למה הגיש לי הרבי קוגל?

המסר המיוחד שלקחתי מהרבי, והזיכרון הנפלא שיש לי ממנו, הוא מלפני הרבה שנים. עוד בהיותי נער צעיר שהגיע לחיפה בעקבות שמחה משפחתית.

ובכן, לפני כמה עשרות שנים שהייתי בשבת בחיפה וכמובן, איך לא, היינו כל השבת אצל הרבי מסערט-ויז’ניץ.

התפילות והשירה היו מיוחדים, הפשטות והגישה החמה של הרבי לכל יהודי היו ניכרים לכל מי שרק רצה לראות.

אך המסר שראיתי בכבוד שחלק לאחיו, היה לי למוסר מיוחד שעד היום חרוט בזיכרוני.

היה זה מראה מיוחד לראות איך הרבי מכבד את אחיו ראש הישיבה, ואחיו מכבדו בחזרה. כילד, דבר זה נתן לי מסר אותו לא אשכח לעולם.

חז”ל אמרו איזהו מכובד, המכבד את הבריות אך לצערנו, רבים מאיתנו שכחו זאת. כאן עמד הרבי והזכיר לכל אחד: הכבוד האמיתי זה לכבד את האחר. זכורני איך שעמדתי בטיש עם אחי מאחורי הרבי, ומיד כאשר הרבי שם לב שאנו עומדים מאחריו, שאל אותנו האם קיבלנו קוגעל, ומיד לקח מהשולחן והושיט לנו. הרבי ראה כל אחד, הוא נתן לכל אחד את התחושה שהוא בשבילו הכל.

כאשר אתה מסתובב בארץ ורואה את החסידים שזה עתה הפכו ליתומים, אתה מרגיש שאנשים האלו באמת איבדו אבא. אתה חש את האובדן הנטוע בכל אברך ובחור, סב וגם ילד. כל אחד מהמקום שלו מרגיש את החיסרון שלו. אך כולם בסך הכל אומרים אותו הדבר, אבא שלנו כבר לא כאן.

יהי רצון שנזכה להידבק במעשיו הטובים, ללמוד ממנו ובכך בוודאי נעשה נחת רוח לנשמתו.