זהו. המדינה יכולה לנשום לרווחה. השופט עשה את המתבקש ושלח את הבוגדים לוקחי השוחד, מייצרי הריקבון ישירות למקום המתאים להם.
לקרית הממשלה. אופס. סליחה, לכלא רמלה.
היה משעשע לשמוע ולראות את ההתפתלויות של חבריו לכנסת, כשהם מנסים להגן על חברם לשעבר, ובה בעת לא להישמע כחרדי מצוי בעת ניגוח מערכת המשפט.
בניגוד לרבים אחרים, לא חשתי שמחה לאיד עם מתן גזר הדין. מי שלקח שוחד, מקומו מאחורי סורג ובריח. בדיוק כמו מי שחוצה צומת באור אדום או מי ששדד בנק. חוק הוא חוק.
אבל בניגוד לרבים אחרים, כן עצוב לי בלב על ההחלטה של השופט דוד רוזן בעניינו של ראש העיר לשעבר אורי לפוליאנסקי. השופט קבע שהוא לא ייכנס לכלא (כרגע). אני שומע את ההחלטה – ואני עצוב. לא, לא בגלל שהוא לא יכנס לכלא. אלא בגלל הנימוקים. ראש העיר לשעבר, מקים ויו”ר ארגון החסד הגדול בעולם, שלדעת כולם, כולל הפרקליטות, לא לקח שוחד לכיס (או לא לקח בכלל, לטענתו), לא נכנס לכלא בגלל המחלה הקשה איתה הוא מתמודד.
חבל.
חבל שלאף אחד במערכת המשפטית לא היה את האומץ להישיר מבט לפנים של אורי המחייכות תדיר, למרות הכאב ולמרות מסכת הייסורים, ולהגיד בקול רם: התיק שלך שונה מאחרים. אתה לא הולך להיכנס לכלא בגלל שאתה לא לקחת שוחד. האחרים כן, כי הם לקחו.
חבל שהסיבה המוצהרת להשארתו של אורי איתנו היא המחלה הארורה שתקפה אותו.
•
במוצאי שבת נעלה, יחד עם מאות אלפי גברים, נשים וטף, למירון. כמתנדב איחוד הצלה, אני מתחנן בפניכם: כשיזעיקו אותי, או את כל אחד מהמתנדבים – בגלל הדוחק אני נאלץ לפעמים לפלס דרך, איך נאמר, קצת בברוטאליות.
תעשו לי ולכם (ולאותו אחד שחייב עזרה דחופה) טובה קטנה: כשאנחנו מבקשים לעבור, עמוסים בציוד ואלונקות, אנחנו לא עושים זאת להנאתנו. פנו דרך. ואם תחייכו, זה ייתן לנו כח להמשיך להתנדב גם הלאה.
ועוד משהו: הכותרת לא הייתה רשימת מספרי הלוטו. אלה השנים שנגזרו על המעורבים בפרשת השבוע.
להשתמע,
מיכה שולם.