חמשת שופטי בג”ץ תוקפים את מינויו של ח”כ יעקב ליצמן לסגן שר הבריאות במעמד של שר: בדיון בעתירת מפלגת ‘יש עתיד’ נגד המינוי שנערך הבוקר (שלישי), המשיכו שופטי בית המשפט העליון במתקפה על ראש הממשלה, אחרי שנציגת המדינה המשיכה לטעון כי נתניהו הוא שר הבריאות בפועל.
השופטים טענו כי ממעשיו של ליצמן עולה כי הוא השר בפועל – ולא נתניהו.
“אלה מילים נהדרות שאתם אומרים, שמי ששולט אפקטיבית ומהותית הוא ראש הממשלה וסגן השר רק פועל מטעמו”, אמר השופט אליקים רובינשטיין, “אבל שאני אבין, מי בעל הבית האמיתי במשרד הבריאות? האם האחראי באמת זה לא סגן השר ליצמן? האם בחיים האמיתיים זה עובד כמו שאת מציגה את זה? תלכו עכשיו לכל בית חולים ותשאלו מי בעל הבית? למי בית החולים בא בצעקות כשאין לו מכשיר MRI? האם לסגן השר או לראש הממשלה? האם השר בפועל איננו באמת הרב ליצמן?”, תהה רובינשטיין.
רובינשטיין הוסיף: “אפשר היה לפתור את כל הדיון הזה אם הרב ליצמן היה מחליט שהוא יהיה שר הבריאות”.
השופט חנן מלצר הקשה: “רק השבוע היה כאן דיון בעניין מינוי מנכ”ל משרד הבריאות, וראינו שמי שמינה את המנכ”ל היה סגן השר ליצמן, ואילו במינוי מנכ”ל משרד החוץ ראש הממשלה היה מי שמינה, כשר החוץ. גם אתם מסכימים שאין דבר כזה סגן שר במעמד של שר”.
השופט מלצר המשיך בביקורת וטען כי למעשה ראש הממשלה פעל בניגוד למכתב ששלח היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, בו כתב עוד לפני מינויו של ליצמן כי יש בעייתיות משפטית במינוי סגן שר במעמד של שר, “ולמרות המכתב, ראש הממשלה הצהיר בטקס חילופי שרים שליצמן הוא בעצם האיש החזק במשרד ויש לו סמכויות של שר. למה ראש הממשלה לא ציית להוראת היועץ המשפטי? מי ערב לנו שהוא יציית למתווה שגובש?”
נציגת המדינה השיבה: “אין סגן שר במעמד של שר במשרד הבריאות. השר מבקש להיעזר בסגן שלו בקשת של עניינים, אבל האחריות ושיקול בדעת היא של השר”.
השופט ניל הנדל הגיב: “המתווה הזה קצת מעליב את השר ומדגיש את הבעייתיות. אתה קורא את המתווה ומוטרד ממנו. המבנה הזה בעיניי לא פותר את הבעיה. זה נוגד את ההיגיון שהשר יפנה לסגן השר כדי לשקול עניינים שקשורים למשרד הבריאות”.
ואילו השופט מלצר תהה: “למה העניין הזה הוא רק במשרד הבריאות? מה מייחד משרד זה?”
בחודש שעבר קבע מלצר כי ראש הממשלה אינו יכול לכהן בפועל כשר באף משרד ממשלתי במקביל לתפקידו. לדבריו, על פי חוק יסוד הממשלה המתוקן, ראש ממשלה אינו יכול להיות ממונה על משרד ולהיות שר במקביל לתפקידו.