מכת מדינה: למה כולם מתגרשים בסביבה? • טוען רבני רפאל אוחנה

יש בסיס עובדתי לתחושות: בעשור שנים האחרון קיימת עלייה במספר המתגרשים. אם גירושין בשנים עברו היו דבר נדיר בבחינת ‘אחד מעיר’, הרי שלמרבה הצער, בעשור שנים האחרון הדבר הפך לנפוץ יותר. הדבר בא לידי ביטוי במספרים ברורים הנרשמים מדי שנה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ובנתונים יותר מדויקים הנמצאים בהנהלת בתי הדין. הדבר אף בא לידי ביטוי בדיונים המתקיימים בבתי הדין. אם בעבר ניסו בתי הדין ואף הקדישו זמן רב להניא את בני הזוג מרצונם להתגרש, הרי שכיום הגיעו שם למסקנא כי הדבר לא תמיד מתאפשר.

באופן מפתיע, נכון למועד כתיבת שורות אלו, לא נעשו מחקרי עומק אמפיריים באשר לסיבת היקף התופעה. אמרתי ‘מפתיע’ שכן, הבה נחשוב, לו הייתה פושטת בעיה מערכתית כל שהיא – בריאותית או כלכלית – בקרב 26 אחוז מהאוכלוסייה, הרי שמייד היו מתגייסים טובי החוקרים והמומחים. בתופעת הגירושין שקיימת באחוזים אלו לעומת זאת, הדבר עובר לכאורה בשתיקה.

כמו בכל בעייה חברתית תצוץ מן הסתם הטענה כי בסיסה של התופעה נובע מריבוי האוכלוסייה. אמנם, מעיון מעמיק בנתונים היסטוריים ועכשויים, עולה תמונה שונה: העלייה החד משמעית באחוז הגירושין מתרחשת ללא התאמה לריבוי האוכלוסין.

סקירות העוסקות בגורמים לגירושין מעלות הסברים מגוונים – אישיותיים וחברתיים –  אך נדמה שהתשובה לכך, לפחות בחלקה, יכולה להימצא דווקא בארכיון בתי הדין. בפיסקה הבאה אנסה לעמוד על חלק מהסיבות, כאשר יודגש כי אין המטרה בשורות קצרות אלו לברר את מכלול הסיבות המגוונות לתופעה, שכן נצרך לכך מחקר עומק ותיקצר היריעה. אבקש כן, בעזרת מספר נתונים חברתיים ודמוגרפים לשלול כמה השערות, ולהציע אחרות תחתן.

אז מה הם הגורמים לתופעה?

יש שיציעו כי “הזוגות של היום מפונקים”, או אמירות נוספות ברוח זו. אלא שגם בכך אין עדיין  בכדי להסביר את התופעה. שכן ההנחה הרווחת היא כי בתכונות נפש האדם לא חל כל שינוי, בטח שלא שינוי מהותי העשוי לגרום לזינוק כה חד במספר המתגרשים.

האם המצב הכלכלי גורם לכך? טענה נוספת הנשמעת לעיתים קרובות היא המצב הכלכלי הקשה הגורם להתמוטטות הבית והזוגיות. אך נראה שגם בכך לא נעוצה הסיבה האמיתית, שכן קשיים כלכליים היו מאז ומעולם. גם לפני שני עשורים היו קשיים כלכליים, ומספר מקרי הגירושין היה נמוך במיוחד. הסבר זה גם לא יהלום את האוכלוסיה החרדית שמעולם לא התאפיין ברמת חיים גבוהה. ולבסוף כדאי לזכור כי בני הזוג המופיעים בשערי בית הדין כדי להתגרש אינם מגיעים בהכרח מהעשירון התחתון. גם אנשים עשירים מתגרשים, כך שניתן לקבוע בסבירות גבוהה כי העלייה באחוז הגירושין אינה פרי של מצב כלכלי זה או אחר.

התערבות בחיי הנישואין כגורם מכריע: אחד הגורמים המכריעים הנרשמים בבתי הדין, הינו התערבות המשפחה הרחבה בחיי הנישואין. התערבות זו היא בבחינת ‘אשם תורם’ בפירוק התא המשפחתי עד כדי גירושין.

הבדיחות האין סופיות על ה’שוויגער’ לא הופיעו בחלל ריק. “אני הייתי עושה ככה” אומרת השוויגער. “אמא שלי הייתה עושה כך” אומר הבעל, ו”אבא שלי אמר ככה” אומרת האישה. זהו רק תחילתו של הנרטיב שמוביל בסופו של יום לגירושין. אמירות מעין אלו, מסתיימות לפעמים ב’עצה טובה’, אך לעיתים הן יוצרות מחלוקות, ריבים וויכוחים, והינן תחילתו של כדור אש שסופו הופך את הזוג לחלק מסטטיסטיקת הגירושין.

הדרכת חתנים וכלות כטיפול מונע: הדרכה והכוונה לבני הזוג באופן פרטני, וככל שנצרך אף ליווי בתחילת הנישואין תוך מתן מענה לקונפליקטים בטרם יבואו לעולם, עשויים בבחינת רפואה מונעת למזער את התופעה.

עם זאת יודגש כי קיימת חשיבות רבה לזהותו המקצועית של המדריך. ההדרכה הקיימת כיום לחתנים ולכלות טרם הנישואין אינה נותנת מענה אינדיבידואלי לזוג. העדר הכוונה שכזו מעמיד את מוסד הנישואין בסיכון גבוה. לא תמיד בני הזוג משכילים להבין את הצורך שבדבר, כשהם משוכנעים ממקום של ראייה אופטימית נאיבית כי הכל “יהיה בסדר”. רק אחרי שהנישואין עלו על מסלול התנגשות הם פונים לעזרה, אך אז כבר מאוחר מדי.

למה מתגרשים? למה מתחתנים?!

הגורמים המתוארים עד כה בוודאי נכונים והם מהווים חלק מהרכיבים המשפיעים על הגירושין, אולם נראה שהסיבה הינה יותר עמוקה ומערכתית והיא טמונה בפרספקטיבה הקיימת על מוסד הנישואין.

העובדה  שמרבית הבעיות או לפחות שורשן, מתחילים בשנה הראשונה לנישואין, מלמדת על כך שקיים חסר רציני בלימוד מעמיק על מטרת הנישואין.

כשבחור או בחורה נישאים רק כי “הגיעו הגיל” בבחינת ”מצוות אנשים מלומדה”, הרי שכל קונפליקט שבוודאי נוצר מטבע הדברים, מעמיד את חיי הנישואין בסימן שאלה. מאידך, כאשר בני הזוג נישאים מתוך מודעות עצמית ברורה באשר לחשיבות ומטרת חיי הנישואין בכלל ועם בן/בת הזוג בפרט, היא עשויה לשמש ‘נוגדן’ ואף למזער פערים.

ההסבר הזה נתמך בסטטיסטיקה המופיעה בהנהלת בתי הדין. לפי הנתונים ניתן להבחין בעליל, כי במקומות בהם בני הזוג הינם בעלי אידיאל ומטרה, אחוזי הגירושין נמוכים או אפילו כמעט אפסיים. במקומות אחרים בהם הנישואין הם סוג של ברירת מחדל אחוז הגירושין גם כן שונה. המסקנה איפא: נישואין ממוקדים מטרה, הינם ללא ספק חלק מהסוד להצלחה.