5 הערות לסיכום השבוע הפוליטי
1.
שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן ממשיך לבלבל את המערכת הפוליטית. יום און, יום אוף.
אתמול היה צעד נוסף אל עבר הקואליציה. שיתוף הפעולה בין ישראל ביתנו לבין הליכוד בוועדה למינוי שופטים, הוא מהלך חסר משמעות. ממילא אף אחד משופטי העליון לא מפנה את מקומו לפני שנת 2017.
האם הכנסת ה-20, עם המינוי של ח״כ מסיעתו של ליברמן, רוברט אילטוב, בכלל תשרוד את שנת 2016? ספק רב.
אבל אצל ליברמן, כמו תמיד, העיקר זה התמרונים. ה-Maneuvering.
2.
ביום שני לפנות ערב יצאו רבים מבניין הכנסת להר הרצל, לאזכרה הממלכתית לחללי צוק איתן. כדי להתמודד עם המליאה הכמעט ריקה בשעת האזכרה, וגם כדי לא לקיים דיונים על שעת סיום צום הרמאדן, החליטו בהנהלת הקואליציה להכריז על הפסקה של שעתיים בדיונים.
סביב שעת שקיעת השמש יצאתי גם אני אל מרפסת המזנון. למרבה הצער, אסור לעיתונאים לצלם את הפגישות בין חברי הכנסת וראשי סיעות הנערכות שם.
פגישה אינטימית אחת, על רקע השקיעה התקיימה אל מול עיני וגם צולמה על ידי יותר מאדם אחד, אך כיוון שנכחתי גם אני שם, בחרתי שלא להשתמש בצילומים שנשלחו אלי.
יאיר לפיד ואביגדור ליברמן, שניהם בחליפות, בשיחה שקטה ורגועה, כשירושלים פרושה תחתם. דיברו ודיברו. אם לא היתה שם מליאה, מזנון וכל מיני פעילים, אפשר היה כמעט לחוש את הרומנטיקה באוויר.
בהמשך הערב, ליברמן התחפף מן המליאה. עוד שניים מסיעתו (אורלי לוי-אבקסיס ורוברט אילטוב) לא טרחו להשתתף במאמצי האופוזיציה. חלקם התקזזו או סתם הלכו לישון.
אצל לפיד, לעומת זאת, צייתנות. הוא הורה לכל 10 אנשיו להיצמד למליאה.
אף אחד לא מש.
3.
אחת המסקנות שלי מצפייה מן הצד בחברי האופוזיציה בשבועות האחרונים, בכל האירועים שבהם ניסו להביך את הקואליציה, היא כדלקמן: המחנה הציוני בראשות הרצוג, משתף פעולה היטב עם יש עתיד של יאיר לפיד ועם מרצ בראשות גלאון.
הציר הזה: הרצוג-לפיד-גלאון, עובד יחסית (גליצ׳ים פה ושם) חלק. לא סתם הרצוג ומיכאלי בחרו בהצעת חוק של קארין אלהרר, כהצעה הפשוטה יחסית שבה כל חברי האופוזיציה יכולים לתמוך.
מדובר בחוק הוצאה לפועל, הטיה מסוימת של יכולת הגישה ללשכות ההוצאה לפועל לעברם של החייבים. החוק הוצג כחברתי, כחסר עלות תקציבית למדינה, וכמובן: זה היה חוק של יש עתיד ולא של המחנה הציוני.
כולם רצו לתוך המליאה והעבירו את החוק בקריאה טרומית בלבד. זה לא אומר שלחוק יש הרבה סיכוי בהמשך הדרך, אבל העובדה שלפיד, הרצוג וגלאון מתואמים – ברורה.
לשלושה יחדיו יש 40 חברי כנסת, לא כולם טיפוסים צייתנים מטבעם. הרשימה המשותפת, משתפת פעולה עם האופוזיציה, לפעמים. יום כן, יום לא, תלוי את מי שואלים.
אבל הבדלנים של האופוזיציה הם ישראל ביתנו. גם עם השיחה האינטימית בין לפיד לליברמן , זה ברור שהרצוג לא מסוגל לצפות יותר מאשר שעה-שעתיים קדימה, מה ליברמן מתכנן.
האם ציפי לבני לא הציגה את עצמה בעבר כחברה אישית של ליברמן? איפה הקשר הזה עכשיו.
4.
אם מישהו היה סופר את כמות השעות שנתניהו יושב ממש פיזית על כיסאו במליאה, כולל לילות, ואפילו עד השעה 04:00 לפנות בוקר, יתכן שהיה מגיע למספרים חסרי תקדים.
אחרי השעות הארוכות של נתניהו במליאה ביום ב׳, אור ליום ג׳, הגיע גם יום ד׳, עם הצעות החוק הפרטיות.
אלהרר זכתה להיות הח״כית הראשונה שמצליחה להעביר חוק בקריאה טרומית, תוך שהממשלה מתנגדת, מזה שנים ארוכות.
באחד העיתונים נכתב שזה לא קרה מזה 6 שנים. דיוני יום ד׳, במשך כל הקדנציות הקודמות (ימי הצעות החוקים הפרטיים), היו נטולי נתניהו. כמעט תמיד. נתניהו היה מגיע למליאה בימי ד׳ רק עם הזמנה לדיון ב-40 חתימות, וגם זה לא קרה הרבה. לכנס הקיץ של הכנסת נותרו כשבועיים.
מדובר בכנס קצר מן הרגיל, כי לנתניהו לקח זמן רב להקים את הממשלה. התחילו באיחור רב.
בעשרת השבועות (פלוס מינוס) של כנס הקיץ אפשר כבר כמעט לסכם ולומר – הכנסת לא משיגה דבר. למעט תיקון לחוק יסוד הממשלה שאפשר לנתניהו למנות שרים וסגני שרים תוך דחיית הגבלת ה-18 שרים לפעם הבאה, הכנסת הזו לא מקדמת אף מהלך משמעותי. אין כרגע שום רפורמה, או כל דבר.
זה גורלה של הכנסת ה-20.
5.
שמתם לב ששר האוצר משה כחלון מתחמק מן התקשורת?
הפעם האחרונה שהוא התיישב לראיון היתה ב-20 במאי, ב’פגוש את העיתונות’ בערוץ 2. מאז חלפו שבעה שבועות ושר האוצר לא חושב שעליו לתת דין וחשבון לציבור.
ראיונות בעיניו זה אקט מיותר. אבל האמת, שגם אני הייתי מעדיפה שנבחרי ציבור יערכו מסיבות עיתונאים (לפחות) ולא רק ראיונות. מסיבות עיתונאים פתוחות, בהן ניתן לשאול שאלות. מן הסוג שאצלנו רואים בטלוויזיה, בסדרות, מן נוהג שמתקיים בפועל במדינות אחרות – ולא לנהוג כמו ראש ממשלת ישראל, אשר במשך שנים ארוכות פוגע בערכים בסיסיים של הדמוקרטיה ומתחמק מלהשיב לשאלות.
תגובות
אין תגובות