מה גרם לסבא לעקור מחיפה לבני ברק?

“חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה”. הוראתו/עצתו של שלמה המלך עליו השלום, עלתה במוחי ביתר שאת בעקבות כנס נשי חב”ד הארצי שהתקיים השנה בפעם ה-52.

באצטדיון הגדול בחולון, ישבו נרגשות קרוב ל-6,000 נשים חרדיות (לאו דווקא חב”דיות) מכל הארץ. מדן ועד אילת. היה זה בימים החמים ביותר בשנה ואותן נשים שהגיעו היו למעשה ‘שגרירות’ של עשרות אלפי נשות חב”ד בארץ. על מנת לסבר את האוזן אציין כי בישראל מתגוררות נכון להיום כ-15 אלף משפחות חב”דיות.

כל אחת ייצגה למעשה את בני ביתה, את סביבתה הקרובה, את מקום שליחותה. כל אחת מהנשים הללו העבירה את המסרים הלאה, למעגלים רחבים.

לא אגזים אם אומר שהשפעתו של הכנס מגיעה לפחות לשישים ריבוא נשים. המארגנות סבורות שהמספר גבוה בהרבה.

 לא על חשבון הילדים

מחוץ להיכל הגדול הוקמו עשרות דוכנים שהציעו לאלפי הנשים את מרכולתם. היו שם מסגרות לימוד ייחודיות לנשים, כמו ‘אור חיה’ ללימוד חסידות, ‘חווי ארנפלד’ ללימודים אקדמאיים לנשים חרדיות ועוד. היו שם דוכנים שייצגו עיתונים ייעודיים לנשים כגון ‘משפחה חסידית’ של שבועון ‘כפר חב”ד’. והיו שם גם חברות שמייצרות מזון לתינוקות, אבקות כביסה, יוגורטים ועוד.

בקיצור, כל מה שמעניין אישה חרדית.

תוך כדי שיטוט בין הדוכנים הרבים וראיונות עם נשים רבות, נזכרתי בעצתו החינוכית של שלמה המלך עליו השלום. הסיור בדוכני הלימודים למיניהם הביא אותי לתובנות חדשות.

מאז ומתמיד ראיתי את האישה היהודייה בכלל והאישה החרדית בפרט, כמלכה בגדוד שכל מעייניה נתונים להצלחת בני ביתה. זו הסיבה שהחלטתי להקדיש את עצמי להעצמתן של נשים חרדיות.

אישה מועצמת היא עקרת בית. היא עיקר הבית ויסודותיו האיתנים. ההיכרות הבלתי אמצעית עם מסגרות הלימודים המיועדות לנשים חרדיות הביאו אותי למסקנה שגם מסגרות המעניקות לאישה החרדית את היכולת ללמוד תואר אקדמי בסביבה נקייה וטהורה, משרתות את אותה מטרה בדיוק – העצמת האישה החרדית וחיזוק הבית היהודי.

למעשה, עד כמה שזה עלול להישמע פרדוקסאלי, נשים חרדיות בעלות תואר תורמות ומחזקות את עולם התורה. הן מכניסות יותר כסף ובמילא מאפשרות לבעליהן להמשיך לשקוד על התורה ועל העבודה. אימהות חרדיות שמשתכרות יותר, יכולות לתת יותר לילדיהן ובמילא לתרום לעיצובו של הדור הבא.

אבל, אני חייבת לסייג את הדברים ולחזור על מה שכתבתי לא אחת. כל האמור לעיל נכון במקרה שהלימודים והקריירה לא הופכים לדבר העיקרי בחייה של אותה אישה. רק כאשר המשפחה והבית עומדים בראש מעייניה, יכולה אותה אישה לקבל תעצומות נפש וכוח מלימודיה האקדמאיים.

 מחיפה לבני ברק

מסירות הנפש של הדור האחרון אינה דומה למסירות נפשם של הדורות הקודמים. לכל דור מסירות נפש משלו. היום ברור לי שה”חנוך לנער” של הדור הקודם העניק לנו – בני הדור הנוכחי – את הכוח לשרוד את הניסיונות שלנו.

הנה סיפור אישי:

אימא שלי שתחיה לאורך ימים ושנים טובות, הייתה בת שלוש בלבד כאשר הגיעה עם הוריה מפולין למעברת בת גלים הסמוכה לחיפה.

שם, במעברה, לא היה גן ילדים מתאים למסורת בית סבא שהחליט בחושיו הגליציינאיים לשלוח אותה ואת אחותה בת החמש ללמוד בגן דתי בחיפה האדומה.

