1.
התקשורת החרדית שוברת שיאים חדשים כל פעם מחדש. למשל השבוע, מציג המודיע בעמוד הפותח של העיתון, במיקום בולט ליד הלוגו, פרסום עצמי.
“הצלחה משגשגת לפורום המנהלים העשירי של ‘המודיע’ שהסתיים אמש”.
משגשגת, בטח.
בפנים, בעמ’ י”א, שימו לב לדברים שאמר המנחה גבריאל שטאובר, מנהל האגף לתרבות תורנית בעיריית ירושלים: “ישנם עיתונים רבים, אבל המודיע הוא היחיד שיכול להוביל השקפה, משום שהוא מיוחס אחר גדולי וצדיקי הדור שמלווים אותו על כל צעד ושעל”.
העיתון, אגב, כל-כך מצליח שלאחרונה החלה ההנהלה גם לאסוף תרומות. הן מפורטות, באותו עמוד, י”א. תחת הכותרת “שרשרת התורמים”, מופיעים התורמים, “לקידום ההסברה היהודית באמצעות הפצת עיתון ‘המודיע’ בקרב כל רבדי הציבור”.
2.
גם ‘יתד נאמן’ מריע לעצמו. הפעם, תחת הכותרת, “30” לעיתון.
“זה יתד שהציבו גדולי האומה, לא סר בסער כמלא הנימה, וגם כשהרוח מאימת לגבור לעקר, להסית, להשחית ולשבור הוא יצוק ולא חת מפחת הזמן כי יתד הוא! יתד נאמן” (א.לוין).
אז המודיע הוא כבר לא “היחיד שיכול להוביל השקפה”?
3.
גם ביום ליום יש הודעה דרמטית לצד הלוגו של העיתון. תחת הכותרת – “השר אזולאי: הרפורמה מביאה את סכנת ההתבוללות” – מגולל העיתון במסגרת בולטת איך “שר הדתות השיב אש למבקריו במליאת הכנסת, בעקבות דבריו על הרפורמים: ‘גם יהודים שחטאו יהודים הם’, אך הדגיש כי את הסערה המלאכותית מחוללים גורמים אינטרסנטים בכדי ללבות את הקרע בעם. לאיש אין מונופול לקבוע מיהו יהודי טוב יותר, אולם אנו רואים בכאב את הסכנה הרוחנית של הרפורמים”.
מאחר ואם לא עקבתם אחר הכותרות, לא תבינו במה מדובר, אוסיף קצת רקע, אותו מעלים העיתון, ככל הנראה שלא בכוונה.
השבוע נקלע אזולאי לעין הסערה כשהתבטא, בתכנית הרדיו ‘מה בוער’ בגלי צה”ל, על הרפורמים כי הם אינם יהודים. אחרי שחטף מכל עבר, כולל נזיפה אישית מצד ראש הממשלה, נאלץ לעלות על דוכן המליאה ולהתנצל.
“שר הדתות השיב אש למבקריו במליאת הכנסת”. איך היה אומר יצחק שמיר? נו, טוף.
4.
לצד השבחים שמעניק יום ליום לשני שרי ש”ס, העושים את ימי חמישי בסיורים בכל רחבי הארץ, משבח עורך העיתון יצחק קקון את “ביטול פרצת הגיור כפי שנחקקה בממשלה הקודמת”.
“חסדי ה’ הגדול שחוק הגיור בוטל, בכך נמנעו פרצו חמורות בעם היהודי, ואנו בהחלט יכולים לומר כי רק בשביל כך טוב שקמה ממשלת נתניהו הרביעית”.
ושמישהו ינסה להסביר מדוע אחרי ממשלת נתניהו השנייה, במהלכה ניסו להעביר חוק גיור זהה לזה שעליו דובר השבוע, פתחה ש”ס את מערכת הבחירות שלה בסרט ‘כוכבית גיור’. אם חוק הגיור הוא זה שמונע פרצות חמורות בעם היהודי, למה היה צריך ללעוג לכלה הרוסייה ולמכשיר הפקס אותו קיבלה מתנה מ’ביתנו’ לחתונתה?
5.
בתואר כתבת השטח הטובה ביותר של השבוע זוכה אצלי כתבה מיום ליום.
