יוזמת נתניהו לדחות את הבחירות לנשיאות אפילו כבר לא מזעזעת אותי. ההזיות והפראנויות, שבתוכן מתנהל ראש הממשלה שלנו, הן כבר מזמן המציאות שלנו. הוא מנסה לפרק את קדימה, מעביר את חוק מופז בכוח ואז מבטל אותו בלי בושה בכנסת שלאחר מכן, מדיח את יו״ר הכנסת, לא מאייש חצי שנה את ועדת חוץ ובטחון, לא מצליח לקבל החלטה על המשרד להגנת העורף, בונה את כל המו״מ הקואליציוני שלו על טינה אישית מוזרה לנפתלי בנט בממשלה (הדליף את ביבי טורס…) ואלוהים יודע מה אנחנו לא יודעים. בקיצור, זה היה מפתיע אותי אם הוא לא היה באובססיה פרנואידית לחסום בכל מחיר את כניסתו של רובי ריבלין למשכן הנשיא.מה כן מפתיע? שיאיר לפיד – באנו לשנות – שמע על זה לפני שבועיים ולא הרג את זה במקום. שנפתלי בנט, שלא יכול כרגע להגיע להסכמה עם ביבי על הכיוון ממנו זורחת השמש, שמע ולא הגיב פומבית עד היום. שמיסיס קלין (בדימוס) פספסה הזדמנות להגיד ״עד כאן״, לא אתן יד לתרגילים המסריחים שלך.אז למה?הסבר אחד ששמעתי מסביבת אחד מהשלישייה אמר – זה ימות ממילא, למה להיות זה שמחרב את היחסים עם ראש הממשלה. הרי אנחנו יודעים שזה מאוד חשוב לשרה.
ובכן, אחלה תירוץ, אבל זו לא הסיבה האמיתית.
הסיבה האמיתית היא שנתניהו אחוז האמוק פשוט שרף את המועדון (שלו).
הוא הציע לשלישייה (פלוס איווט) פיתוי שקשה לעמוד בפניו. במקום שהנשיא יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על חבר הכנסת, שיש לו את הסיכויים הטובים ביותר (השיטה הנהוגה כיום), נשנה את החוק כך שמלאכת הרכבת הממשלה תוטל אוטומטית על ראש המפלגה הגדולה ביותר.
ב-2007 הרעיון הזה עלה תוך כדי ממשלת אולמרט. באותה תקופה עוד דיברתי עם נתניהו. שאלתי אותו על זה בשיחת מסדרון בכנסת. הוא פסל את זה בתקיפות. זה יעביר את תהליך הסחטנות מאחרי הבחירות ללפני הבחירות, הוא הסביר. זה לא ייתן כלום. זה לא דמוקרטי שמפלגה שתנצח במנדט בודד, הרצה באוזניי נתניהו, תרכיב את הממשלה, בלי שיש לה רוב אמיתי.
ברקע עמד הגיון פוליטי שכל טמבל מבין ומי שלא הבין, באו בחירות 2009 והסבירו את זה. למנהיג גוש הימין זו הצעה מחרידה. הברית האוטומטית עם איווט והחרדים מביאה ממשלה, גם כשהליכוד שווה עשרים מנדטים. נכון, מאז הליכוד והחרדים זה לא רומן, אבל עדיין אני רוצה לראות את ליצמן וגפני ממליצים על מנהיג מחנה השמאל אצל הנשיא.
רק שתבינו את עומק השגעון בבית נתניהו – היוזמה החדשה של נתניהו זורקת מהחלון את היתרון הכי גדול של הימין, לטובת ניסיון פתטי למנוע (לדחות?) את כניסתו של ריבלין לבית הנשיא.
הטיעון הענייני היחיד של נתניהו (ענייני בסטנדרטים של נתניהו) הוא שהנשיא ריבלין לא יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה עליו. נתניהו בוודאי יודע שמרחב התמרון של נשיא אחרי בחירות הוא אפסי. בתקופת כהונתו, הנשיא פרס הטיל על לבני פעם אחת (שכשלה) ועל נתניהו פעמיים. מילת ביקורת לא נשמעה. גם לא מגדולי ההזויים של הזירה הפוליטית, כי זה היה מובן מאליו. רק פעם אחת היה לנשיא תפקיד אמיתי, הרצוג ב-84.
אז הנה החישוב הפוליטי של נתניהו:
כדי למנוע סבירות כמעט בלתי קיימת שיהיה תיקו כמו בפעם האחת ההיא ב-1984, והנשיא הימני ריבלין יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על מועמד השמאל, הולכים על פתרון שמציב איום הרבה יותר גדול, שיהיה איחוד בשמאל שייצר ראש מפלגה גדולה יותר, קרי, ראש ממשלה.
זה כבר מסביר את השתיקה של 3 ראשי סיעות הקואליציה והתמיכה הפומבית של איווט. אם ביבי מסכים לזה, לבני הופכת מגוויה פוליטית לנכס מבוקש במרכז שמאל. בוז׳י יכול לתת לה מספר 2 בעבודה כדי שתביא לו עוד שניים-שלושה מנדטים. בנט יהפוך לאדם מאוד מחוזר על ידי הליכוד, שירצה לוודא שהם יישארו המפלגה הגדולה ביותר ויהיה מוכן לשלם פרמיה ל״בית היהודי״ עבור איחוד. בנט יהפוך למועמד מוביל לראש המפלגה המאוחדת, ״הליכוד-בית יהודי״. ליברמן יהפוך מהאיש שדני דנון לא נותן לו להתקרב לליכוד, לאיש שהליכוד משלם לו כל מחיר כדי שירוץ איתו בבחירות.
ויאיר, יאיר לפיד יוכל לחלום על כך שיהפוך לראש המפלגה הגדולה ביותר, כלומר, ראש ממשלה. אוי, כמה נחמד לחלום בהקיץ. העובדה שכל ארבעת הפוליטיקאים המכובדים הללו, שיודעים בדיוק איך נתניהו מתייחס למילתו, מוכנים להיגרר למסע המבזה הזה, בתמורה לאיזו הבטחה ערטילאית על הקרח, מראה שכן, כן אפשר לרמות את כל העולם כל הזמן.
מתוך האתר של רביב דרוקר:
http://drucker10.net