ביהדות התורה מציגים: שתי משפחות תחת קורת-גג אחת • שרי רוט, טור מיוחד

1.

צלילי ‘בחירות תשמ”ט’ התנגנו ביום שני האחרון במסדרונות הכנסת, בטון ווקאלי של תשעת הימים.

אפילו במזנון הח”כים נצפו חברי הכנסת של יהדות התורה ועוזריהם, כשהם מחולקים לשתי קבוצות: חסידים וליטאים.

הצד החסידי תוגבר בשלושה מבניו של סגן השר מאיר פרוש. הצד הליטאי – במנכ”ל ‘יתד נאמן’ זליג אורלנסקי ועמו סגן ראש עיריית בני ברק, מנחם שפירא. וכמובן, כל העוזרים, משני הצדדים, בהופעה מלאה ובהתרוצצות קדחתנית.

המתח הורגש בחלל, השמועות רק הגבירו אותן. כל פגישה העלתה את מפלס החרדה בצד השני. למה, למען השם, נפגש ח”כ משה גפני עם יו”ר המחנה הציוני? האם ביקש ממנו את תמיכת מפלגתו במועמדותו לתפקיד מועמד הכנסת בוועדה למינוי דיינים?

האמת, שלא.

אבל אך טבעי הוא שכל פגישה הושלכה אוטומטית לנושא הבוער. בין לבין זרמו שיחות הטלפון אל מכשירי הסלולרי של העוזרים. נציגי מפלגות ניסו את מזלם בהצעות תמיכה “בתמורה ל…”

בקצה אחר של המזנון עמד ח”כ אביגדור ליברמן עם ח”כ ישראל איכלר, מועמד אגודת ישראל ומומלץ סיעות הקואליציה, והבהיר שבישראל ביתנו “מילה זו מילה”, ואם הבטיח שמפלגתו תתמוך במועמד הקואליציה – זה בדיוק מה שיקרה.

בשני הצדדים שררה אופוריה. “אנחנו מנצחים”, נשבעו בכל צד.

2.

רק מי שמכיר את טבעו ואת השקפת עולמו של הגראי”ל שטיינמן יכול היה לנחש כי ההתלהמות בסגנון “לא נרפה, לא נוותר” שעלתה מהצד הליטאי, תקרוס לגמרי עד לרגע ההכרעה.

הרב שטיינמן הוא המנהיג האחרון שיסכים לקחת הימור שעלול להוביל לבחירת נציג חילוני בוועדה הקשורה למינויים בבתי הדין הרבניים.

אז נכון שהנושא לא קרוב לליבו יתר על המידה (תחת הנהגתו של הגרי”ש אלישיב זצ”ל הנושא קיבל חשיבות מיוחדת), ואין שום אחריות חרדית למוסד שלא פעם שמו נקשר בחילול ה’ – ובכל זאת: כאשר על המשקל עומדת בחירת ח”כ חרדי לתפקיד משמעותי מול ח”כ חילוני, חזקה על הרב שטיינמן שיעשה הכל, אבל ממש הכול, כדי שמה שקרה בירושלים (באשמת חצרות חסידיות) לא יתרחש תחת אחריותו.

“אותנו מעניינים ערכים”, הסביר בכיר בדגל התורה את ההתקפלות. “שהחסידים ידאגו לג’ובים”.

3.

בנושא אחר, למשל, היו החסידים נחרצים הרבה יותר: הקיצוץ הכלכלי. לא בכדי ישב ראש הממשלה בנימין נתניהו פעמיים, ביום שני האחרון, עם סגן השר יעקב ליצמן. מי כמוהו יודע שליצמן הוא האגוז הקשה לפיצוח.

לאדמו”ר מגור מאוד חשוב נושא קצבאות הילדים. הוא לא ייסוג ממנו בשום מחיר. זאת יודע גם נתניהו. לשם כך הוא משקיע מאמץ עילאי כדי לנסות לרבע את המעגל.

בסביבת שר האוצר משה כחלון מצויים כמה וכמה אנשים שפעלו תחת שלטונו של אריק שרון (פורום החווה, הזכור לטוב או לרע, תלוי את מי שואלים), וביניהם ליאור חורב, אביגדור יצחקי, ארז כלפון, עו”ד גבריאלי ועוד. כל אלה משכנעים את כחלון (שמצידו היה ממשיך לחייך לכולם) שחייבים לקצץ בתופינים הקואליציוניים, אם הוא חפץ להצליח בתפקידו.

אבל לקצץ למפלגה אחת מבלי לקצץ גם לשנייה – בלתי אפשרי. מכאן נובעת החרדה בלשכתו של נתניהו. אחד מהבכירים שם אף העיד בפני ששמע ביממה האחרונה אפילו אזכור של האפשרות: “אז נלך לבחירות”.

בינתיים היא נלחשת כאופציה בלתי רצינית, אבל נראה שבסביבת נתניהו לא ממש חוששים מפניה.

אולי יש מי שמשלה עצמו שמעז ייצא מתוק, ומשלושים מנדטים יצמחו ארבעים.

מי יודע.

4.

אחד מהתרחישים הנלקחים בחשבון בסביבת נתניהו מתמקד בציר משולש של בוז’י הרצוג-אריה דרעי-יעקב ליצמן. התרחיש אולי בלתי סביר, אבל תמיד צריך לקחת בחשבון את הכל.