אז נכון שלא מדובר בהישג של העיתון עצמו. ובכל זאת, בהנחה שלקורא החרדי אין גישה ל’ידיעות אחרונות’, בטח לא לעיתון האיטלקי ‘לה סטמפה’, אהבתי לקרוא את הכתבה שהביא יום ליום מ’ידיעות’ ובה תיאור שובה לב על ביקורו של העיתונאי מאוריציו מולינארי במה שהיה פעם גוש קטיף. הכתב, אברהם ישראל פרידמן, גם שוחח טלפונית עם העיתונאי האיטלקי.
“עשר שנים אחרי ההתנתקות מרצועת עזה, מהיישוב נצרים לא נותר שום זכר… את בית הכנסת הם שרפו עד היסוד, ובמקום שבו הוא עמד מתנופפים היום דגלים של הג’יאהד האיסלאמי. אפילו עץ הדקל הזקן שבחצר המדרשה נעקר.
“על הריסות היישוב, שבו התגוררו ערב הפינוי 60 משפחות ישראליות, הקימו הפלסטינים פארק שעשועים. לונה פארק של ממש, עם גלגל ענק שאפשר להבחין בו ממרחק של קילומטר, רכבת הרים קטנה, קרוסלה שמושביה בצורת מטוסים ומתקני שעשועים נוספים בשלל צבעים. כמו אי בודד בלב הדיונות והשדות, מוקף בחומה של בלוקים אפורים ובערימות של זבל וגרוטאות.
“.. בין שרידי היישובים הישראליים יש מחנות אימונים ובסיסי הדרכה של ארגוני הטרור השונים ברצועה. כל ארגון מציג אפוא את הדגל שלו לראווה בכניסה למתחם האימונים.
“…בבית הקפה פרדייז על חוף הים של גוש קטיף אנחנו פוגשים את מוחמד המלצר, תושב דיר אל-בלח. הוא היה בן 14 כשראה בפעם הראשונה בחייו את החוף היפיפה שנקרא היום ‘דיר אל-בלח ביץ’… פתאום נעלמו המחסומים בדרכים ויכולנו להיכנס לכאן. עד אז רק לישראלים היה מותר להגיע לכאן… בשבילנו זה היה כמו להיכנס לגן עדן.. חוף התמרים… הפך לריביירה של עזה, יש כאן שורה של בתי קפה ומסעדות… עם מדשאות וסככות קש ואוהלים צבעוניים”.
6.
ביתד נאמן הסתפקו בכתבת תיאור על הנעשה בעזה, “מבעד למשקפיים של עיתוני העולם”.
“לא, לא שלחנו את א.בן אהרן לעזה, מסיבות מובנות”, הם פותחים את כתבתו על עזה. “במקום זאת, ביקשנו לקבל באמצעותו תמונת מצב על הנעשה בעזה כיום מבעד למשקפיים של עיתוני העולם”.
7.
ב’המודיע’, לעומתם, לא התעצלו. “כתב ‘המודיע’ טיפס השבוע על כמה גבעות רמות ליד הישובים הדתיים בדרום רמת הגולן וצפה ב… דגלים שחורים, סמלי דאעש, המונפים כבר פה – ושם בגזרה שמנגד”.
הנה, למשל, חלקת החממות של אייל חדד, איש ‘קטיף’ לשעבר ותושב אבני איתן שבדרום רמת הגולן, ממוקמת קרוב מאוד לגדר הגבול החדשה, זו שנבנתה כדי לחסום את אנשי ‘המדינה האיסלאמית’ ואת יתר קבוצות המורדים המסוכנות, העלולות לחדור ליישובים היהודיים צמודי הגדר.
מתברר, שגם כשנראה ש’הכל בסדר’, הירי הנשמע מעבר לגבול מעורר חשש. “כי הם כבר כאן. אנשי דאעש. לא הרחק מהגבול. כבר לא מדובר באיום מרחוק, אלא במשהו המתמקם בסמוך מאד”.
כאשר טיפס הכתב משה מיכאל צורן על כמה גבעות רמות, ליד היישובים הדתיים הוא צפה ב…”דגלים שחורים, סמלי דאעש, המונפים כבר פה ושם”.
8.
אני מאוד אוהבת את בדיקת ‘השיבוץ’ שעושה כתבת משפחה שרה פרדס ב’משפחה’ בעונה זו של השנה, כל שנה.
