לא תאמינו מה קרה לבחור שקיבל GPS

“החופש הגדול” הגיע.

דומה שדי להיזכר בשתי מילים אלו בכל שלב במהלך החיים, וכבר משתפרת ההרגשה פלאים.

זה לא משנה אם אתה ילד בן חמש שמדמיין רכבות הרים ומשטחי דשא, או אם אתה סב קשיש לנכדים הנזכר בערגה ב’בין הזמנים אב’. כך או כך התקופה הזאת של ‘יולי אוגוסט’ צרובה בתודעה הישראלית כימי דרור ופורקן.

והנה אנחנו כאן.

ברחוב החילוני כבר מצאו בני הנוער עבודה מזדמנת למלאות את ימי הריקנות ולהעבירם בנעימים, ובכל מקום כבר נרשמו הילדים לקייטנות המשך, ויש המהדרין והמחמירים להירשם גם ל’קייטנת צהרון’ – הוי אומר: מפגש דו יומי בין ההורה לילד, בשעת ההשכמה ובשעת הלינה. למה לא.

החופש הגדול, כמו כל עונה ללא מציל, טומן בחובו אין ספור סכנות ובכל שעות היממה. הרגעים המופלאים האלו שבהם הילד או הנער חופשיים ומשוחררים לעצמם, כשלצידם רק הרגש והאדרנלין, כוחם גדול להביא לחורבן ואפילו לשכול, רח”ל.

הסכנות ברורות ואין כאן המקום לפרטן.

רק בחודש האחרון קבר הציבור החרדי חמישה מבניו שהסתלקו מן העולם בטביעה. פחד פחדים. ימי בין המצרים הקרבים, בהחלט שאינם מוסיפים בטחון מן הסכנות המחרידות, ועל הציבור לפקוח עיניים ולהיזהר ולהישמר, וטיפה יותר מכל יום סטנדרטי.

•

אלא שמסתבר שישנם סכנות גדולות בהרבה.

ההורים, חכמים ככל שיהיו ונבונים ככל שידמיינו, לא תמיד יכולים לחיות את הציביליזציה והקדמה הטכנולוגית האדירה שחווה העולם בכל שתי דקות. גם הורה ‘מעודכן’ ו’צעיר ברוחו’ לא יכול לדעת מה התפתח בשנייה שבה עצם את העין לרגע מהגדג’טים ועסק בענייניו האישיים.

וההתפתחות היא איומה – מהירה ומסוכנת כאחת.

קחו כדוגמא את רשת ה-wi fi, שגם היא כבר מוגדרת כהתפתחות ישנה וכסוג של ‘ענתיקה’. האם ההורים יודעים מהי השפעתה? האם יודע אב ויודעת אם מהי הסכנה העצומה בהחזקת מכשיר סמסונג סטנדרטי (בלי כרטיס סים, אפילו בלי!) שעולה בכל מקום בין 100 ל-200 שקלים? האם יודעים ההורים האחראים על בריאות נשמתו של הנער הגדל בביתם, מה גדול כוחו של המכשיר הקטן הזה כרוצח נפשות?

רק השבוע, ישבתי עם זוג הורים יראים ושלמים שהגיעו מתוך אכפתיות לשמה ליעוץ והכוונה בחינוך בנם המתבגר, בן ישיבה טהור כבן 18. בפיהם היו שירות ותשבחות על הילד הצדיק והמתמיד שלא מפסיק לעשות נחת, אך לאחרונה ‘התעייף’ קצת מהלימוד הרב, ונפשם בשאלתם האם מצווה עליהם ‘להניח לו קצת’ ולהרפות מהלחץ הלימודי הגדול שעל כתפיו.

אני, שקצת הבנתי מה קורה לו לפרח שלהם, הסתובבתי סביבם בשאלות עדינות על אופן התנהלותו של הילד. התשובות היו ישרות כנות ומדהימות.

מסתבר שלכבוד הצלחתו באחד המבחנים קיבל הצדיק מהוריו מתנה: מכשיר ניווט ג’י פי אס קטן וסטנדרטי שהיה בחזקת האב וכעת אין לו בו עוד צורך. “הוא אוהב את השטויות האלו אז נתתי לו”, אמר האב הרחמן.

ביקשתי לראות את המכשיר המדובר, ומשזה הוצג לי נפתרה כל התעלומה.

מסתבר שקישורית ‘וואי פי’ ארורה היא זו שעניינה את הישיבשע’ר הצדיק, טיפה יותר מ”השטויות האלו” שבג’י פי אס. ומשניתנה לו המתנה בדמות סמסונג קטן תומך אנדרואיד ששימש את האב באמת ובתמים לצרכי ניווט, גלש הילד לפני ולפנים בחסות שכן נחמד ואדיב שהשאיר את הרשת האלחוטית שלו פתוחה לכל דיכפין. רחמן בן רחמן.

האם ידע האב מהו חומר הנפץ שהיה ברשותו והועבר לרשות הבן? ממש לא.

האם ידע האב מה עושה שימוש במכשיר כזה לנפשו של נער מתבגר? גם לא.

ואיך יידע? הלא צדיק וירא אלוקים הוא.

 •

וזהו בדיוק העניין. לא נדרש מההורים חלילה לרדת לרמה השפלה של התקדמות הטכנולוגיה הגלובלית, כמו שלא נדרש מהם להבין כמה אורכו של מסלול ההליכה בשמורת הבניאס. אך בהחלט נדרש ואף חובה עליהם לדעת ולהכיר בסכנה העצומה של העולם הטכנולוגי.

נכון, זה כמעט בלתי אפשרי לעמוד ולהיות נוכח ‘און ליין’ בכל שלבי התמודדותו של הנער המתבגר, אך בהחלט חובה להיות קיימים בנפשו הפנימית של הילד, באכפתיות דאגה ובהמון אהבה.

כשהנער יודע ומבין כי אבא ואמא דואגים לו ומגלים אכפתיות של ממש בעולמו הרוחני, כשהבן חש את יד אביו מלטפת ואת מילותיה החמות של אימו סוככות על פניו, הוא עצמו יחפש להישאר קרוב, קרוב ככל שניתן.

הדרישה מההורים היא בראש ובראשונה לפקוח עיניים ולהבחין בכל שינוי חלילה. וכמובן לא להפסיק לרגע להתפלל בדמעות ובהמון תחנונים.

חופשה נעימה.

[email protected]