זקן האדמו”רים הרבי מטאהש זצ”ל הלך לעולמו בקנדה בגיל 93

ברוך דיין האמת: זקן האדמו”רים, האדמו”ר רבי משולם פייש לאווי מטאהש זצ”ל, נפטר הערב (שעון ישראל) בביתו שבקריית טאהש בקנדה.

האדמו”ר בן ה-93, זקן האדמו”רים בקנדה, ואחד מזקני האדמו”רים בעולם, נולד בשנת תרפ”ב בעיירה נירטאש (טאש בפי היהודים)‏ לרב מרדכי סג”ל לאווי, בנו הבכור של האדמו”ר רבי אלימלך מטאש, ולאמו צירל, בת הרב יעקב פעקעטע מנירבטור.

בשנת תר”ץ התמנה אביו לאב”ד דֶמֶטְשֶער הסמוכה.

בגיל שתים עשרה נסע האדמו”ר לקאלוב, לישיבתו של דודו, אב”ד העיר הרב אשר לאווי.

בכ”ג בכסלו תש”ג נפטר סבו ואביו מרדכי התמנה כאדמו”ר.‏

בשנת תש”ג גויס האדמו”ר לפלוגות העבודה של הונגריה ונשלח למחנות בקושיצה ובמרגיטה. המפקחים התייחסו אליו כאל משוגע בשל אדיקותו, והדבר אפשר לו לשמור במידת מה על אורח חיים דתי.

בחודש מרץ 1944 נכבשה המדינה על ידי גרמניה. באפריל כונסו יהודי האזור, בהם בני משפחת לאווי, לגטו בנירג’האזה – ממנו שולחו לאושוויץ. מרבית משפחתו המורחבת אבדה שם, ואביו האדמו”ר נרצח בר”ח אלול תש”ד.

לאחר שהצבא האדום נכנס למרגיטה, שוחרר האדמו”ר ממחנה העבודה. הוא נדד לארד, למאקו ולבסוף לקליינווארדיין.

בתש”ו נשא לאישה את חוה, בתו של הרב יהודה ויינגרטן. הוא מונה על ידי שרידי חסידות טאש לשמש כאדמו”ר בנירג’האזה, שם שהה כשנתיים וחצי, עד שחששו מהשלטון הקומוניסטי הביא אותו להורות לבני קהילתו לעזוב את המדינה.

באדר תשי”א‏  הגיע האדמו”ר למונטריאול שבקנדה, שם התגורר אחיו הגדול, חיים יוסף. גם אחותם פריידל, אשת הרב שמואל מאיר לייפער, שרדה את השואה.‏

עוד מראשית שהייתו במונטריאל החליט לבסס את קהילתו מחוץ לעיר, כדי להתבודד מהשפעות העולם החיצון.

בשנת תשכ”ג הקים שיכון חסידי בשם קריית טאש בפרבר בּוּאַבְּרִיאַן הרחוק כ-30 ק”מ מהעיר מונטריאול, שם הקים קהילה ומוסדות חינוך. עם השנים נאספו סביבו חסידים רבים, וישנן קהילות של טאש גם בברוקלין, במונרו, בלונדון, בישראל ובבלגיה.

בתשל”ט הובילו האדמו”ר וראשי הקהילה מהלך לקבלת מעמד מוניציפלי עצמאי ל”קריית טאש” והיפרדות מבואבריאן. ממשלת קוויבק הודיעה כי תסכים אם העירייה תקבל זאת; ראש העיר תמך ברעיון משיקולי מיסוי.

עם זאת, המהלך סוכל לאחר שדעת הקהל והתקשורת יצאו כנגדו, מחשש שיתאפשר לחסידות לחוקק חוקי-עזר עירוניים בהתבסס על דת.

בתשנ”ה, לקראת משאל העם על מתן עצמאות לקוויבק, נקט האדמו”ר בעמדה הפוכה מזו של מרבית היהודים בחבל ושל בני המיעוטים בכלל, שחששו מעלייתם לשלטון של הלאומנים דוברי-הצרפתית.

ב-12 בפברואר הופיע נציג מטעם “קריית טאש” בפני הוועדה הממשלתית שעסקה בנושא והביע בשם הרב תמיכה מלאה בעמדתם של הבדלנים. בעקבות כך זכה רבי לאווי לאהדה רבה בשורותיהם. ב-12 באוקטובר, שבועיים וחצי לפני המשאל, ביקר בקריה ראש ממשלת קוויבק, תומך העצמאות, ונכח בחנוכת בית כנסת. לבסוף, מחשש לעורר איבה מצד הרשויות הפדרליות, חילקו התושבים בקריה את קולותיהם בין שני הצדדים במשאל.‏

בהשקפתו, האדמו”ר מטאש היה קרוב לעמדת חסידות סאטמר ולעדה החרדית.

האדמו”ר התאלמן בכ”א באלול תשנ”ו  ובסוף תשס”ז נישא למלכה לבית האס, אלמנת הרב אברהם יצחק הויער.

בתחילת תש”ע אושפז האדמו”ר במצב אנוש בבית החולים היהודי במונטריאל, בשל דלקת ריאות חמורה. הוא שוחרר לביתו כחודש אחר כך, ומאז מיעט לצאת מביתו.

דברי תורתו, שיחותיו וסיפורים בשמו הודפסו בסדרת ספריו “עבודת עבודה”, שיצאה לאור בין 1993 ל-2009.

האדמו”ר היה מפורסם בתפילותיו הממושכות.

לאדמו”ר נולדו שני בנים: האחד – רבי מרדכי זצ”ל, נפטר בשנת תשנ”ח בגיל 50, ובנו – ‘הממשיך’ רבי אלימלך, המשמש כאב”ד קרית טאהש, ומי שהנהיג את החסידות בפועל בשנים האחרונות.

חתניו של האדמו”ר הם האדמו”רים: האדמו”ר מאודסה-ויליאמסבורג; האדמו”ר מליז’עסנק-מונסי; רבי אברהם כץ – ראש קהילת ‘משכנות לאביר יעקב’ במונסי, ורבי יוסף ירחמיאל כהנא – ראש הכולל בקרית טאהש.

 לפני כשבוע השתתף בשמחת נישואי נכדתו עם נכד האדמו”ר מתולדות אברהם יצחק, שנערכה בבית המדרש של החסידות בקריה. אולם מיד לאחר השמחה אושפז בבית החולים שבביתו.

הלוויתו תצא בשעה 18:30, והוא ייטמן בבית החיים של קריית טאהש.

חלק מהרשימה מבוסס על ויקיפדיה.