אחרי שבעלה חתם על ‘קול קורא’ לש”ס, מה רוצים שוב מיהודית יוסף?

1.

אם בכל העיתונים מצאתי שירי תהילה למתווה הגז שחשפה הממשלה, וגם צקצוקי לשון על מסכנותם של המשקיעים שיש מי שמתעקש להיכנס להם ממש לכיס, היה מעניין לקרוא בטורו של עורך ‘בקהילה’ אברהם דוב גרינבוים מילים קצת אחרות.

“מעשה באסדה אחת ושמה תמר, קפצו עליה רבים וטובים ביקשו לחפור בה. דא עקא, שתשובה נתן בה עיניו והפכה לגל של עצמות. ביקשו בני המדינה לכל הפחות עצם אחת מעצמותיה, אך אז בא הטייקון ובכה ואמר: ולמה זה לא תבקשו ממועצת הלול והחלב שיממנו את דירותיכם, למה זה תבואו רק אלי? וכי בשביל שהוצאתי זהב מהאדמה לכן אתם מבקשים אותי? דעו לכם, שהזהב הזה שלכם הוא, כי שלי ושלו שלכם הוא.

ואם הוא שלכם, הרי אתם מבקשים ליטול בו חלק? דעו נאמנה, כי אני ששומר נאמן למעותיכם, יש לי גם חברות השקעות וגם חברות ביטוח גם חברות אחזקות וגם כוח אדם. איך שלא תסובבו את הגלגל, כספכם יבוא אליי. אז אם אפשר ללכת ישר למה ללכת עקום?…”

2.

מסכימה עם כל מילה של עורך ‘משפחה’ יוסי אליטוב:

“זה לא מגיע לביבי… מותר היה לדרעי לוותר הפעם על גלי האהדה ההפכפכים מתל אביב. מותר גם לנו לחטוף שריטה אחת ברזומה המפואר שלנו, כדי להתלכלך עבור נתניהו. בטח כשאנחנו משגרים לעברו בקשות על בסיס יומי, ומצפים ממנו שהוא יהיה השגריר והיצואן של בני הישיבות, ויעביר את ההקצבות השונות שאותם לוחמי גז – חברינו החדשים לרגע – נלחמים בהן כל ימי חייהם…

“בשיחות סגורות מדבר נתניהו במונחים של בגידה. הוא מתהלך בטעם חמוץ מאוד בפה, מספר על סכין שננעצה בגבו. עד לרגע זה הוא אינו מצליח להבין מדוע כשל דרעי במבחן הנאמנות הראשון. והכל בשביל מה – בשביל מחיאות כפיים של כמה שמאלנים ויחימוביץ’ אחת?…”

מתנגדי אוסלו הסתובבו שנים עם שאלות דומות. רק נזכיר.

“התכונה הזו – לחזר אחר אהדת החוגים הליברליים – אפיינה תמיד את דרעי. ב-1990 היו אלה רמון ורבין שדרעי חיפש את קרבתם ואת ידידותם… דרעי סבר שהשפעתו במדינה תגבר אם יזכה באהדת החוגים הליברליים והתקשורת.

“דא עקא, שתמיד היו היחסים הללו חד צדדיים. פעלו כל הזמן לכיוון אחד. בזמן אמת הריעו לו, המליכו אותו וקשרו לראשו כתרים, אבל בפעם הראשונה שהסתבך הפנו לו עורף, והיו הראשונים להוביל אותו למעשיהו בתופים ובמחולות ובצקצוקי לשון לרוב…”

רק עם עובדה אחת איני מסכימה.

לוחמי הגז אינם שונאי עולם הישיבות. לא שלי יחימוביץ’ היא שנלחמה בממשלה האחרונה נגד תקציבי הישיבות או בעד גיוס בני הישיבות.

3.

חשבתם שרק ברדיו החרדי עושים ימי התרמות?

קראו ראיון ב’יתד נאמן’ ותבינו, שגם העיתונות הכתובה אוספת כסף. תחת הכותרת ‘נוסעים בעול’ מתראיינים ארבעה אישים נכבדים מאוד על מצוקת ההסעות של החינוך העצמאי.