בשביל אריה דרעי בחירות כעת הן לא תרחיש בלהות. אלי ישי ממוטט כלכלית, אין מתחרה מימין, אפשר רק לשפר תוצאות. לליצמן אין מה להפסיד. גם להרצוג אין.

לנתניהו קשה לפעול מול חברים בקואליציה כשהוא אינו יודע האם הם לא אוחזים סכין מאחורי הגב. היה לו מאוד נוח עם השותפים החרדיים של קדנציית 2009, כאשר יהדות התורה הייתה מאוחדת וממושמעת, כך גם ש”ס תחת הנהגתו של אלי ישי, שמעולם לא פזלה לכיוונים אחרים.

זה לא המצב בקדנציה הנוכחית. יהדות התורה שסועה, ש”ס מחפשת לשפר עמדות, וכחלון – הוא, כך לפי ההערכה, חולם בעתיד על איחוד עם הליכוד, תוך השתלטות על תפקיד ראש ממשלה. וזה עוד לפני שאמרנו “נפתלי בנט”, שתמיד שאף להתמקם בראש.

5.

אילו לא העביר אביגדור ליברמן את חוק המשילות בקדנציה הקודמת, זה היה מן הסתם הרגע בו היו ח”כי דגל התורה נכנסים אל הגראי”ל שטיינמן ומנסים לשכנעו לרוץ בבחירות הבאות בנפרד מאגודת ישראל.

לדעתם, זה מכבר הם מהווים את החלק הארי של יהדות התורה. אנחנו 60 אחוז, הם אומרים.

בפועל, הם זכו בשני ח”כים (וחצי, נמתין ונראה מה יקרה עם יעקב אשר) ובחלוקת תפקידים של 50-50. שלא בצדק, לדעתם. הגיע הזמן לבחון את הכוח האמיתי שלנו בקלפי, הם סבורים.

סביר להניח שהגראי”ל היה מסרב.

כאיש רודף שלום, רק זה חסר ליהדות החרדית, מחזות סטייל אלי ישי-אריה דרעי, במתכונת אשכנזית, כשאנשי ‘הפלג הירושלמי’ מנצלים את המהומה לטובתם, ומלבים את האש אף יותר.

אלא מה? שהמתכונת הנוכחית, בה נאלצים שני הצדדים להתגורר תחת קורת גג של מפלגה אחת, היא מתכון בדוק לאסונות וצרות. עוד נתגעגע למאבק על התפקיד בוועדה למינוי דיינים. חכו לפרקי ההמשך.

הקדנציה נפתחה בהחרמת ישיבות הסיעה מצד ח”כי ‘דגל, שכעסו על אופן החלוקה בוועדות הכנסת (ושוב חזרנו לדרישת ה-60% לטובת הליטאים), והסתיימה, בינתיים, במאבק של יום שני האחרון.

אפילו הרב יצחק גרוסמן טרח להגיע מהצפון כדי לערבב. בין לבין, הוא נפגש עם שר הפנים סילבן שלום ועשה עוד כמה חסדים, ואל תשאלו אותי עם מי ועל מה…

נתניהו מביט בכל ההתנהלות הזו מן הצד, ונאלץ לתפקד כגננת. בשלב מסוים, היה מי שיעץ לו להוציא מהרשימה גם את אייכלר וגם את גפני – למה לקחת צד במריבה? למה להעניק לבוז’י הרצוג את האפשרות להפוך לחברו הטוב של משה גפני (אילו היתה מפלגתו תומכת במועמדותו לוועדת הדיינים) ולהתקבל בכבוד מלכים בחזון-איש 5, כשאתה בוחר את הצד של הבעלזא?

בסופו של יום התקבלה אזעקת הרגעה. שוב התגלה הרב שטיינמן כאיש השלום של דורנו.

6.

קבלו סיפור.

רוצים לממש את הדופק של המחלוקת, כפי שהוא בא לידי ביטוי בסיור עירוני שגרתי?

אז ככה: ביום שלישי הגיע סגן שר החינוך מאיר פרוש לסיור בערים חרדיות – בני ברק, מודיעין עילית, וכמובן אצל הבן באלעד.

ראש עיריית מודיעין עילית אינו נוהג להזמין את נציגי העירייה להתלוות לסיורים, אבל בלשכת פרוש הודיעו, כמובן, לנציגי סיעת שלומי אמונים במועצת העיר שה’ביג בוס’ מגיע. איך לא.

שמע על כך נציג חסידי המקורב ביותר לגוטרמן (יש אומרים שראש העיר אף עזר לו בדיון מסוים בבית הדין בעיר. אם זה נכון, אין שום עקבות לזה בשטח), ועדכן את ה’ביג-בוס’ שלו.

גוטרמן, שהבין כי תיווצר אי נעימות באם יסתובבו סביבו בסיור רק לובשי מעילים חסידיים, מיהר לעדכן גם את נציגי סיעת ‘דגל התורה’. את כולם, חוץ מאשר את הנציג אורי יפה, שלא ממש מיישר קו בישיבות המועצה.

הוא כנראה לא לקח בחשבון שהחברים מ’דגל’ לא ישאירו את חברם בבית, וכצפוי, אלה מיהרו להודיע גם ליפה על ה’אירוע’.

בסופו של יום, בהודעה לעיתונות, נצפו בתמונות כולם. בדיוק כמו בג’ינגל של ג’ לבחירות האחרונות. התקבצו, כולנו מאוחדים.

אבל האמת היא שהמצב בשטח  מזכיר יותר את תשעת הימים בואכה תשעה באב.