיך יהיו בביתם, המכשיר יהיה סגור ומכוסה במפה, אין סיבה טובה לנתק את קשריך איתם., אתה צריך לחזור למנהגך הקודם ונהל איתם קשרי שכנות תקינים.
יחד עם זאת, ברור לכל כי אם הילדים היו צופים במכשיר, או חלילה מאפשרים לילדי השכנים לצפות – התשובה הייתה שונה בתכלית.
•
על סיפורים מעין אלו אני אומר, שרבותינו, מצוקי ארץ, אינם רק ‘חכמים יותר’ ‘נבונים יותר’ ‘צדיקים יותר’, ו…. יותר.
אלא הם פשוט משהו אחר, איזה סוג של בריאה חדשה שבאה לכאן, כמו מטאור שחולף כאן בעולם, וכל סיפור דומה, תמיד מחזק אצלי, באופן אישי, את ההרגשה הזו.
אם ראשונים כמלאכים…