מושב הקיץ נפתח השבוע כשהאיש המרכזי במערכת הפוליטית, ראש הממשלה בנימין נתניהו, נעדר מהארץ. היפנים הזמינו – והם שקובעים את מועד הביקור. בעוד העיתונים של נתניהו (לישראל היום הצטרפו שני בייבי’ס חדשים – אתר nrg ומקור ראשון) מסקרים את הביקור בלי לחטט בארנקו של נתניהו, יש מי שעושה זאת בהנאה מרובה.
וכך, בעוד אתר nrg מדווח כי “אל ראש הממשלה נלווים בביקור רעייתו שרה ושני בניו, יאיר ואבנר” וממהר להסביר ש”אף שהממשלה כבר העניקה אישור עקרוני לרכישת מטוס מיוחד שישמש אותו בנסיעותיו לחו”ל, מימוש האישור יארך עוד זמן רב, והטיסה הפעם התבצעה (כרגיל, כמעט) במטוס של אל-על שהותאם לטיסה הארוכה”, מבלי לרמוז מילה על עלות הטיסה – בידיעות אחרנות ואתר YNET ‘חופרים’ עמוק בכיס.
“נתניהו לוקח עימו למסע את רעייתו שרה וילדיו יאיר ואבנר, שישהו איתו במלון היוקרה ‘אימפריאל’ בטוקיו. עלות הטיסות בלבד 1.1 מיליון דולר… המטוס יכולול תא מנוחה נפרד לבני הזוג נתניהו, הכולל מיטה זוגית. בלשכת ראש הממשלה אמרו שמשפחת נתניהו תישא בעלויות הנסיעה של הבנים, אך סירבו לומר באיזה סכום בדיוק מדובר, האם הם משלמים תעריף רגיל, באיזו מחלקה יטוסו, באילו חדרים ינומו, עבור אילו מרכיבי חופשה ישלמו, והאם יוצמדו אליהם נהג ומאבטחים ועוד”.
ויש עוד פרט חשוב: “בשגרירות ישראל בטוקיו עובדים יותר משבוע על בניית תכנית טיולים לרעיה ולילדים”.
עם ישראל לא אוהב לצאת ‘פראייר’ ושראש הממשלה ייהנה על חשבונו. מי שמופקד על סעיף הבאת הסעיף, הוא כמעט תמיד… ידיעות אחרונות.
מה שיפה במושב הקיץ, מבחינת הקואליציה, היא העובדה שהמושב קצר. עד שיתחממו מנועי הקרבות הפוליטיים, יגיע קיצו ועמו היציאה החפוזה של הח”כים לנתב”ג – בדרך לחו”ל. מבקר המדינה אמנם די מתקשה להבין, בדו”ח שהנפיק היום, מה יש להם לחפש כל-כך הרבה בחוץ לארץ, אבל מסורת לא נוטשים.
אם היה משהו שעשוי היה לשבור את גב הקואליציה הזו, הרי זו התקדמות בתהליך המדיני. אלא שבאדיבות אבו-מאזן סר האיום הזה מעל ראשו של נתניהו. שום דבר לא קורה, שום דבר גם לא יקרה. יש שיאמרו, שום דבר גם לא קרה מלבד לחיצה על הגז בפול-ניוטרל. הנהגת – יו”ר מפלגה שאילולי קריאות ה’שלום-שלום-שלום’, לא ממש יודעת מה היא מחפשת בבניין הכנסת.
במסדרון נתקלתי באחד מבכירי ‘דגל התורה’ אי-שם בארץ. תגיד, שאלתי אותו, כתבות תוקפניות נגד ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, בביטאון התנועה שלך – יתד נאמן – ישיגו את מטרתן או את ההיפך?
הרבה מידע, מתברר, אצור אצל האיש. בין השאר סיפר על פגישה בארבע עיניים של לייזר ראוכברגר, יו”ר דגל התורה בבירה, עם ברקת. “אבל הוא מעולם לא הוציא שום דבר לתקשורת”, אמר איש שיחי. אין לנו עניין בזה, הוסיף. עשו שם הכול כדי לפתור את הבעיות בדרכי שלום.
זה לא שברקת לא רוצה, הוא מוסיף ומסביר. בפגישות מולו הוא אדיב, מבטיח. אבל בסוף, בתחתית השורה – כלום לא קורה.
אנשיו טוענים שהכול בגלל שהחרדים מסוכסכים בינם לבין עצמם, אמרתי.
שטויות, הוא אמר. באחריות אני אומר לך שהמפלגות החרדיות, גם ש”ס וגם יהדות התורה, פועלות בשיתוף פעולה מלא ובאפס סכסוכים. אני לא כולל את נציג בני תורה, כמובן. אבל נוח ‘להם’ לגלגל את האשמה עלינו.