בבסיס הפאנל: “ההסכם הקואליציוני שמשיב את הגזלה מידיה של ממשלת הזדון, מחזיר את המצב למה שהיה לפני מסע ההתנכלות הממשלתי”, רק לכאורה.

שכן, גם לפני הממשלה הקודמת תוקצבו ההסעות “רק בחצי מהעלויות”. נוסיף לכך את “שנות הרעה” שיצרו גרעון של שלושים מיליון שקלים שמסכנים את “מפעלם של גדולי ישראל”, ונגיע למסקנה המופיעה בסוף הכתבה.

על הדרך, מספר הרב מרדכי קרליץ איך “מתגלגלים משנה לשנה, מזה כתשע שנים באמצעות תרומות”. נוסחת התקצוב, הוא מסביר, בנויה על חמישים אחוזי השתתפות של המדינה, עוד חמישים אחוז משלימה הרשות – רק שכשמדובר בחינוך עצמאי הרשות מתנערת.

מי שהיה משלים את החסר הייתה ‘יהדות התורה’, באמצעות תקציבים ייחודיים. “כיום הדבר הזה כבר אינו מתאפשר”, וזאת בשל ‘דורשי טובתנו’ במשרד המשפטים, התנועות הרפורמיות ועוד.

חברי הכנסת משה גפני ומאיר פרוש, סגן שר החינוך, מסבירים אף הם עד כמה קשה המצב, כשצבי בוימל, יו”ר החינוך העצמאי, מחזק את דבריהם.

ההתרמה, בסוף: “גדולי ישראל קראו לציבור בשנה הקודמת להיחלץ לעזרת המפעל ולאמץ ילד. הציבור נענה לקריאתם ורבים תרמו 1200 שקל לשנה, מה שסייע לנו לעבור את השנה הקודמת. גדולי ישראל אכן עומדים לבקש זאת גם לשנת הלימודים הבאה, ואם הציבור ייענה נוכל לפתוח את שנת הלימודים”.

אנא, תרמו בעין יפה. כתבת מגזין, בל תשכחו.

4.

בשבוע הקודם הובא כאן סיפור מטורו של יעקב ריבלין ב’בקהילה’.

“תשמעו סיפור. לפני שבועיים הסב ישי עם כמה מידידיו בלובי של מלון רמדה בירושלים… והם נראו מוטרדים בעליל. בטווח של מאה מטר, בלובי העליון שמאחורי הקבלה, הסב לבדו השותף לשעבר ברוך מרזל. בין שני השולחנות התרוצצו אנשים שנראו כמעבירים מסרים לכאן ולכאן.

“מי שצפה במחזה התרשם שמדובר במו”מ שמתנהל בין שני אישים שלא מוכנים לשבת זה ליד זה ומשתמשים בשירותיהם של מתווכים. כך או כך, העובדה שהשניים לא ישבו זה בקרבתו של זה מלמדת על רמת האמון והידידות השוררת ביניהם, מאז שנודעו תוצאות הבחירות”.

פנייה שלי לברוך מרזל העלתה מפיו את המילה הנחרצת: “שקר”.

המשכתי וכתבתי אז: “מאחר ולא סביר שהכתב המציא סיפור, הרי שאחד משניים: או שמישהו טלפן והמציא סיפור. סיפור שהוא אגב צבעוני ועסיסי לטור שבועי, או שהסיפור אכן התרחש במציאות, אך יש הסבר אחר למה שהתרחש”.

הנה הצעה נוספת לפתרון התעלומה:

השבוע מספר עיתונאי ‘שעה טובה’, שלא טרח לרשום את שמו בראש הכתבה, כי הוא עצמו נכח במפגש.

“כתב שעה טובה היה נוכח במקום וגם בפגישה (שעסקה בעניין ציבורי חשוב), ראה את ההתנהלות וזיהה מציאות הפוכה… במקום התקיים מפגש שבו השתתפו השניים, גם אלי ישי וגם מרזל, גם שניים מעוזרי אלי ישי ועוד אחד מאנשי מרזל הבולטים.

“מרזל גם לא ‘היסב לבדו’ כי בין הממתינים יחד עמו היו כל המשתתפים שהוזכרו, כולל אנשי ישי… אלי ישי ישב קודם לכן בלובי, בפגישה אחרת, עם עוד כמה אנשים, ומשתתפי הפגישה השניה המתינות שיעלה.

