למה הייתי בהלוויתה של שירה בנקי ע”ה?

יום שני בבוקר, בני ברק.

אני יהודי מאמין.

מתוקף כך אני מתנגד למצעדי גאווה.

אך מתוקף כך אני עומד גם להשתתף בלווייתה של שירה בנקי ע”ה, ילדה שנרצחה על לא עוול בכפה על ידי רשע מרושע, שגנב לי את היהדות והפך אותה לסכין קצבים.

ארץ אל תכסי דמה, ואל יהי מקום לזעקתה.

•

יום שני בערב, קיבוץ נחשון

לא באתי כדי לבקש סליחה. אין לי על מה.

לא באתי כדי להזדהות עם אורח חיים כזה או אחר.

באתי כדי לבכות על ילדה בת 16, תמה וחפה מפשע, שבאביב ימיה נטבחה באכזריות בל תתואר.

באתי כדי להזדעזע שלצד הרוצח, קיימים מעטים שבמעטים, בורים ועמי ארצות, רשעים ואכזריים, המנסים להמציא צידוקים מעוותים ושקריים כאלה ואחרים למעשה מזוויע שכזה, ולטנף כך את היהדות ואת אלוקים.

באתי כדי לירוק בפרצופם של מחללי שם שמים ברבים אלו, של מחריבי היהדות, ולומר להם: אין חלקי עמכם, עמכם אינו עמי, אלוהיכם אינו אלוהיי.

באתי כי הבטחתי שאבוא, שלא אשתוק הפעם, שאזעק די, פשוט די!

•

היום שאחרי

וכולם שואלים: כיצד זה יתכן?

כיצד אדם האמון על התורה ועל “לא תרצח”, הנכתב וחזר ונשנה בה פעם אחר פעם, ולצידו עוד אין ספור כללי עדות וכללי התראה, והלכות עשיית דין ומשפט צדק, ותילי תילים לאין שיעור של הלכות וסייגים, עד שלא הייתה בית דין מוציאה אדם בדין מיתה, אלא אחת לשבעים שנה – ואזי גם קראוה “בית דין קטלנית”. הכיצד מסוגל, אפוא, אדם שכזה ליטול סכין בידו במטרה לאבד נפש מישראל, ועוד בשמה של אותה תורה עצמה?

מאמר קטן בתלמוד על פסוק שנקרא ממש בשבת הקרובה, מספק את התשובה האחת:

“‘וזאת התורה אשר שם משה’ (דברים ד’, מ”ד) – זכה, נעשית לו סם חיים. לא זכה, נעשית לו סם מיתה”.