לא ברור מה עבר לי בראש כשנרשמתי לכנס. אולי חשבתי שאראה עוצמה ימנית, התגייסות של ח”כים מכל גווני מפלגות הימין; אולי חשבתי שיהיה מעניין לעוקבים בטוויטר, אולי. מה שבטוח זה, שבתוך-תוכי ידעתי שלא אצא משם עם ציטוט של אביגדור ליברמן מאשים את הימניים בגזענות כלפי הרוסים, שלא אראה שם אף שמאלן שיבקש לברר כמה מאנשיו באולם. ידעתי שאראה כנס קטן בהרבה ומאושר בהרבה.
אחרי הכל – זה המחנה שניצח.
בסימן ‘לך תבנה מדינה’, עם לוגו שנלקח היישר משנות ה-60, עם אמונה שנשארה מאותן שנים – ואנשים שנולדו אחרי הסכם אוסלו, לא נשאר הרבה חוץ מההבנה למה זה המחנה שניצח, ומי ינצח בבחירות הבאות.
הדבר הראשון שבלט לעין באירוע של ‘אם תרצו’, זה הגיל. המוני צעירים, סטודנטים מתאי הסטודנטים של הארגון באוניברסיטאות השונות, בני נוער, וכ-20 נערים מ’אחריי! לצבא’ של המגזר הבדואי, שבאו להגיד לחבר’ה מ’אם תרצו’, תודה.
הבטחתי לעצמי שלא אשווה בין הכנסים, זה לא הוגן. אבל ההשוואה הראשונה נדרשת: יש כאן רוב מוחלט של צעירים, אל מול רוב השערות הלבנות. #אמתרצו
— שמוליק קרסיק (@skar782) אוגוסט 6, 2015
נראה לכם שזה נגמר בגיל? גם היחס לדת, לדת היהודית כמובן, היה אחר לחלוטין.
הבדל שני (וחשוב) בין #שלומכשיו ל #אמתרצו, אני משלים כרגע מניין לתפילת מנחה, ובאוזניי כרגע “ירושלים, ירושלים, יבוא המשיח יבוא”.
— שמוליק קרסיק (@skar782) אוגוסט 6, 2015
מאירוע התכנסות קטן, עמוס צעירים, רובם מכירים זה את זה, יצאנו אל האמפי-תיאטרון של גבעת התחמושת. הגדרות מלאו דגלי ישראל ודגלי הארגון במידה שווה, האנשים – כ-200 במספר – היו נרגשים מעט. המבוגרים מילאו את השורה השניה וכל השאר צעירים בגילי, צעירים ממני ומבוגרים ממני.
ההבדל הכי גדול בין #אמתרצו ו #שלומכשיו הוא גיל המנכ”לים, כולם כאן ילדים בגילי, קצת יותר או קצת פחות, כאן זה לא מקצוע, זאת אמונה.
— שמוליק קרסיק (@skar782) אוגוסט 6, 2015
במהלך האירוע התברר כי מרכזת תא הסטודנטים בחיפה וסגנה, נישאו שבוע קודם. מחיאות כפיים ארוכות ליוו את זוג הצעירים המזרוחניקים כשנעמדו לבקשת המנחה.
בכלל, ההבדל הכי גדול בין האירוע הזה לזה שהייתי בו שבועיים קודם לכן, היה היעדר הפורמליות והשמחה הגלויה. כאן גרים המנצחים. החבר’ה של ‘אחריי! לצבא’ הבדואים נקראים לקבל את פרס ‘אם תרצו’ לציונות, והגאווה הלאומית סחפה את המתחם הקטן.
המנגינה ברקע היא “על חומותייך עיר דוד הפקדתי שומרים”. #אמתרצו pic.twitter.com/cBBQrNtocW
— שמוליק קרסיק (@skar782) אוגוסט 6, 2015
אחד מחברי המועצה הציבורית של ‘אם תרצו’, המוכר יותר כמזרחן ד”ר מרדכי קידר, קם להסביר את ההבדל בין ישראל לאיראן. לא, לא מה אתה חושבים, זה היה הסבר שכולו מחמאה אחת גדולה לפרסים.
“איראן לא תושפע לעולם מסנקציות”, הוא פתח. “אם מדינת ישראל הייתה עומדת מול הסנקציות מולם עמדה איראן, היא הייתה מתקפלת על ברכיה בתוך יומיים”. חברה דיקטטורית שלא מתעניינת בגורלם של אזרחיה, לא שואלת את עצמה האם האזרחים סובלים מהעובדה שאסור לייבא אל המדינה כלי רכב חדשים, איראן הייתה עומדת מול הסנקציות גם לו היו נמשכות לנצח.
“בישראל הנהנתנות הייתה מנצחת אותנו”, קבע קידר. “כאן קמה תנועה כמו ‘אם תרצו’, מזכירה לאזרחים למה הם כאן, לשם מה, ומדוע אנחנו צריכים לעמוד כחומה בצורה אל מול העולם כולו”.
המנחה הכריזה כי השר אורי אריאל תקוע בישיבת ממשלה ולא יוכל להגיע. נשמתי לרווחה – רק זה חסר לי, נאום פוליטי נמלץ ומטופש.
עכשיו מכתירים את הסניף המצטיין, הנוער החיפאי מדלג אל הבמה, תעודות מונפות אל על, פלאשים מהבהבים, עכשיו הולכים הביתה.
וממש כמו בכנס ההוא, של ‘שלום עכשיו’, כולם יוצאים באותה הרגל, באותו הרגש, באותה הידיעה. ממש כמו שם, וממש אחרת. שם יצאנו ברגל שמאל, הרגשנו שאין תקווה, שאין מקום, שאנחנו אבודים; כאן יצאנו ברגל ימין, בחיוך על השפתיים, בידיעה שיש תקווה, שהצעירים המופרעים והכבר לא פאשיסטים האלה – יעשו את מה שהם יודעים.
ישאירו אותנו בחיים.