כשיש כותרת על חרדי שפשע אני שמח וגאה

האם ציבור החרד לדבר ה’, צריך להתבייש או להתגונן כשעולה ידיעה חדשותית מבישה, שבמרכזה אדם חרדי?

האם רב צריך להתבייש בעצם היותו רב, כאשר מפורסמת ידיעה מבישה, שבמרכזה רב שסרח?

אותן השאלות תקפות, כמובן, על כל אישיות בכירה וחשובה בעלת מעמד.

משל לעכבר קטן שהתמזל מזלו, והצליח לגבור על מלך החיות, ולהכניעו.

באותו יום התכנסו בכירי האריות ביער לדיון חירום.

אחד הנושאים שהועלו היה: האם להוציא ‘הודעה לתקשורת’ ולספר את הסיפור – או להסתירו. רוב האריות טענו שזהו סיפור מביש, ואסור להוציאו החוצה.

ההחלטה התקבלה כמעט פה אחד, כשלפתע קם הארי הישיש שבחבורה וביקש את רשות הדיבור.

“אין שום עניין להסתיר ולהתבייש”, אמר. “מסיבה מאוד פשוטה: אנחנו אריות. כל אחד ואחד מאיתנו מכונה מלך החיות. אף אחד מעולם לא ערער על התואר.

“סיקור האירוע רק יוכיח כמה לא לגיטימי שעכבר מכניע את מלך החיות. כל כלי תקשורת שיפרסם את הידיעה המרעישה הזו, ויסקר אותה לפרטי פרטים, ייתן לנו בעצם גושפנקא מוסווית שאנחנו חזקים ומיוחדים.

“מתי נתחיל לדאוג ולפחד באמת? כשידיעה כזו כבר לא תהיה אייטם. אז נדע שאנחנו, בעצם, לא שונים מכלל החיות”, סיכם הארי הישיש.

כעת, קוראים נכבדים, חיזרו נא לכותרת של הטור.