היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הגיש היום (שלישי) לבג”ץ את עמדתו בעתירה המבקשת לאפשר לבתי עסק להציג את עצמם ככשרים, גם בלי שקיבלו תעודת כשרות מהרבנות הראשית לישראל.
על פי עמדתו של וינשטיין, בתי עסק יוכלו להציג עצמם ככשרים גם בלי תעודת הרבנות, ובלבד שיציינו באופן בולט כי ”מסמך זה אינו מהווה תעודת הכשר מטעם הרבנות הראשית לישראל”, ולא יכתבו כי מדובר בעסק “כשר”.
“לנוכח נוסחו של החוק, ובשים לב לזהירות הנדרשת שעה שעסקינן בפלילים, לא יוגשו, במצב בחקיקתי הקיים, הודעות תשלום קנס או כתבי אישום, כנגד בעלי בתי אוכל שלא יציגו את בית האוכל במילה ‘כשר’, אך יציגוהו כ’מפוקח או מושגח על ידי גורם פלוני’ או במילים דומות, וזאת בכפוף לכך שיובהר בצורה מפורשת, ברורה ובולטת, באופן שאינו עלול להטעות את האדם הסביר, כי מסמך זה אינו מהווה תעודת הכשר מטעם הרבנות הראשית לישראל, או מטעם גורם אחר המוסמך ליתן תעודת הכשר”, כתב היועמ”ש.
עמדת היועץ שונה מעמדת הרבנות הראשית.
לדעתו, “אין עוד מניעה מהצגת בתי העסק של העותרים באופן ההולם את מצבם הכשרותי, כלומר תוך הבהרה בכתב כי הם מפוקחים על ידי הגורם הרלוונטי,ותוך שיוצג בכתב ובבירור כי אין בכך כדי להוות תעודת הכשר מטעם הרבנות הראשית. משכך, ממילא אין עוד פגישה בחופש העיסוק. מעבר לכך, לשם הזהירות בלבד, הובהר כי אף אם ייקבע כי ישנה פגיעה, כאמור הרי שזו עומדת בפסקת ההגבלה”.
לדעת היועץ עמדתו “מאזנת בין תכלית מנית ההונאה שבחוק לבין מימוש זכותם של העותרים לחופש עיסוק במידת האפשר”.
עמדת הרבנות, לדבריו, “מרחיבה את תחולת החוק עד כדי מצב בו, לכאורה, תתחייב אכיפה פלילים אף כנגד מי שפעל באופן ברור ומפורש על מנת שלא להטעות את ציבור הצרכנים”, וזוהי, לדעתו, “פגיעה שהיא למעלה מן הנדרש בתחום פלילי” ולפיכך אינו מקבל את דעתה.
מצד שני, גם עמדת העותרים, שדרשי את הרשאת השימוש במילה ‘כשר’ כדי לתאר את בתי העסק בבעלותם “אף היא אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק שכן היא עלולה להטעות את ציבור הצרכנים”.
העמדה הוגשה באמצעות עוה”ד נטע אורן ואבישי קראוס ממחלקת הבג”צים בפרקליטות המדינה, לקראת הדיון שיתקיים בעתירה ביום ראשון הקרוב.