היא עוברת אחר כל ריכוז חרדי, ומדווחת מי שובצה, ובעיקר, מי לא שובצה – בסמינרים השונים. היא מסיקה: “הלקחים עדיין לא הופקו במלואם”.
ניחוש שלי: שר החינוך הרב ד”ר שי פירון מ’יש עתיד’ הטיל אימה על מנהלי הסמינרים, שידעו שאין על מי ללחוץ וממי לצפות לויתורים. שר החינוך הנוכחי, נפתלי בנט, אינו מתעסק יתר על המידה בנושא החינוך החרדי, ומותיר זאת לסגנו מאיר פרוש.
יש נושאים שטוב לדעת שסגן שר חרדי מטפל בהם. בנושא האפליה של קבלת בנות לסמינרים ומלחמה במנהלים, גרוע לצפות מנציג חרדי שיטפל בנחישות, כפי שעשה זאת פירון, למשל.
מה שמעורר תהיה במיוחד היא העובדה לפיה שוב, בדיוק כמו לפני שנה, לא מופיעה מודיעין עילית ברשימת הנסקרות. כולן שם: ביתר עילית, בני ברק, בית שמש, ירושלים, אלעד, אשדוד והדרום – ורק מודיעין עלית יוק.
בשנה שעברה הסבירה לי הכתבת שהעירייה אינה משתפת פעולה. אז, כמו גם עכשיו, אני מבקרת אותה על שלא ציינה במפורש בכתבתה: מודיעין עילית – העירייה סירבה לשתף פעולה.
9.
אני מניחה ששיתוף הפעולה של גורמים בצה”ל עם הכתב הצבאי של ‘משפחה’, אליעזר שולמן, נולד כדי להציג בצורה יפה את העובדה לפיה בצבא ‘באים לקראת’ החייל החרדי.
לא יודעת מה אתם חשתם בקריאת הכתבה. אני חשתי דאגה. שימו לב לנקודות שהדאיגו אותי, כאם חרדית, אך לא רק: “למה מעוניינים בצה”ל בגיוס החרדים? התשובה היא כסף”.
מתברר שבצה”ל קיימת מצוקה תקציבית, ועל כל ‘ראש’ של חייל חרדי הם מקבלים תקציב ממשרדי הכלכלה, הבטחון ועוד,שתומכים בשירות חרדים בצה”ל – מה שאומר שהחייל החרדי חסכוני יותר לתקציב צה”ל”.
הצבא נערך לכך ש”צה”ל הולך להיות מורכב מהרבה חיילים שומרי מצוות, בין אם נרצה בין אם לא”. הדרכים לכך הן ‘יפות’, לא ‘בכוח’, אבל הן מסוכנות. “שימוש בבשר ‘חלק'”, הפיכת מדור שילוב חרדים בצה”ל ל’ענף’, שבראשו יעמוד סגן אלוף עם סמכויות רבות יותר, והקצאת חייל חרדי מיוחד שיעמוד מול התקשורת החרדית.
השבוע הגיעו לצו ראשון תלמידי ישיבות חסידיות, מלווים בחברי כנסת ובמשגיחים. החיילות המשרתות בלשכת הגיוס זכו לחופשה והמקום הפך לסטרילי מנשים.
“ציד גולגלות”, קרא שולמן לטורו. תודו שמדובר במגמה מפחידה למדי.
10.
שירה והלל מצאתי בטורו של יוסי אליטוב במשפחה על סגן שר החינוך מאיר פרוש.
לא שיש בעיה בטור מהלל פוליטיקאי. אבל, שימו לב להקדמה.
“אולי לא שמתם לב, אבל בחמשת השבועות שהוא מכהן במשרד החינוך לא קראתם שום פוסט של שירה והלל על אודות מפעלותיו של פרוש. שקט. דממה תקשורתית מקיר לקיר. זה לא שפרוש טרם התאקלם או לא השיג. הוא השיג בהחלט שורת דברים, שהאחרון שבהם הוא חמישים ושישה מיליון השקלים שדאג להעביר ממשרד החינוך לקייטנות החרדיות”.
