שרת התרבות מירי רגב תקפה בחריפות את היועמ”ש יהודה וינשטיין, לאחר שזה האחרון דרש ממנה שלא לקבוע ‘מבחני תוכן’ על פיהם יתוקצבו מוסדות תרבות. “עם כל הכבוד ליועץ המשפטי לממשלה”, אמרה רגב. “הוא יודע שהוא לא יכול להתערב בשיקול דעתי בנוגע למדיניות חלוקת התקציבים בשנת 2016”.
בעקבות הסערה שהקימו בני משפחת החייל הנרצח משה תמם הי”ד, בעקבות העלאת ההצגה “הזמן המקביל”, המציגה את חייו של ווליד דקה, המחבל שרצח את בן משפחתם ונכתבה על ידו. הודיעה שרת התרבות רגב כי תציב ‘מבחני תוכן’ להצגות ולמוסדות תרבות, שיקבעו תקצוב בכפוף לתכנים שהם מעלים.
“הנהלת אל מידאן נמצאת בשימוע מול הגורמים המקצועיים במשרדי”, כתבה רגב בתגובה לוינשטיין. “עם סיום השימוע יתקבלו החלטות בעניין התיאטרון”. בנוסף אמרה רגב כי מעורבות בתקצוב מוסדות תרבות אינה מביאה ל’הגבלת חופש הביטוי’. “כפי שאמרתי בעבר, אין בכוונתי להתערב בתוכן או להגביל את חופש הביטוי. אבל כל התנהלות של מוסדות תרבות שלא יפעלו בהלימה לחוקי המדינה יטופלו בהליך פלילי. אין קשר בין חופש הביטוי לחופש המימון”.
מוקדם יותר היום פורסם כי היועמ”ש וינשטיין הודיע לרגב כי לא תוכל לקבוע מבחני תמיכה למוסדות תרבות, משום שהדבר מהווה ‘פגיעה בחופש הביטוי’, ומתוך “חשש לפוליטיזציה של עולם התרבות”.
“שינוי מבחני התמיכה באופן הכולל בחינה של תוכן היצירה, יכול היה לגרום לחלק ממוסדות התרבות להימנע ממתן ביטוי לעמדות מסוימות, מתוך חשש שיסכנו את התמיכה הממשלתית”, כתבה עו”ד דינה זילבר, המשנה ליועמ”ש, בתשובה לפניית האגודה לזכויות האדם והאזרח. זילבר ידועה בדעותיה השמאלניות, אותן היא מקפידה להביא לידי ביטוי במסגרת תפקידה, תוך שהיא מתערבת במסגרות שלטון החוק וגוררת ביקורת רבה מימין ומשמאל.
“לשרה הובהר כי לחופש הביטוי משקל ייחודי בתחום התרבות, שהרי חופש הביטוי האומנותי, או חופש היצירה, שייך ללב ליבה של הזכות לחופש הביטוי. משקל ייחודי זה נובע אף מן המשמעות הגדולה של התמיכה הציבורית הניתנת לתחום התרבות והאמנות באשר ליכולתם של מוסדות התרבות, הנשענים במובנים רבים על תמכיה זו להתקיים בכלל, ושל המוסדות העוסקים בתרבות לא פופולרית בפרט”, הוסיפה זילבר.
זילבר הודיעה כי על רגב לפעול להסדרת הרפורמה בשיטת התקצוב למוסדות תרבות באמצעות חקיקה בכנסת – ולא באמצעות שימשו בסמכותה כשרה. “גם יוזמת חקיקה שכזו, ככל שתעלה, תדרוש את התייחסות היועץ המשפטי לממשלה, אשר יידרש לבחון האם זו עומדת אף ביתר אמות המידה שנקבעו באשר לפגיעה בזכות אדם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו” הוסיפה זילבר. שכן “שיטת המשפט הישראלית הכיר בחשיבות הרבה שיש לפלוריזם בתרבות, ולחופש הביטוי האומנותי והפוליטי של היוצרים הפועלים במדינה. על רקע הדברים האמורים, הובהר לשרה כי לא ניתן להכליל רכיבי תוכן בבחינת התמיכה במוסדות תרבות, מבלי שהדבר נעשה על פי הסדר, ככל שייקבע ובמידה שייקבע, בחקיקה ראשית”.