עושים שiק בכנסת • בועז בן ארי דוהר במסדרונות

אווירת חג שררה כבר בהודעה שקבלתי, כי עלי לצלם בכנסת. הכנסת חוזרת מפגרה ממושכת, כולם נחו, בטח יהיה מעניין. הבוקר הגיע ושמתי את פעמי אל המשכן, כדי להביא לכם דברים מעניינים בהם מתעסקים נבחרי הציבור אותם בחרתם.

 עם הגיעי לשערי הכנסת, אני נתקל בצוות הזה: משה פלדמן מקווי הנייעס, וחברו מרדיו קול ברמה, יוצאים מהרכב. שמחתם על שנפגשנו הייתה מוקדמת, כי בשערי הכנסת הם נאלצו לשוב לאחור: שכחו את תעודת הזיהוי ברכב.

 בכניסה אני עובר בידוק מסודר ומדוקדק. מצלמותיי מורכבות שוב ושוב, העדשות מתחלפות בכל מצלמה, ושוב ושוב אני מצלם כדי להוכיח שהכל תקין בציוד. בדרך כלל מאחר ואני מגיע עם הציוד מהבית, כלום לא מכוון והתמונות תמיד יוצאות בהירות. הפעם הצלחתי להביא לכם תמונה אחת מרגעי הכניסה, כששני אנשי משמר הכנסת צולמו בשיחת רעים, בזמן שאני עובר בידוק מקיף.

 ח”כ משה גפני, אותו נראה היום במדור יותר מפעם אחת, נלכד בעדשת מצלמתי כשהוא מתראיין לתחנת טלוויזיה מאי-שם בקצה העולם. היו אלו דקות אחדות לאחר שהחזיק את השלט: “שכר מינימום 30 ₪ לשעה”. בסמוך אליו במסדרון נצפו שנים מתראיינים לאתר חרדי. היו אלו האנשים שכעת עומדים ביחד לאות הוכחה כי השלום חזק מכל: שרגא הופמן מאיחוד הצלה ואחד מבכירי מד”א, דקות לפני שנכנסו לדיון בוועדת הפנים על “ההכנות להילולה במירון”.

 בסמוך למזנון הכנסת נעמדים השנים מש”ס – אריאל אטיאס ואריה דרעי – מתדרכים ומעניקים תובנות לנדב פרי מערוץ 10. מה שנאמר שם לא אצטט מעולם, אבל השיחה קלחה. עד שהרעב השפיע, ודרעי ואטיאס נכנסו לאכול במזנון הח”כים.

 קומה למטה.  אני עומד מעבר לעמדת הצילום המותרת לעיתונאים וצלמים, ליד משרד ראש הממשלה. אבגידור ליברמן הולך ושב, מדבר בלחש, מעין “שפתיו זעות אבל קולו לא ישמע”. והנה קולו נשמע: “מישהו יכול לפתוח לי את הדלת בבקשה” – והוא מתכוון לדלת משרדו כשר החוץ. “הדלת פתוחה”, אומרים לו, ומיד בהקלה הוא ממהר לחדרו להמשך השיחה החשובה.

 את דורון קדוש לא צריך להציג. אה, בעצם, כן צריך להציג: הוא מוכר לכל קוראי עיתון יום ליום כסמנכ”ל תפעול ואיכות של העיתון. לכם רק אומר שהוא גם איש עם קשרי אנוש מעולים ואחד המוחות המבריקים בתחום.  והנה הוא נעצר על מדרגות המבואה התחתונה, כשהוא כולו מרוכז במכשיר הטלפון, קורא הודעה חשובה. דקות לאחר מכן הוא נצפה ישוב בחדר סיעת ש”ס, יחד עם אלישיב. שניהם משוחחים על דברים העומדים ברומו של עולם.

 בינתיים במליאת הכנסת: אריה דרעי ישוב על כיסאו, ממתין לתשובת הממשלה מצד המשיב ח”כ מיקי לוי. הזמן מתארך, היו”ר עייף. צלמנו אותו. אולי הגיע הזמן שיתנו לו כבר לישון בבית? אגב, אם לא הבנתם למה הוא במליאה מטעם ש”ס, אגלה לכם, כפי שתראו במסמך המצורף, כי אם הצעת האי אמון הייתה מתקבלת ועוברת – אריה דרעי היה המועמד להיות ראש הממשלה. איך אמורים בש”ס? “מי שלא מנסה לא מצליח”.

 כתב רשת ‘קו עיתונות’ מענדי ריזל הגיע לכנסת, אחת הפעמים הראשונות שלו במקום, כדי לראיין דמות בכירה מאוד. אם זה כל-כך חשוב לכם לדעת מי, תקראו את עיתון סופ”ש של קו עיתונות – שם יופיע הראיון. כל החברים רצו לדבר איתו: אנחנו תעדנו אותו עם  אלי מנדלבאום מויינט, ודקות לאחר מכן הוא נפגש עם הכפיל שלו בכנסת – יוסי גולדברג,  עוזרו לשעבר של ח”כ מיכאל בן ארי – שכולם תועים בהם ומתבלבלים בניהם.

