הלחמניה מזונות או המוציא? רבני הספרדים: “אין לסמוך על הבד”צים”
גדולי ישראל הספרדים מפרסמים ‘קריאת קודש’, תחת הכותרת ‘להסיר מכשול’ – בעניין הלחמניות המזונות’ , בה הם פוסקים כי אין לסמוך “על אותם המפרסמים על לחמניות שונות שברכתן מזונות אף אם יש להם הכשרים של בד”צים, אלא יש לבדוק בצורה אישית האם “המתיקות ניכרת בלחמניות”.
בין החתומים על הקריאה: הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף, רבה של ירושלים רבי שלמה משה עמאר, הגאון רבי שמעון בעדני, הגאון רבי משה צדקה, הגאון רבי ציון בוארון, הגאון רבי יהשוע מאמאן, הגאון רבי דוד יוסף, הגאון רבי ראובן אלבז, הגאון רבי יהודה כהן ועוד.
במכתב כותבים גדולי הרבנים: “הלחמניות המזונות המצויות בזמננו שלשין אותן עם מי פירות או חלב וכד’ צריך לבדוק בהן: א – אם טעם המתיקות ניכר או טעם השמן או החלב וכיוצא בזה, כגון מי פירות טהורים וטעמם ניכר – יברכו מזונות ואם לא ניכר בהם המתיקות – מברך המוציא.
“ב – וכשיבדוק את טעם המתיקות יבדוק דווקא את הבצק הרך שבלחמנייה ולא את חוץ הלחמנייה הקשה, שלפעמים מורחים דבש עליהן לאחר האפייה בתנור ואין זה פת כיסנין אלא פת גמורה”.
עוד כותבים הרבנים, כי “אפשר לטעום קודם הברכה טעימה בלבד כדי לבדוק אם המתיקות נרגשת ואחר כך לברך בהתאם”.
המכתב של הרבנים:
-
מבלי להמעיט בכבוד הרבנים החשובים ישנם עדיין הרבה נושאים שצריך לחתום עליהם כידוע בית המקדש נחרב לא על בעיה של ברכות נדמה לי שבעית בן אדם לחבירו מאוד חשובה בזמנינו בעיקר
-
צריך שיהיה רוב הנוזלים של הבצק מי פירות: שמן, חלב, מיץ תפוזים. וזה בעיקר לאשכנזים
-
פת הבאה בכיסנין אם קובע עליו סעודה יברך המוציא וברכת המזון.
ההמצאה הזאת של לחמניות מזונות זה מזונות אם אוכל לחמניה כמו שאוכל חתיכת עודה גדולה, אך אם קובע על כך סעודה ודאי מברך ברכת המזון