“ברך מרזל לא רק שלא היה יעד למתווכים שניסו ליצור דו שיח בינו לבין אלי ישי, אלא שירד בעצמו לקרוא לאלי ישי לעלות, וזה היה כאשר המשתתפים האחרים כבר הגיעו כולם”.

את שאר ההשמצות האישיות לא העתקתי. מדור זה עוסק בביקורת עניינית בלבד.

5.

כשכותב שמעון בריטקוף, על הרבנית יהודית יוסף (“גב’ יוסף”, תוך השמטת שמה הפרטי) כי “המשבר שנוצר סביב המפעל שאותו היא מנהלת לא היה מתחיל. יוסף עשתה את הבחירות שלה בבחירות האחרונות והיא יודעת שיש לזה מחיר” – למה הוא מתכוון?

כי אם זיכרוני אינו מטעה אותי, והוא לא, “הגב’ יוסף” באמצעות בעלה, הגאון רבי משה יוסף, חתמו על מכתב הקורא להצביע לש”ס.

אם אכן החליטה ש”ס להקריב את רשת הגנים שלה על המזבח – מדוע דרשו ממנה לחתום על נאמנות? רק כדי להטיח את הנייר בפרצופה יום לאחר הבחירות, ולשתול בהסכם הקואליציוני סעיף לפיו יתוקצבו גני ילדים של רשת החינוך של ש”ס בנדיבות רבה יותר מאשר שלה?

אבא, מה עשו לך?

לש”ס הפתרונים.

6.

לא טרחתי לבדוק את כל הפרטים המפורטים ב’משפחה’ על שלל הישיבות הגדולות. אבל אם כולם נכונים כמו הסעיף הראשון, המוכר לי אישית, הרי שהכתבה כולה אומרת דרשני.

תחת הכותרת ‘עולים לגדולה’ סקרו כתבי משפחה יאיר שטרן ושמעון ברגמן את עולם הישיבות.

“הישיבה שבראשה עומד מרן הגראי”ל שטיינמן”, הם כותבים, “צפויה לקבל לשיעור א’ 100 בחורים בלבד, בעקבות הוראתו של ראש הישיבה”. מעניין למה גם בשנה הקודמת קיבלו 100 בחורים בלבד…

“אל הישיבה מגיעים בחורים רבים מהישיבות: “אור שמואל וקול תורה בירושלים, דברי מרדכי בב”ב, אהל יוסף ונצח התורה במודיעין עילית”.

נו, באמת, רשימת הישיבות ארוכה הרבה יותר מכפולה. אם כבר לפרט את רשימת הישיבות מהן מגיעים הבחורים, מדוע לא לספק רשימה מלאה? ואם היא לא מלאה, למה לא לציין בסיומה את המילה וכו’, או ‘רק לדוגמה’?

7.

 נכון  שפרח לרנר (הגב’ לרנר, כלשון עיתון ‘המבשר’), המתאמת בין לשכת ראש הממשלה לכנסת, הוזנקה שוב ושוב לחדרו של שר הכלכלה אריה דרעי ביום שני האחרון, בניסיון ליישב את משבר הגז.

נכון גם שדרעי עצמו הגיח ללשכת נתניהו בכנסת, בניסיון דומה, שנחל כישלון.

אך המשך הדברים, כפי שמציג הכתב הפוליטי מאיר ברגר אינו מדויק. “מאז נותקו הקווים בין לשכת ראש הממשלה ללשכת שר הכלכלה נתניהו מתקשה להבין מדוע שר הכלכלה לא עדכן אותו מראש על סירובו לחתום על המתווה”.

אז ככה. הקווים לא נותקו, השניים בקשר, הגם שנכון שלמרות הקשר מתקשה נתניהו להבין את צעדו האחרון של דרעי (או יותר נכון, לדעתו, הוא מבין גם מבין…), גם נכון שנתניהו זועם על שר הכלכלה שלו.

רק שקווים – לא נותקו.

8.

מילה טובה על הקידוש של בעל הטור בבקהילה, הרב יעקב ב. פרידמן. צריך לקרוא את הטור כדי להבין, שוב, מדוע זהו אחד משלושת הטורים היותר טובים בעיתונות החרדית.