אנחנו לא רצים לעשות כתבות נגד ראש העיר. אבל מצד שני, הוא מסביר, תביני גם את המניע של מי שכן מצדדים בכך. אברכים ירושלמים פותחים עיתון ורוצים להרגיש שהוא מזדהה עם סבלם. ניקח, לדוגמה, אברך שמתגורר בשכונת קרית יובל, ולבת שלו אין מקום לימודים בשכונה, למרות שמדובר במאות משפחות חרדיות – זה כואב. הנציגות החרדית בירושלים לא מבקשת ארמונות וזהב. מבקשת את המינימום שמגיע לאזרח החרדי. מינימום של שמירה על סטטוס-קוו עליו חתמו איתם.
“חשפנו את הפרצוף של אבו-מאזן”, נישא ברמה קולו של יו”ר הבית היהודי, השר נפתלי בנט, בפתח ישיבת סיעתו, לצד רשימה ארוכה של הישגים בהם נופף.
ברור: הבית היהודי חשפה את פרצופו של אבו-מאזן. היא זו ששכנעה אותו לחתום על הסכם החמאס. וכי לא איים בנט בעפיפון של נייר מול פרצופו של ראש הממשלה עם איום “אני פורש” שלו? רק שמע זאת אבו-מאזן, התחלחל, ורץ לזרועות איסמאעל הנייה.
קצת צרם לראות את הגילוח למשעי בפניו. יעשה כל איש בביתו את אשר יעשה, כשאתה נבחר ציבור – ועוד עומד בראש מפלגה המייצגת ציבור שומרי תורה ומצוות – אינך יכול ‘להבריז’ בימי ספירת העומר. פנייה אל הדוברת שלו כדי לבדוק האם זכה להיתר, לא הולידה מענה.
היה זה ח”כ זאב אלקין, שבעת כהונתו כסגן שר חוץ (למעשה שר חוץ, בהיות ליברמן בגדר נבצר) קיבל היתר לגלח את זקנו, משום שהיה עליו להיפגש עם שועי עולם. השנה השתנו הנסיבות – והאיש הצמיח את זקנו.
מתברר כי מה שמבין איש ליכוד, לא תמיד מבין איש הבית היהודי.
אל תנסו להבין מה בדיוק קורה בעיר מודיעין עילית. הררי מילים כבר נכתבו (גם כאן) על הסכסוך הקשה שפרץ בין ראש העיר יעקב גוטרמן לבין המוסדות הרשמיים של תנועת דגל התורה, ומי שמייצג אותם – ח”כ משה גפני.
השבוע תיארנו התבטאויות לא ממש מחמיאות מפי הגראי”ל שטיינמן כלפי האיש שהציב בתפקיד ראש העיר, ועל הנעשה בעירו.
באחד מימי השבוע התנהלה שיחה בין שני אישים, שנפגשו במודיעין עילית. מסיבות מובנות לא נחשוף את שמותיהם, אולם נאמר כי הראשון הוא איש ש”ס והשני מזוהה עם ‘בני תורה’ – היריבה של דגל התורה. שניהם אינם מכהנים בעיר מודיעין עילית.
וזה היה תוכן השיחה:
איש ש”ס: זה נכון שאתם אלו שעומדים מאחורי הצעדים האחרונים של ראש העיר?
איש בני תורה: בטח לא מאחורי הצעד האחרון שלו. הוא עושה טעויות.
איש ש”ס: יש מצב שהוא מקווה לקבל מכם תפקיד כלשהו, לאחר שהבין שמ’דגל התורה’ לא יקבל כלום?
איש בני תורה: לא יודע מה הוא חושב, אבל ברור שמאיתנו לא יקבל כלום. לדעתי, הוא ייצא קירח מכאן ומכאן.
דומה שהשיחה הזו מתארת את הסיפור כולו. למתעצלים לחפור בו.
שתי פגישות קיים השבוע ח”כ אלי ישי. אחת הייתי מגדירה כפגישה חשובה. השנייה – כשגיאה פוליטית.
הפגישה הראשונה הייתה עם שר הבטחון בוגי יעלון. לגיטימי מבחינתו לקיים פגישה שכזו. אחרי הכול, ל’וועדת שקד’ לא איפשרו לו להצטרף (יש מצב שאם היו מעניקים לו יותר תפקידים, היה לויאלי יותר למפלגה? שאלת הביצה והתרנגולת ישיבו במפלגה. הוא לא לויאלי, לכן לא נותנים לו), והמכתב של בוגי, בו הובטחו הבטחות די מרשימות לבני הישיבות, שוגר לח”כים אחרים. חברו לסיעה אריאל אטיאס נכלל בהם. הוא לא.
אז נכון שמפגישה עם איש מפלגה באופוזיציה לא יכול לצאת הרבה, ובכל זאת לגיטימי שיו”ר מפלגה לשעבר מבקש ליצור קשר בלתי אמצעי עם שר בטחון שפניו אל הציבור החרדי.
הבעיה היא עם הפגישה השניה – עם שר הבינוי והשיכון, אורי אריאל. נכון שבפרשת המע”מ על הדיור הוא ניצב לצד הציבור החרדי ונלחם למניעת האפלייה. אבל כסף על דיור – זה כל מה שהציבור החרדי זקוק לו בתקופה כה קשה? וכי לא היה זה אורי אריאל ששכנע את רבני ‘תקומה’ לתמוך בממשלה מדירת החרדים שהקימו האחים לשעבר, בנט ולפיד? לא הוא הבטיח, שוב ושוב, שלא יהיו סנקציות פליליות בחוק הגיוס ולבסוף הרים את ידו (היא לא רעדה) בעד? לא מפלגתו שלו, הבית היהודי, תומכת בקיצוצים הכואבים, החותכים בבשר החי של עולם התורה והישיבות?
