חבר מועצת חכמי התורה, הגאון רבי דוד יוסף, השתתף בסיום מסכת סנהדרין לבעלי-בתים, הלומדים בישיבת ‘אור החיים’, ונשא דברים בשבחו של ראש הישיבה וחבר מועצת חכמי התורה, הגאון רבי ראובן אלבז.
“רבותי”, פתח הגר”ד יוסף, “אני שואל אתכם, מה אני עושה פה, מה הקשר שלי למקום הזה, הרי אני לא מכיר פה אף אחד, אילו הייתי יודע שמרן ראש הישיבה הגאון הגדול הרב אלבז יהיה פה, נו, אז רק כדי לבוא בשבילו זה כדאי, לשבת איתו כל פעם זה קורת רוח וחיזוק עצום, אבל לא ידעתי שהוא נמצא פה.
“ובכן, זכינו שנמצא איתנו מרן ראש הישיבה, שברוך ה’ היום נמצא בשורה הראשונה של הנהגת הדור, הנהגה של גדולי תורה ומקימי עולה של תורה”.
בשלב זה החל הגר”ד לספר: “הייתי פעם באיזה אירוע וישבתי ליד אחד מגדולי האדמו”רים בדור – הוא גדול מאוד גם בתורה, ואבא זצוק”ל העריך אותו מאוד בלימוד. הוא אמר לי: אני כל החיים שלי חושב על העולם הבא שלי, איפה אני אהיה בעולם הבא, ואם זה היה תלוי בי הייתי מבקש להיות ליד הרב אלבז, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד. הזכות – זיכוי הרבים שיש לו, זה דבר שאין לתאר”.
הגר”ד חיזק את תלמידי השיעור וסיפר עד כמה העריך אביו זצ”ל את ראש הישיבה: “כשהגיעו אלי כמה פעמים שאלות בהלכות מראות, כשסיפרו לי אנשים שתלמידיו של הרב אלבז פסקו להיתר – לא הייתי רוצה לראות ולדעת בכלל. ‘תסמכו עליהם’, הייתי אומר להם, ואם זה היה לאיסור אף פעם לא העזתי להקל במה שהם אסרו.
“רק הייתי לוקח את הדברים והולך לאבא זצוק”ל ואומר לו שזה שפסק הוא תלמיד חכם מופלג מתלמידיו של הרב אלבז ופסק ככה – ואבא היה בודק ומתלבט ומתלבט ואחר כך היה אומר לי: תלך אליו ותשאל אם התכווין ככה או ככה. אבא התייחס לתלמידיו של הרב אלבז ביראת כבוד.
“לכן תדעו רבותי, כל אחד ואחד תמשיכו עם השאיפה הגדולה, אשריכם שאתם לומדים ברמה כזאת גבוה, אתם ממשיכי דרכו של אור החיים הקדוש, זה ישיבת אור החיים- עמל התורה בהתגדלותו, זוהי השאיפה שכל אחד יגיע למקסימום הכוחות שנתן לו הקב”ה”.