הפרסום הגובר והולך בעת האחרונה, על מעשים חמורים ברמות שונות – מחייב התייחסות.
מלבד עונש המאסר, חשוב שיידע כל פוגע פוטנציאלי כי אם ייתפס, ישלם גם הרבה מאוד כסף. אולי כך נקטין את מקרי הפגיעה.
הפוגע, בהזיקו לזולת, גורם נזקים של ממש. נזקים נפשיים ולעיתים גם גופניים ובאחוזי נזק גבוהים, לעיתים 100% נכות, ואלו עולים לכדי עילת פיצויים כספיים אותם יש לדרוש מהמזיק.
לאחר מקרה של פגיעה בתוך הקהילה, אשר בדרך כלל מתבצעת על ידי אדם מוכר לנפגע העבירה, המשטרה חוקרת את המקרה. הפרקליטות מגישה כתב אישום כנגד הפוגע המתנהל בבית המשפט המתאים לסוג העבירה ולעונש בחוק עליה.
זהו הליך פלילי רגיל המנוהל על ידי המדינה והנפגע כמעט ואינו צד להליך.
אולם, לנפגע נגרם גם נזק. מי יפצה אותו? לכן חוקק חוק “תביעה נגררת”. בהתאם לסעיף 77א לחוק בתי המשפט.
בסיום ההליך הפלילי והפיכתו לחלוט, החוק מאפשר להגיש תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים. או אז התביעה תוגש לבית המשפט בו נוהל ההליך הפלילי. הליך זה הינו הליך ייחודי כמעט למקרים מעין אלו, ומהווה מעין פיצוי עונשי כספי לנפגע העבירה.
רוח החוק היתה ליצור התרעה נוספת כלפי פוגעים פוטנציאלים נוספים. אולם, למרות שהחוק מאפשר זאת, לא מומלץ להשתמש בתביעה נגררת שכן היא מוגשת לאותו מוטב שניהל את ההליך הפלילי, ומטעמי יעילות – המומחיות של המוטב הינו פלילי ולא נזיקי. לכן, למיצוי הזכויות, כדאי להגיש תביעה נפרדת בעילת הנזיקין למוטב המתמחה בזה.
שימוש בראיות מההליך הפלילי
סעיף 42(א) לפקודת הראיות קובע כי ניתן להשתמש במסקנות ובממצאים שהתקבלו במהלך ההליך הפלילי, כראיות לכאורה לשם קיום הליך אזרחי של תביעת נזיקין כנגד הפוגע. בפועל, הראיות שהתקבלו מהווים ראיות חלוטות, והתייחסות בית המשפט אליהם כמי שאינם ניתנים לערעור.
היתרון שבניהול הליך בבית משפט אזרחי הוא הפריזמה בה המוטב מתייחס למשמעויות של כאב וסבל, נזקים שאינם ממוניים, ועוד.
לכן, בניגוד למקרה נזיקין רגיל, בו נדרש הנפגע להוכיח את הפגיעה והנזק שנגרם לו על ידי הוכחות וחוות דעת לנזק שנגרם, – זהו תנאי סף להגשת תביעה – נפגע עבירה פטור מהוכחות כמו בהליך רגיל. וכל שנותר הוא לבדוק ולהוכיח את גובה הנזק שנגרם בנזקי הגוף והנפש, ואלו ייקבעו על פי חוות דעת מומחים בתחום ולפי מבחנים מתאימים בחוק.
בית המשפט, בבואו לפסוק פיצוי, יבדוק למשל את הפסדי השכר בעבר ובעתיד, אשר נגרמו וייגרמו כתוצאה מהאירוע וממידת השפעתו על כושר השתכרות הנפגע.
במקרים שונים הגיע הפיצוי הכספי ל- 500,000 ש”ח בגין כאב וסבל, 500,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה, ועוד סכום דומה בגין הפיצוי העונשי . בשנים האחרונות בתי המשפט השונים נוטים לפסוק פיצויים בסכומים גבוהים מאד, אף מאלו הרשומים כאן.
מה אשמים בני משפחת הפוגע?
איני מקל ראש בבני משפחות הפוגעים, שלרוב לא ידעו ו/או לא יכלו למנוע את דבר הפגיעה, וליבי איתם. אולם, נפגע העבירה ניזוק נזק של ממש, ומכאן הדרישה לפיצוי כספי בגין הנזק שנגרם גם על חשבון משפחת הפוגע, זאת משיקולי מדיניות חברתית לעצירת מקרים אלו.
שכן חברה מוכנה לתמוך נפשית וכלכלית במשפחות הפוגעים מתוך הבנה שהם קורבנות ממש כמו נפגעי העבירה.
מאידך על הפוגע לשלם לנפגע, כך יווצר איזון נדרש.
למרות שבניגוד למקרה נזיקין “רגיל” בו יש כיס עמוק לנתבע דוגמת חברות הביטוח, כאן אין ביטוח, והמשלם יהיה הפוגע.
אני סבור כי הגיעה העת בה הפוגע המנוול ישלם מכספו בגין הנזק שגרם, ואולי זה יהווה ההרתעה נוספת.
תביעת ‘מי שידע’
במקרה נזיקין רגיל, התובע ינסה לחפש את מלוא האחראים לגרימת המחדל ולתבוע אותם. בהשאלה, מעניין מה יהיה הדין אם יקום נפגע העבירה ויתבע כספית את אלו שידעו על הפוגע ולא מנעו זאת.
שכן, במקרה רגיל, נתבע היה מודיע לצד ג’ על היתכנות מעורבתו בגרימת הנזק, וממילא, אזהרתו בעניין על כל המשתמע. או אז, צד ג’, מזדרז להוכיח כי אין הוא קשור או אשם בקרות המקרה.
ייתכן, רק ייתכן, שאם יקום הנפגע האמיץ שיעשה כן ויתבע גם את היודעים והמחפים, לפתע כמות המקרים יירדו פלאים. לא יהיה יותר גיבוי והסתרה. לא יהיו עוד נפגעים.
• שאלות אלו הינן כבדות משקל, ובעלות השלכות רחבות. איני מורה לאף אחד הלכה למעשה, כל אחד ינהג לפי הוראת רבו. אין באמור לעיל כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי, ויש להיוועץ בעו”ד טרם הגשת תביעה.
• עו”ד משה בא גד עוסק בתחום הנזיקין.