מה שכחנו כולנו בימי החמסין?
חם לכם, אה?
השבוע הזה, וההוא שעוד יבוא, מסתמנים כימים החמים ביותר בתולדות הארץ מאז החלו המדידות.
אנשים זקנים וחכמים ינסו להסביר לכם שתמיד היה חם, ורק בני האדם הם אלו שהפכו למפונקים. מדענים קטנים יסבירו לכם מן הסתם על ההתחממות הגלובלית המדאיגה שמעמידה את היקום על סף הכחדה (ספרו לנו על זה..), ואילו חכמי הרזים ישכנעו אתכם שמנועי המזגנים הממוקמים בחזית הבניינים, הם אלו שמחממים עד בלי די את הרחובות.
החום מתיש. על כך אין חולק.
בני אדם, אפילו אלו הנורמטיביים מטבעם, מאבדים את שפיותם בימים החמים והלוהטים, ועוברי דרכים מדמיינים מקררי ענק של גלידות, בתקווה לטמון שם את ראשם על כיפתם ומשקפיהם.
טיולים נדחים, מחנאות נופש מתבטלים, הגינות שוממות והרחובות ריקים. החום, כך מסתבר, חזק הרבה יותר מיצר הקניות והנדודים.
הגדילו לעשות תושבי ירושלים ש’חנכו’ לראשונה את המזגן הביתי גם בשעות הלילה, והוסיפו אף הם נופח לגרף חברת החשמל המעודכן, שמציג את קיץ ה’תשע”ה כמוביל בצריכת החשמל מאז ומעולם.
בתי הכנסיות ובתי במדרשות, אלו שלרוב מציעים את שירותי המזגן במחיר נקוב, תוך השמעת צפצופים רועמים (!) במשך שתי הדקות האחרונות להפעלתו, בתקווה שיבוא מאן דהו ויתחב עוד כמה שקלים ל’מכונה של שיניין’ – גם שם הבינו את חומרת הימים ואת מצוקת המתפללים, וביטלו לימים ספורים את חובת התשלום עבור המזגנים.
אפילו מסדרונות הבנק, אלו האפלים בדרך כלל, מלאים לפתע באנשים עתירי זמן שאינם ממהרים לשום מקום, ורק מבקשים לעמוד קצת ולהרגיש צינה מהי, טרם ישובו לרחוב הנזיל תחת השמש הקופחת.
•
אכן חם.
אבל האם בכל עומס החום הזה, ברגעים האיומים האלו של כאב ראש חזק, של ‘תופים’ במרכז המצח מרוב חום, הבטנו רגע אחד קטן למעלה, ואמרנו תודה?
האם ההבנה המוכרחת, כי את השמש מנהיג אחד יחיד ומיוחד, בכיווני זריחה ובעוצמת מעלות, עלתה לרגע על דל בינתנו?
הרי מאמינים אנחנו, בני מאמינים, כי אין דבר אחד, קטן ופעוט ככל שיהיה, המתנהל כאן בעולם הזה ללא הוראה ישירה של בורא העולם. ציפור לא מצייצת, פרה לא גועה, ושמש לא זורחת באלפית מעלה יותר או פחות ממה שציווה עליה מלך המלכים.
שלושים ושמונה פסיק שבע מעלות נמדדו אמש בבירה? בינגו! זה בדיוק מה שרצה בורא העולם באותה העת ובאותו הרגע.
חצה את רף הארבעים? מושלם! זה הרי רצון השם.
האמת חייבת להיאמר, המלל הזה שלפניכם נכתב תחת עוצמת מזגן אדירה ובמזג אויר שפוי. אבל גם כותב השורות מצא את עצמו תחת שמש קופחת, שלוש דקות לפני התייבשות. גם החתום מעלה לא השכיל לחשוב על שום דבר, בשעת קרינה חמימה של צהריים, מעבר לדרכי גישה למים צוננים וקרירים.
וכאן הבעיה.
אנחנו נוטים לעיתים רבות מדי, להביט במקל ולא במכה. להתייחס לכלב הנושך ולא למי ששלח אותו.
המחשבות בימים האלו מצומצמות לחיפוש אחר מקום מוצל ולניסיונות הישרדות, בשום אופן לא בשביל להתבונן בתופעת הטבע ועוד יותר במי שיצר אותה.
זה בדיוק העניין יקירי, השמש כאן ובמלא עוצמתה, ולא בכדי.
חם לנו מדי? הקיץ הזה חם משאר הימים ומשאר השנים? מעניין למה.
בהחלט כדאי ומומלץ לבדוק מה רצונו של ה’ בהוצאת החמה מנרתיקה בימים כבדים אלו.
בהחלט כדאי לחפש אחר תשובה שתספק את אגלי הזעה הנוטפים, ולא רק מראשנו. מישהו כאן שולח לנו קרניים חמימות באופן מדויק ומחושב, הישר לראשינו ולמקום בינתנו. והמישהו הזה הוא מלך המלכים.
אז אולי תשובה אמיתית לשאלה הרת הגורל לא תהיה לנו, אך די אם נבין, כי שאלה – יש כאן.
-
מחזק
תודה