אז ככה:
- המבקרים בכנסת בימי שני יוכלו לראות את בניו של סגן השר פרוש מתדרכים עיתונאים במזנון הח”כים. ותרשו לי להניח שהתדרוכים שלהם הם יותר לכיוון של שירי הלל מאשר לכיוון של ‘השמיצו נא’.
- בהחלט מצאתי בתקשורת החרדית שירי הלל לפרוש, גם על הקייטנות, הגם שחשוב להזכיר שמדובר בסעיף קואליציוני שקוויים באופן אוטומטי, גם בלי שתדלנים למיניהם. את הסרט על ההישג גזרו שר הכלכלה אריה דרעי, כמו גם יו”ר ועדת הכספים משה גפני.
- אם אכן חכם יותר לשמור על שקט תעשייתי, כהסבר הכתב – “הסיבה לדממת האלחוט התקשורתית היא חשש מהותי לעינא בישא, בתוספת לקחים שנלמדו בכהונה הקודמת באותו משרד” – מה הביא את אבא פרוש לארגן לעצמו ראיון במשפחה בחלוף חמשת השבועות לכהונתו? אחרי חמישה שבועות לא חכם לשמור על דממת אלחוט? אין חשש לעינא בישא?
11.
את הקטע הפוליטי המרתק ביותר של השבוע מצאתי במסגרת, בתוך טורו של מ’ כרמלי ב’המודיע’. מתברר, שבעקבות דברים שכתב בשבוע הקודם על ה”שר” שנאסר על ידי מועצת גדולי התורה, הוא קיבל מכתב מבני משפחה של הרב איצ’ה מאיר לוין, נציג אגודת ישראל בשנים שלאחר הקמת המדינה, ומי שכיהן כשר הסעד בממשלות בן-גוריון.
הם מחו על דבריו ולפיהם “הניסיון, לא צלח”. הניסיון לכהן כשר, כמובן. הכתב מתנצל בפניהם בכתבתו (נדיר במחוזותינו) ומביא את דבריהם כלשונם (אני קיצרתי):
“מועצת גדולי התורה בארץ עמדה בקשר ובמעקב אישי הדוק במשך כל שנות ההשתתפות הקואליציונית-ממשלתית והעניקה גיבוי והדרכה מלאים לשר הסעד בעת משברים שגזרה הממשלה ובאופן שוטף.
“בתמורה להשתתפות הקואליציונית קיבל רבי יצחק מאיר לוין זצ”ל את עצמאות היהדות החרדית: 1. הצלת לומדי תורה מגיוס לצבא. 2. הצלת כל בנות ישראל הדתיות מגיוס לצבא. 3. חינוך חרדי עצמאי ובלתי תלוי במימון מלא של המדינה ועוד.
“לאחר ארבע וחצי שנים אגודת ישראל לא נמנעה להצטרף לממשלה כתוצאה ‘מהנסיון של צלח’ אלא משום שממשלות מפא”י בראשות ב”ג, שרת, אשכול, מאיר ורבין לא הסכימו לתנאים הקואליציוניים שהציבה אגו”י.
“בתשל”ז, כשעלה בגין לשלטון הוא נעתר לכל התנאים שאגו”י הציבה לו, אולם למרות התמורה שנתן היא לא היתה באותה רמת אוטונומיה גבוהה שהעניק בן גוריון… אך מועצגה”ת הורתה להוציא יקר מזולל ועל הצטרפות לקואליציה.
“יחד עם זאת, היות ובממשלות האחרונות נולד המושג ‘סגן שר’ וניתנת אפשרות לקחת משרד סגן שר במעמד שר, דבר שלא היה קיים בקום המדינה, היו מגדולי ישראל שהציעו להדר בכך”.
לפי הדברים הללו, אגב, אם יבטל בג”צ את המושג של סגן שר במעמד שר, יוכל סגן השר יעקב ליצמן לכהן כשר.
מה גם, שהדברים אינם מדויקים לגמרי. המושג סגן שר אמנם לא היה בממשלה הראשונה, אך ב-1951 נחקק חוק ולפיו ימונו סגני שרים. חודש וחצי לאחר כניסתו לתוקף של התיקון בחוק מונה סגן השר הראשון, ראובן שרי, סגן שר במשרד התחבורה.
12.
אריה ארליך כתב השבוע טור תחת הכותרת: “מי מחכה למשיח?”
נשאר רק להמתין ולראות את מי הוא לא הרגיז.