“החלבן” – כך כינתה אותו כל העיירה.
לא קשה לנחש במה הוא עסק. עם הופעתן של קרני שמש ראשונות, היה מעמיס כדי חלב טרי על גבו ועובר מבית לבית בעיירה, עד שמכר את כל החלב שברשותו.
מכיוון שלא היו לו מתחרים, והתקנות בעיירה הקלו במיסים על עסקים קטנים, אך פשוט הוא שהרוויח האיש הון רב ממכירת החלב. כסף רב נצבר באמתחתו, עד שהחליט כי הגיע זמנו ליהנות מעושרו. הוא ארז מיטלטליו ויצא אל עבר הנמל – שם יעלה על סיפונה של האנייה לטיול ברחבי העולם.
בדרך לנמל עצר האיש אצל חלפן כספים, כדי שזה ימיר לו את חבילות השטרות במטילי זהב בודדים – עימם קל יותר להיסחב בדרכים, וכשהוא שמח וטוב לב הגיע אל האנייה. אל החופש.
שעות ההפלגה הראשונות היו נעימות. הרוח התבדרה על פני השטים, ריחו המלוח של הים מילא את ריאותיהם, ושיחת חולין של סוחרים ותגרים העבירה להם את זמנם בנעימים. לפתע, החלה הרוח לשרוק בסערה. היא טלטלה את האנייה מצד אל צד ואיימה להטביע אותה על יושביה.
כשכמעט והגיעו מים עד-נפש, החליט החלבן כי לא נותרה עוד ברירה, וכדי להציל עצמו מטביעה יהיה על כולם לזרוק את מיטלטליהן אל הים הגועש – כך יופחת כובדה של האנייה והיא תיזרק מגל אל גל עד כי ינוח הים מזעפו. יושבי האנייה הסכימו עימו פה אחד.
מיודענו החלבן לא היסס. כמו כולם השליך אף הוא את חפציו אל המים. כן… גם את מטילי הזהב היקרים שהיו בצרורו.
חברו, שידע על תכולת מזוודתו של החלבן, ניגש אליו והביע בפניו את תמיהתו על הקלות בה זרק את כל כספו אל המים, מבלי להניד עפעף ומבלי למצמץ.
הביט החלבן בפני ידידו, חייך במרירות, והפטיר לו במשפט אחד: “הכסף הגיע מהמים ועכשיו הוא חוזר אל המים.” (- להזכירכם: הוא מכר “חלב”).
•
בימים טרופים אלו, כאשר אנייתנו מיטלטלת מצד אל צד בין הגלים. מגל כלכלי חונק אל גל ביטחוני עכור, כשברקע נשמעים קולותיהם של “חלבנים” האמונים על מכירת חלב – הבה ונבדוק מה באמת הם מציעים: האם חלב בריא ומרווה מוכרים הם לנו, או שמא מערבבים הם בחלב כמות לא מבוטלת של מים, רק כדי להתעשר על-גבינו ולהרוויח עוד כמה מטילי זהב.
אני חושב שאחזור על טור זה לפני הבחירות הבאות – אלו שנראות כבר באופק.
לא שזה יעזור, אבל לפחות אוכל להגיד – אמרתי לכם!