כשנער קפץ לי על הראש

אני משלם לא מעט כסף עבור מנוי לבריכה ובאופן כללי מקבל תמורה טובה להשקעתי. אבל הייתי רוצה שכחלק מהשירות יסננו את הפראים. אני מקבל בהכנעה ששום שלט אזהרה ושום מציל או פקח לא יאפשרו לי להתאמן באווירה תרבותית ובטוחה, ולכן מניח שרק “מרחב סטרילי” יתן את המענה.

למרבה הצער, במציאות של היום זה בלתי אפשרי, כיוון שסלקציה (מכל סוג) נתפסת כהתנשאות וגזענות (גם הקונוטציה שלה נוראית). היחידה שהציבור “מעכל”, היא על בסיס גיל – כמו מלונות או מקומות בילוי למבוגרים בלבד (וגם אז יש כאלה שמנסים “לגנוב את הגבול”).

אין ספק שההיתר לסנן ולנפות מסוכן, כיוון שהוא מזמין שרירות לב, העלבה ואפלייה. כבר נוכחנו בזאת לא אחת בתרבות מועדוני הריקודים. גם מבחינה מעשית קשה ליישם זאת מבלי לפגוע ברבים.

בעבר הכסף היה סוג של מסנן חברתי עקיף, בשל הפערים הכלכליים הגדולים שרווחו בין השכבות. אבל היום כולם “מעמד הביניים” והפראות היא נחלתם של העשירים והעניים, המשכילים והבורים גם יחד.

אף אחד לא רוצה לחזור לעידן האריסטוקרטי, שבו “האדונים” חיו בנפרד מ”המשרתים”. אבל אם מחיר השיוויון הוא סביבה חברתית וולגרית ואלימה וחיי יומיום בלתי נסבלים, יותר ויותר אנשים יחפשו “הפרדת כוחות”.

כרגע הציבור מתמודד עם הבעיה בעיקר “בשוק האפור”: וועדות קבלה, קבוצות רכישה, כרטיסי חבר ועוד. זו תופעה שמתרחבת בעצלתיים כי החוק וגם התקשורת לא רואים אותה בעין יפה.

להערכתי שככל שרגעי חוסר האונים, כמו זה שאני חוויתי, ילכו ויתרבו, כך תגדל תופעת הסלקציה האפורה. היא לא תחזיר בהכרח את הגלגל הדמוקרטי לאחור אלא דווקא תאלץ את הפראים ליישר קו עם מועדון הנימוס, ההתחשבות בזולת והרסנים.