שאלת מיליון הדולר: יקרוס או לא יקרוס

העיניים של כולם נשואות צפונה. העסק שם מתחמם. ריח של בלאגן עולה באוויר. תחושה של לחץ. טובי המומחים מגוייסים מהנפטלין לראיונות בזק. העורכים מהתחנות השונות שוברים את הראש מאיזה צד לתקוף. מומחי ביטחון, המשרד לביטחון פנים, שתדלנים, עסקנים. מי לא.

לא. לא מדובר על התקיפות של המורדים בגבול הצפון. לא על איום טילים ההולך וקרב מרמת הגולן הסורי. מירון. מוצאי שבת. שעת השין.

יקרוס או לא יקרוס – זה השאלה המנסרת. אפשר לחתוך את המתח בסכין. אין שטיבלאך שלא התחיל את התפילה בזמן. כולם מתגודדים בחוץ. יקרוס! בארור! (השגיאה בכוונה)‏ מה פתאום? הפעם כולם בגולני! (בצומת, לא בצה”ל) לא יקרוס!

איפה התפילות, איפה הגעגוע להילולא של אחד מצדיקי עולם. רבי שמעון בר יוחאי. איפה הכמיהה לגזוז מחלפת ראש של ילד שמצטרף לעם היהודי.

קצת פיספסנו חברים.

למה לא נקום ונגיד בקול רם: מספיק עם כיפופי הידיים וניסיונות נואשים לארגן אישור עליה עם רכב פרטי לרב הראשי של כניסה ג’ בבלוק 6. למה לא נעקור מתוכינו את האידיוטים שמעמידים את הרכב מול המחסום המשטרתי, ולהכעיס גורמים לפקק איתנים‏ של אלפי רכבים ואוטובוסים, תוך שהם מוציאים את הכשר שלהם ומחייגים בקדחתנות לעוד חבר של חבר של חבר כנסת, שהבטיח להם שהוא מסדר עליה ישר לציון. VIP…

הבה נגייס את טובי המומחים ל’בין אדם לחברו’ ונשליט סדר בתוכינו. זקנים ותלמידי-חכמים קודמים לכולם. ילדי חלאקה, גם. בסדר. כל השאר יכולים להסתדר בשורה ולעלות כבני מרון. אחד אחרי השני. בשורה ארוכה של אהבת אדם לחבירו. תאמינו לי, ככה המשטרה תתפנה לעצור את גל הרציחות והחיסולים שמשתוללים בארצנו הקטנטונת. שיהיו פנויים לעצור את אלה שעולים על ההגה שיכורים כלוט. יש מספיק מה לעשות. לא להיות הגננת שלנו. בידינו הדבר. לא במשרד לביטחון פנים.

ל”ג בעומר שמח.

ולסיום:

כמתנדב איחוד הצלה, אני מתחנן בפניכם: כשיצטרכו אותי, או את כל אחד מהמתנדבים האחרים – בגלל הדוחק אני נאלץ לפלס דרך, ולפעמים ככה, איך נאמר, קצת בברוטאליות. תעשו לי, ולכם (ולאותו אחד שחייב עזרה דחופה כרגע) טובה קטנה.

כשאנו מבקשים לעבור, עמוסים בציוד ואלונקות, אנחנו לא עושים זאת להנאתנו. פנו דרך. ואם תחייכו, זה ייתן לנו כח להמשיך להתנדב גם הלאה.

נתראה במירון, בין אם יקרוס ובין אם לאו,
מיכה שולם.