כך, בוקר-בוקר עשו הפעוטות את דרכן מהמעברה לשכונת הדר בעיר. באחת השבתות, כאשר סבא צעד עם אימא בדרכו לבית הכנסת, ראתה אימא מישהו שמוכר גלידה. היא ביקשה מסבא שיקנה לה גלידה. סבא עליו השלום הסביר לה שאנחנו דתיים, אנחנו שומרים שבת ובשבת אסור לקנות.

בתגובה אמרה הפעוטה: “חבל שאנחנו דתיים…”

זה הספיק לסבא לשנות בתוך יממה את מקום מגוריו.

כבר ביום ראשון ארז את סבתא ואת שתי הבנות וירד יחד עם כל החבילות לבני ברק, שם קבעו את משכנם בדירת חדר וחצי צפופה ולוהטת.

לסבא היה ברור שאין דבר יותר חשוב מחינוכן של הילדות הקטנות – “גם כי יזקין, לא יסור ממנה” – והוא היה מוכן למסור את נפשו על-כך.

הניסיונות של בני הדור שלנו שונים לחלוטין. לנו אין בעיה למצוא מסגרת חינוכית וסביבה שומרת מצוות. אנחנו מתמודדות עם בעיות אחרות. אנחנו צריכות להתעקש על לימודי תואר במסגרות נפרדות. לקנות רק חלב בכשרות מהודרת. לבטא את היופי שלנו מבלי לעבור על גדרי הצניעות וכן הלאה.

זו מסירות הנפש שלנו.

לא רק הוראה

אילולא הייתה הרבנית עדינה בר-שלום מקימה את המכללה החרדית ואילולא הייתה חווי ארנפלד מייסדת מסגרות מתאימות ונפרדות ללימודי תואר לנשים, היו האילוצים הכלכליים דוחפים את הנשים החרדיות למסגרות הכלליות ומי יודע כמה משפחות היו מתפרקות בשל כך. בזכותן ובזכות נשים רבות אחרות, ישנן כיום מסגרות שמאפשרות למשפחה החרדית להיחלץ ממעגל העוני.

זה הניסיון של הדור הזה וברוך ה’ שיש מי שנותן לו מענה. בכלל, כל מי ששותפה בהעצמת נשים חרדיות, ביצירת מסגרות שיתנו להן כלים לפרנסה בכבוד, ראויה להוקרה.

היות ומפתחות הפרנסה נותרו בידי הקב”ה, הרי ברור שיש מי שפרנסתה בהייטק ויש מי שפרנסתה בטיפולים אלטרנטיביים. יש מי שפרנסתה ברפואה ויש מי שבהוראה.

ו… יש גם מי שכבר סיימה את פרנסתה והיא יכולה להרשות לעצמה לעסוק בלימודי תורה וחסידות שמעצימים את אישיותה ותורמים רבות לחינוכם וגידולם של בני ביתה.

מתוך עיון במשנתו של הרבי אפשר להסיק שהרבי העלה על הנס, הבליט והדגיש ביותר את כוחה של האישה. את היכולות והאפשרויות שלה מעבר לכל תחום אחר זה בשדה החינוך.

העצמה הינה כפולה: העצמה כמותית המפנה את הדגש ותשומת הלב לחינוך הדור הבא. והעצמה איכותית המביאה לידי ביטוי את יכולותיה הייחודיות של האישה כשלעצמה.

כשאישה יודעת ומאמינה שיש לה את זה, נושא החינוך מפסיק ל”העיק” עליה והיא רואה בו את שליחות חייה. כאשר זו התפיסה, אין שום בעיה שהיא תלמד לתואר אקדמי (בכפוף לדרישות ההלכה) ותכוון אותו לשטח האהוב עליה: הוראה מתקנת, חינוך מיוחד, מדעים מתמטיקה, מחשבים, אופטומטריה או ביוטכנולוגיה.

אבל כאשר אין לה ברירה והיא “חייבת” ללמוד הוראה, ואינה רואה בחינוך את שליחות חייה, כל הווייתה משתנה. יכולותיה הייחודיות ועצמתה אינן באות לידי ביטוי והנזק רב מהתועלת. במיוחד כיום שישנן ברוך ה’ מסגרות כשרות למהדרין שמאפשרות לכל אישה למצוא את מקומה ואת פרנסתה בעולם הזה מבלי לפגוע בחיי המשפחה ובחינוך הילדים.

 • חלק מהטור מבוסס על שיחותיו של הרבי מליובאוויטש. הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו: [email protected]