“למרות השמועות אין שיפור באחוז הגברים החרדים בעלי תואר אקדמי, והוא עומד על כ-9%. לעומת זאת יש מגמת שיפור משמעותית בחמש השנים האחרונות בקרב הנשים החרדיות, ששיעור בעלות התארים האקדמיים בקרבן מגיע לכ-20%”, כך דיווח היום איתן רגב, חוקר מרכז טאוב לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בראשות ח”כ עליזה לביא שדנה היום בתעסוקת נשים חרדיות.
“מדיניות הממשלה לפיה קרנות התמיכה והתגמולים למעסיקים ניתנים רק לגברים חרדים ולא לנשים חרדיות תשליך על מקומן של הנשים החרדיות בשוק התעסוקה”, אמרה יו”ר הוועדה ח”כ עליזה לביא, “נתחיל לראות את ההישגים רצים לאחור. נשים חרדיות הן לא אזרחיות סוג ב’. הן מרוויחות פחות, משכילות פחות ונתונות לניצול תעסוקתי בעקבות מצבן. הפער הגדל בניהן לבין הגברים החרדים ובין שאר החברה בכל הנוגע לשכר, השכלה ותעסוקה רק ילך ויגדל ויהיה כשל לדורות. דווקא בקהילה בה הפערים המגדריים הם מושרשים ומובנים תרבותית עלינו להיזהר שבעתיים, לגלות רגישות לשונות, ולהקדים חשיבה שתישען על הידע הקיים ולתרגמה למעשים”.
היפוך מגמה בין הגברים לנשים במגזר החרדי
איתן רגב ממרכז טאוב הצביע על השינוי בחברה החרדית במהלך שלושה עשורים – לפני 35 שנה רק 16% מהגברים החרדיים לא עבדו. כיום 52% מהגברים החרדים אינם עובדים. הענף היחיד בו עלה שיעור המועסקים החרדים דרמטית הוא ענף החינוך. לעומת הגברים אצל הנשים קיימת מגמה הפוכה: לפני 35 שנה 60% לא עבדו וכיום כ-40% לא עובדות. שיעור המועסקות בהוראה היה אז 17% וכיום הוא מגיע ל35%. בציבור הכללי שיעור העוסקים בחינוך הוא 4%, ובקרב הנשים הלא חרדיות 17%. 55% מבין הנשים החרדיות חסרות תואר אקדמי מועסקות בחינוך, ו11.5% מהן עוסקות בנדל”ן או בנקאות.
בשל ריבוי הנשים החרדיות המקבלות הכשרה לעיסוק בחינוך, יש עודף עצום של ביקוש בתחום. הגידול במספר התלמידות החרדיות בעשור האחרון עומד על 67%, בשעה שהגידול במספר המורות הוא של 85%. בגני הילדים הגידול במספר הגננות, המטפלות ומפעילות הצהרונים בעשור האחרון מגיע ל109%. בשל עודף הביקוש הגדול בתחום היקף המשרה של העוסקות בחינוך הולך ומצטמצם”.
בעוד שנים ספורות: מחסור במורות
רות אלמליח, מפקחת בחינוך החרדי אמרה בדיון כי “משרד החינוך הכיר בבחינות הגמר של הסמינרים החרדיים כשוות ערך לבחינות הבגרות וזה מסייע מאד לבוגרות החינוך החרדי להשלים בגרויות בקלות. עד לפני 3 שנים הן נאלצו להיבחן את כל בחינות הבגרות וזה היה מחסום קשה. ההכרה נתנה להן קפיצה גדולה ובימים אלה יש 500 בנות חרדיות בתהליך השלמת בגרויות. הן נבחנות בסמינר בהיסטוריה, מתמטיקה, אנגלית ועברית וצריכות להשלים בעצמן רק תנ”ך, מחשבת ואזרחות. את זה הן עושות בקלות. בארבע-חמש השנים האחרונות חל מהפך רדיקלי. מקצועות ההנדסה וראיית החשבון הפכו ליוקרתיים מאד”.
לפי אלמליח בעוד מספר שנים יהיה מחסור במורות. “התופעה עליה אני מדברת בולטת בתוך הסמינרים”. למרות זאת אומרת אלמליח, כי אל המוסדות האקדמיים לא הולכות הרבה בנות. מדובר במאות. אך זה עדיין לא ב’מיינסטרים’.
לממשלה לא אכפת מהאשה החרדית
יעל אלימלך, מנהלת הכשרות לנשים חרדיות מאשימה את הממשלה בהזנחת הנשים החרדיות: “הממשלה לא מעודדת תעסוקת נשים חרדיות, כי הגענו ליעדי הממשלה. היעד היה 63% אחוזי תעסוקה, והגענו ל-65%. השאלה עכשיו היא לא מספר המועסקות אלא כמה הן מרוויחות. חרדית מרוויחה 30% פחות מחילונית, גם אם היא אשת היי טק. חרדיות עובדות בחממות טכנולוגיות במסגרת הקהילה, ומרוויחות שכר מינימום”. גם רחלי איבנבוים מנכלי”ת עמותת מאיר פנים טוענת כי “הנשים החרדיות הן ההודיות של ישראל”.
מיכל צ’רנוביצקי, פעילה חברתית הסבירה כי מרכזי התעסוקה של הנשים החרדיות הם אינטרס משותף של המעסיקים ושל ההנהגה החרדית. לדבריה “רצו שנשים יעבדו בנפרד מגברים ובנפרד מחילונים. הן לא עובדות פחות שעות. אמנם הן יוצאות להוציא את הילדים מהגן אבל חוזרות בערב. מרכזי ההעסקה האלה משמרים אפליה חמורה. למעסיקים יש הטבות במיסים, הם מרוויחים פעמיים, על גב הנשים”.
הטענות על הצפת השוק במורות ללא יכולת אמיתית לקלוט אותן מקבלות ביטוי גם בדבריה של יעל אלימלך הקובלת כי “בגלל שמסורתית הפנו את רוב הבנות ללימודי הוראה יש הצפה בשוק ונשים בחינוך מקבלות רק משרות חלקיות. רק עשירית מכלל הנשים החרדיות מועסקות במשרה מלאה. חלקן מתחילות בגיל צעיר במשרה מלאה, וככל שהמשפחה מתרחבת, האישה דורשת לקצץ במשרה. אם היו מסגרות המשך לילדים זה היה מאפשר להן להמשיך במשרה מלאה. לנשים חסרות השכלה אקדמית מציעים רק שירות לקוחות או מזכירות”.