בימים האחרונים מפלס המתח הבינאישי מרקיע שחקים.
המעשה הנפשע שנעשה בירושלים חילל את כבוד האדם וחירותו וגרם לשבר עמוק בין קבוצות אוכלוסיות שונות. ציבורים שלמים סומנו כחשוכים וכחסרי תרבות והבנה לחיים באלף הנוכחי. היו מי שהצביעו באצבע מאיימת וצעקו בגרון ניחר כנגדם.
צבר אירועים כזה מוציא את הרוע מבני האדם, מוציא את הדעות הקדומות וגורם לכאוס בלתי נשלט כנגד קבוצות של בני אדם, שכל מה שהם מנסים זה לחיות ביחד.
בין הקטבים הללו, של אנשים טעוני אמוציות, ניצבת משטרת ישראל.
כגוף האמון על אכיפת הסדר הציבורי, השוטרים נתקלים מידי יום בשלל אירועים שונים, המצריכים מענה ייחודי לכל אירוע. אין אחד דומה למשנהו ומפקדי ושוטרי משטרת ישראל נזקקים לעיתים להגיע לקצה תעצומות הנפש, מול גלי הכפשה ושנאה.
משטרת מחוז ירושלים נמצאת בימים אלו בעין הסערה.
מחד, כמשטרה אנו אמונים על שמירה על חופש המחאה והביטוי, גם אם לכאורה חלק מהציבור עושה בזכות הדמוקרטית שימוש שמרגיז מאוד את האחר. אולי זו תמצית הדמוקרטיה: לשמוע ולהבין, וביחד גם לא להסכים לקבל את מה שנאמר ולחשוב אחרת. מאידך, חובתה של המשטרה, כגוף אכיפתי, לאפשר לכלל גווני החברה הישראלית להביע את מחאתם ודעתם, ללא חשש של פגיעה בהם ובאחר.
בתווך הזה נעה משטרת ישראל ומשטרת מחוז ירושלים בפרט. הבלנס הנדרש על מנת לאפשר קיומם של חיים משותפים, אינו שחור ולבן אלא בעל גוונים שונים.
•
בימים האחרונים נשמעו קולות מחאה ואפילו תחושת עלבון מצד חלק מבני המגזר החרדי, על כי נמנעה מהם היכולת לנוע בחופשיות ‘באזור מחאה’ שהתרחשה בירושלים.
תחושות הינן סובייקטיביות וכך גם העלבון האישי. אולם זאת יש להבין: בניגוד לתחושה המקננת באותם אלו שנדרשו לליווי משטרתי על מנת לחצות את הרחוב, ישנה מחויבות של השוטרים למנוע כל חשש להיפגעותם של בני המגזר החרדי ממאן דהוא שיתקוף אותם.
החובה לשמור על חייו של החרדי אינה שונה במאומה מהחובה לשמור על שלומו של אדם אחר, מכל קהילה אחרת.
החיצים, ולעיתים חיצים ארסיים שכוונו כנגד השוטרים ‘מעמדת הנעלב’, אינם במקומם.
נסו לרגע להיכנס לנעליו של מפקד המשטרה במקום, כשלמול עיניו עיר תוססת, בעלת גוונים רבים, שמנסה בכוח לשמור על מירקם חיים טוב וסביר לכלל האוכלוסייה.
האם לא הייתם מתנהגים בדיוק כך? האם הייתם מתירים בשם חופש תנועה מוחלט לכל אחד להגיע לכל מקום בו הוא חפץ, ובכל רגע טעון ריגשית וציבורית?
לי נדמה, כי הייתם שוקלים שוב את כלל התמונה ומבינים את הרגישות הכרוכה בדבר.
דמוקרטיה זו גם הזכות להימנע מהגעה למקומות טעונים, זו גם הזכות להגיע אליהם. אלא, שהמרחק בין הקצוות הללו הוא היכולת של משטרת ישראל לשמור על בטחון האדם שלמותו וחירותו, כך שהגבול יהיה הגיוני ונכון.
נראה כי הימים האחרונים מצריכים חשיבה עמוקה על תפקיד האזרח והיחס מול אוכפי החוק שהינם אזרחים כמו כולם במדינת ישראל.
הגיע הזמן שכולם, מכל גווני הציבור הישראלי, יבינו כי השוטרים אינם נגד. הם בעד. בעד חברה שיכולה להכיל את השני; בעד חברה שחייבת למצוא נתיבי חיים, על מנת לחיות ביחד; ובעד מירקם חיים שונה ואפילו מבודל, אבל כולם מבינים שהם על אותה סירה.
נידמה לי שאירועי הימים האחרונים מחדדים את הצורך באותה חשיבה.
• שבתי גרברציק הוא דובר המשטרה למגזר הדתי/חרדי