כאשר מזמינים ראשי ערים חרדיות את השר אריאל אל עירם, הם מצטדקים אומרים שחובה עליהם ליצור שיתוף פעולה עם האיש המופקד על תקציבים. יהיו שיבינו לליבם, יהיו שלא – אבל יש היגיון בתירוץ. אבל מה תועיל לציבור החרדי פגישה של אלי ישי עם אורי אריאל? אחרי הכול מדובר בשר, שגדולי הרבנים התבקשו לקבלו לפגישה – וסירבו בתוקף, למרות כל הלחצים שהופעלו על בני ביתם.
דווקא משום שאלי ישי הוא יהודי שמעריך את התורה ולומדיה (הוא עצמו מקפיד כל יום על שיעור בדף היומי), הייתי מצפה ממנו לדלג על הפגישה הזו. לא צריך לפגוע. לא צריך לצאת בהודעה לתקשורת ש”לא רציתי לפגוש את השר”. פשוט לדלג. בשקט.
אל תקנאו ביו”ר ש”ס, ח”כ אריה דרעי, ובמה שעובר עליו. מאחורי הקלעים לוחשים על התארגנות לקראת הקמת מפלגה אלטרנטיבית לש”ס. לא עוד איומים על הקמת בד”צ אלטרנטיבי (בעיה של הרב משה יוסף, יאמר מן הסתם דרעי). הפעם מדובר על אלטרנטיבה לתנועה כולה.
יש אומרים: אין כאן שאלה של “אם יקרה”, אלא “מתי יקרה”. ובכל זאת, עד שלא תוקם – היא לא הוקמה. הדבר הטוב ביותר עבור דרעי בימים אלו הוא שקט תקשורתי. מצידו, שלא יכתבו עליו.
הדבר האחרון עליו חלם, זה מה שקרה לו ביום שלישי האחרון. לפתע, ללא התראה מוקדמת, החל מכשיר הטלפון שלו לרטוט. עד מהרה התברר, מישהו ב’יום ליום’ החליט לעשות מעשה ולהציב עובדות בשטח. צבי חקק, מי שהיה נאמן ביתו של הגר”ע יוסף זצ”ל, התבשר מפי מנכ”ל העיתון רונן פרץ: אתה בחוץ. מפוטר מתפקיד המבקר הרוחני.
תארו לעצמכם את הנזק התקשורתי. הנה, יאמרו מבקריו, דרעי משליך את אנשי הרב, פוגע במורשתו, לא מכבד את זכרו. איך באה עליו הצרה הזו?
תאמינו או לא, הוא באמת לא ידע על כך דבר. ולא, לא הפוסט של איציק סודרי (שאיים לבטל מנוי), הוא שהביא אותו להתקשר נזעם אל קודקודי העיתון, תוך דרישה נחרצת להשיב את האבידה הביתה. זה היה העליהום כולו, שבא על קודקודו כמו מהלומת סכין חדה.
מי שמכיר את המתרחש מאחורי הקלעים בין יושבי ראש ש”ס לדורותיהם (שני דורות זה נצח בש”ס), יודע שהמריבות הפנים-ליטאיות הן זהב, לעומת הדם הרע הזורם בערוץ הספרדי. אחרי הכול, במשך שנים הכיר ח”כ אלי ישי טובה לקובי מימון (איש עסקים עתיר נכסים שהסכים לרכוש את העיתון) על שהציל את העיתון מקריסה.
עבור בעל עיתון שהוא איש עסקים, מבקר רוחני מהווה מטרד. הוא זה שחותך לו החוצה מודעות ש”אינן מתאימות לרוח העיתון” (בד”צ הרב מוצפי, למשל, הפך מתאים רק בתקופה האחרונה. קודם לכן צונזר, תוך ויתור על הכסף) – ועוד צריך לשלם משכורת על ה’תענוג’.
אז כל עוד היה הגר”ע יוסף בין החיים, לא היה מי שהעז לערער על חשיבותו של מבקר רוחני בעיתון. ולא שאז לא נרשמו היתקלות. עם פטירתו של הגר”ע הדברים הלכו והתחדדו, כשהם מגיעים לשיאם עם הפיטורין (שהוקפאו) אמש. ניחוש שלי: אריה יצטרך לשלם על דרישתו לבטל את הפיטורין. וש”ס, כידוע, לא ממש משופעת במזומנים.
לכאב ראש הגדול הזה יש לאריה פתרון לא רע – הבאת משקיע שירכוש את העיתון, ובא ל’יום ליום’ גואל. אלא שגם זה לא פשוט. הצפי שהדברים יסתדרו עד פסח התארך ל’עוד שנה’ – והקץ לא ממש נראה באופק.