יקי אדמקר מוואלה סירב להצטלם. כשצלמתי – הסתיר את פניו. רק לאחר מכן אמר לנו: אני לא יכול להצטלם עם זקן פרא של ספירת העומר. אנחנו דווקא חושבים שזה נורא מחמיא לו, אך לא התעקשנו על תמונת הזקנקן.

 יעקב רבלין ואבי בלום הגיעו באיחור רב לכנסת. הם ערכו סבב פגישות מהיר: במסדרונות ח”כ יעקב אשר בירך אותם על בואם, ואצל ח”כ יעקב ליצמן הם קבלו הסבר על החוק החדש אותו העביר. ואילו אריה דרעי הציע להם שיחה סגורה בארבע עיניים, אך הם נאלצו לוותר על הרעיון והשיחה התקיימה בשש עיניים.

 ח”כ מאיר פרוש, דקות לפני שנפגש עם פואד בן אליעזר ומיקי רוזנטל בדיון על הכליה ואיכותה, כפי שהופיע כבר כאן באתר, נפגש עם חבר מועצת עיריית ירושלים וכתב יתד נאמן, אליעזר ראכנברגר, שלא ויתר וממרומי גובהו ניהל את הדיון ב’יד חזקה ובלחישה רועמת’. לא יכולנו שלא לצלם.

 שניאור רוזן, יועץ התקשורת הצמוד של ח”כ מאיר פרוש, הופתע למראה המיקרופון של רדיו ‘קול ברמה’ שנדחף אל פניו על ידי אחד מכתבי התחנה השובבים. כשגילה שמצלמים את העניין, מיהר להסתיר את המיקרופון בידיו ואמר: “אל תסבך אותי עם התחנות האחרות. אני לא מתראיין בשום מקום”. כתבנו.

 סיעת ש”ס מתכנסת, הצלמים מוצאים החוצה ביחד עם הכתבים על-ידי יועץ התקשורת יעקב בצלאל. בינתיים בחדר המזכירות של הסיעה, ח”כ אמנון כהןן מעוכב על ידי משה גפני. אני מתקרב, שומע אותם מדברים על דברים חשובים. לצטט או לומר לכם על מה היה הנושא לא אוכל. חסיון, אתם יודעים. אבל זאת אוכל לומר לכם: כנראה עוד ישיבה בישראל תחזיק מעמד, בשיתוף פעולה של השנים. כשהם שמעו את המצלמה עובדת, הסתובבו השנים והסכימו לתמונה משותפת. ואהבת לרעך כמוך, בימי הספירה. בעיננו ראינו.

 ביציאה ניצב לו מי שזכה בתכנית ‘הדובר החרדי’ של ‘קול ברמה’ – ישראל עמאר, ביחד עם בחור שסירב להזדהות, וזאת אחרי שטען שבפעם שעברה שכתבנו עליו שלא הזדהה, לא שאלנו אותו בכלל לזהותו. הפעם שאלתי לשמו. אתם חושבים שקבלתי תשובה? תמשיכו לחשוב. אכן נתנו לי את שמו, אבל לפי החיוכים שרצו מסביב, הבנתי שעדיף שלא אחשוב שזה אמיתי.

 ח”כ רובי ריבלין ירד לקומת הוועדות, כדי להצטלם בפתח תערוכה של אמנים הלובשים חולצה עם הכיתוב ‘די לאלימות’, ורק אני שאלתי את עצמי, מדוע. מדוע הם מצטלמים עם מי שכשחקן מייצג ומצייר את עצמו כעבריין פושע ואלים. לכנסת הפתרונים. לאחר מכן נצפה רבלין כשהוא קונה עם נכדו במזנון החלבי כמה שוקולדים. ברור שהוא קנה לנכד.

 את הצלם מארק סאלם אין צורך להציג. תמונתו – תיעוד של  קנצלרית גמרניה עם צל שפם שנוצר מאצבעו של ביבי – התפרסמה בכל העולם. אז מה הוא עושה כשהוא לא מצלם שפמים? פשוט חותך פירות במשחק בפלאפון.

 בסמוך למשרד ראש הממשלה, תמונה מהמותן מהירה של אריה דרעי והצמוד שלו – חיים ביטון, תוך עבירה על חוקי הכנסת שלא ניתן לצלם, אלא רק מאחורי הכבלים המיועדים לכך. המאבטח מימין רואה אותי, ניגש ואני ננזף. דרעי ממשיך לדרכו.

 בכנסת תלויה כעת בכל המסדרונות תערוכת תמונות יפהפייה. בין הוועדות והמליאה הבאתי לכם כמה תמונות נבחרות שצילמו צלמי לשכת לע”מ, ובראשם הצלם המיתולוגי דוד רובינגר. ואם זיהיתם את החרדי שעומד מעל שמעון פרס ומקשיב לנאמר בתמונה הישנה – נשמח אם תביאו את פרטיו. אולי, מי יודע, נערוך עמו ראיון.

 יצאנו מהכנסת. השעה כבר מאוחרת. אבל בשביל מענדי גרוזמן כתב ‘מקור ראשון’, היום רק מתחיל. מעבר לכביש הוא מנופף לנו בשמחה. ככל הנראה כתב חרדי תמיד צריך להיות בכנסת, בכל שעה.  אחלנו לו בהצלחה.